ארכיון חודשי: מרץ 2006

יום כתיבה – תרגיל

 
מתחת לפני השטח אני מוצאת את האמת. את כל הדברים שניסיתי להתעלם מהם, ששיכנעתי עצמי שהם לא קיימים.
הבראתי, התנתקתי, החלמתי, התגברתי.
הכל אשליה, עבדתי על עצמי ועל אחרים…
חילחלת לתוך דמי. אתה נמצא מתחת לעורי, כל הניסיונות שלי להמשיך הלאה ניגפים באבן הזאת שקוראים לה – אתה.
מה שנותר לעשות,  להשלים שככה יראו הדברים מכאן והלאה ולקוות, שאולי בכל זאת פעם, תאזור עצמך ותבוא…
 
יש חיבורים ששום דבר לא יכול להם. לא המרחק, לא הזמן, לא החלטות ואפילו לא הרצון.
 
29.3.06
 
 
מודעות פרסומת

באת אלי כגחליליות

 

באת אלי כגחליליות

זוהר – נעלם

כלוציפר גורשת מגן עדן

לא ידעת הכיל

 

נע- נד

שב כאֶרְאֵל

גואל ייסורים

ייסוריך

 

ותעוף ותבזיק

ותשוב

 

 

24.3.06
 
השיר המלא בטרם זיקוק
 

באת אלי כגחליליות

זוהר – נעלם

כלוציפר גורשת מגן עדן

לא ידעת הכיל

 

נע- נד

שב כאֶרְאֵל

גואל ייסורים

ייסוריך

 

ואני

בך מתמזגת

בזהירה שולטת

חמצן מנווטת

מושלת.

 

קולטת לא קוטלת

ותעוף ותבזיק

ותשוב

שוב ושוב

ושוב

קבוצת כתיבה – שלוש שנים

 

הגעתי לקבוצה ללא כל ציפיות

אני כותבת מזה זמן מה

ללא כל קשר לקבוצה או למשימות בה

אני כותבת כי הכתיבה משחררת בי משהו

ואני, משתחררת איתה

ממועקות, מאכזבות, מכאבי הלב והגוף

מהאהבות שבי חורטות דיגלן

לפעמים בשמחה,לעיתים בצער.

ובקבוצה,

המילים מקבלות משמעות מעבר למילים

המילים הופכות לאירוע

הן נעטפות באהבה, בהבנה

המילים מתפשטות

ואיתן גם אני.

 

 

19.3.06

לאישה שאיתו

 

את שאיתו ביום יום, בשגרה

את שחושבת שאת האישה הכי נפלאה.

את שדואגת לכל מחסורו ,

מביאה לו תרופות בעת הצורך,

הולכת להתייעץ עם מומחים,

מארגנת כל שבוע כרטיסים לקולנוע, לתאטרון, לקונצרטים,

דואגת שיבואו כל שבת חברים.

את לא שואלת עצמך למה את עושה את כל זה?

למה אתם חייבים שכל רגע ביממה, בשבוע, בחודש

יהיה מלא בפעילות?

למה קשה לך להיות איתו לבד, אחד על אחד.

 

אתם משפחה לתפארת, שתי בנות וכלב

איפה החום, החיבוק, הביחד?

איפה היית כשהוא שכב ימים על ימים במיטת חוליו?

בעבודה, בהשתלמות

איפה היית כשהוא אושפז בבית חולים?

בחו"ל בטיול של כייף

 

את בטוחה שאתם משפחה / זוג למופת

אם כך הדבר

למה הוא בא אלי כל שבוע?

למה שיחות הטלפון האינסופיות שלנו?

יום יום, בחוֹל ובחג, כשאתם בבית או בחופש, כשאתם בארץ או בחו"ל

למה אני הייתי הראשונה ששמעתי ממנו  על המחלה הנוראה

למה לקח לו ימים להיות מסוגל לספר לך על הכאב הנורא של הידיעה, על הפחד, על החשש

למה הייתי צריכה להתגנב אליו לטיפול נמרץ כי איש לא הגיע לבקר אותו בהיותו היה חסר הכרה

מה חשבת לעצמך?!

גם אדם חסר הכרה זקוק לחום ודאגה.

 

ואני, כל כך הייתי איתך בדאגה שלי אליו, ולהפתעתי דאגתי גם לך

התפללתי לשלומו, הייתי מוכנה להחזיר לך אותו רק שיבריא,

הרגשתי חוסר אונים משווע

עד שנודע לי שאת ממשיכה את חייך כרגיל,

והוא, שוכב שם  לבד

 

 כשזה נודע לי

הבנתי, בדיוק, למה הוא איתי.

 

כשראיתי שאת עושה כל מאמץ לשלוח אותו למוסד שיקומי,

במקום לקחת אותו הביתה

הבנתי למה הוא איתי.

 

כשראיתי שאת לא מוצאת לך זמן לבקר אותו

מעבר לזמן שהקצבת עצמך

הבנתי למה הוא איתי

 

כשראיתי שאת טסה לחו"ל ומשאירה אותו בבית חולה,

וכשהוא מתאשפז,

את ממשיכה את טיולך בחו"ל

הבנתי למה הוא איתי.

 

כשהבנתי זאת, ידעתי שאני אותו לא משיבה אליך

אני אותו לא משחררת

אני איתו נשארת.

 

אז המשיכי להיות האישה הכל יכולה,

ואני אמשיך להיות לו הקן החם

שבו הוא מבלה שעות של קסם.

 

 

ספטמבר 2002

יום האם

 

קניתי פרחים

זרקתי אל עננים

עליהם יושבת אמא

בחיוך

מוקפת זֵרִים.

 

1.3.06