כן, בדיוק כמו שכתוב בכותרת. השבוע כבר הגשתי את המטלה הראשונה שלי…
נו, עכשו אתם בטח שואלים, מה פתאום היא לומדת בגילה המופלג? עכשו היא צריכה לעשות לעצמה תואר?! יש לה חסך מאמרים ועבודות?
ועכשו, אתם כבר בוודאי אומרים לעצמכם, הופלילהליי, זו חוזרת לחיי הקמפוס, בטח היא מרגישה שוב צעירה. בטוח שהיא קנתה ג`ינסים הכי "איניים" לעשות רושם על הצעירים, בעצם על המרצים. בכל זאת, בגיל שלה עם סטודנטים צעירים, זה ממש עלול להיות גילוי עריות…
לא, זו לא אני
גם אלו לא אני, אבל הן הרבה יותר אני
כן, זה בכוונה בקטן
לא חייבים לראות את כל המגרעות שלי מקרוב
אז זהו, שלא.
אני לומדת מרחוק, בהתכתבות… דרך המייל והטלפון.
ואיך זה? ככה פתאום באמצע החיים ואפילו לא סיפרתי לכם עד היום על התוכניות שלי?
אז זהו, פעם שניה.
זו לא אני זו היא! הבת שלי!
אם חשבתם שלהיות הורה לילדים גדולים זה קל, יש בידכם טעות גדולה. אנחנו אפ`פם לא גומרים היות הורים, וכשהילדים שלך לקויי למידה, את ממשיכה ללמוד איתם גם כשהם כבר באוניברסיטה.
הבן הבכור שלי, למזלי, למד באקדמיה אחרי נשואיו ומי שליוותה אותו מקרוב היתה אשתו. היא קראה את העבודות שלו, עשתה לו הגהות, שיחות מוטיבציה ומה לא.
הבת שלי לעומתו, לא נשואה ויתרה מכך, אפילו חבר אין אצלה באופק. אבל למה להיות "מידאגים", יש אמא!
את סופהשבוע האחרון בילתה אמא של הסטודנטית בשיחות מוטיבציה עם הילדה. ההיסטריה חוגגת. איך היא תצליח לקרוא כל כך הרבה מאמרים בשבוע וכל מאמר בסביבות 20 עמודים? איך היא תצליח לכתוב עבודות? מה יהיה על הניסוח הקלוקל שלה? איך היא תצליח באנגלית? שאלות בלי סוף… היא באטרף של חוסר ביטחון וחוסר אמון בעצמה.
נכון, היא אחרי הפסקה די רצינית של שבע שנים מאז סיימה את בית הספר התיכון.
נכון, לפני חודש ערכו לה איבחון דידקטי חוזר שמאשש את היותה ילדת (אישה) ADD (הפרעות קשב וריכוז) מובהקת עם סממנים קלים של ה-H (היפראקטיביות).
מחר היא נפגשת עם האחראית על לקויי הלמידה במכללה, כדי לקבל את ההקלות שלה ולהתאים לה את שיטת הלימוד הנכונה עבורה. בנתיים, זה לא מוריד כהוא זה את סף החרדות שלה.
הצעתי לה להצטרף לקבוצת למידה. לבקש מחבריה ללימודים שיתנו לה את סיכומי השעורים, כדי שהיא תוכל להתרכז בהקשבה. לבקש את החברה שלה למגורים שיודעת אנגלית שתתרגם לה את המאמרים… יש דרכים שהיא יכולה להקל על עצמה. היא צריכה להעזר בהן ולא לפחד לבקש, או להתבייש. היא כבר מצאה חברה מבית הספר התיכון שלומדת איתה… זו חצי דרך לפתרון, ההכרות הזו מקלה, מכירים את הבעיות שלה עוד מבית הספר.
הבטחתי לה לעזור כמיטב יכולתי. אעשה הגהות על כל העבודות שלה. אקרא חלק מהמאמרים וַאֲתַמְצֵת, כדי להקל עליה. בשבת עשיתי הגהה על המטלה הראשונה שלה וגם הקלדתי לה אותה.
היום התקשרה היסטרית, שכחה לעשות משהו בעבודה (ADD כבר אמרנו), תיקנתי את העבודה אחרי שנתנה לי הוראות מדויקות ושלחתי לה במייל.
רבותי, אני חוזרת לקרוא על ואת אפלטון, סוקרטס, זנון, קאנט ודקארט ועוד רבים אחרים. הולכת לקרוא על מחקרים בתקשורת המונים, להשתכשך בפילוסופיה יהודית ועוד ועוד ועוד.
הולכת להיות לי שנה מעניינת. אני הולכת להיות "אישה קוראת" ולא סתם קוראת, קוראת דברי חכמה…
אני לא אהיה יפה כמו האישה הזו של
לוד מונה
לוד מונה
או זוג הקוראות של ארתור ב. דוויס
אני אהיה פשוט אמא של סטודנטית לקוית למידה
מסע בתוך החמישים 