ארכיון חודשי: נובמבר 2005

קלישאות מתוקות מרירות

אוזל הזמן בשעון החול
עת הביחד מתפוגג

מבקש אותך
לפתוח דף חדש
מבקש שתפרסי כנף
תְּשַׁחֲרִי לך
חֵיק חדש

מְבַכֶּרֶת
את השעון,
הגרגרים
המתוקים המרירים
ההולכים
נמוגים
והזמן.


 
16.11.05

***

 

מתנפצת

לאלפי רסיסים

בכאבך

שחורת לתוכי

צלקת

 

אורגת אהבתי

במילים צבעוניות

לכסות  פחדיך

בלילות  הזולגים

אין מוצא

 

12.11.05

כמו תמיד

 

 

והייתָ לי יפה כל כך

במבט חי

לא נרתע

מאזמל

מגורל

ומשקית במורד בטן

 

ואהבתי אותך

כמו תמיד

ויותר.

 

10.11.05

 

 

* מקדש לאיש אחד יחיד ומיוחד

היי ציוניוני הדרך

 

אמא-

בת או אמא זו השאלה.

לפתע נותרתי בת בלבד,

וצער וכעס וחשבון שלא נגמר.

היציאה אל החופש מתחילה.

 

בעל-

פתאום באמצע המוות,

בגידה, נטישה, אכזבה

הבנה

היית בחיי אבל היית מיותר.

 

מאבק-

השרדות, מכשולים בלי סוף

מלחמות יהודים,

ילדים בין המצרים,

פגיעות אין קץ.

חוזק ועמידה במכשולים

 

האיש המיוחד-

חבר, תומך, כתף, אוהב,

אחד יחיד בשבילי תמיד,

אהבה שלא תלויה בדבר.

מודעות עצמית, יופי

אהבה עצמית, נשיות

אני קיימת.

תודה.

 

בר מצווה-

בתוך מאבק, בתוך המהומה,

שבת של חיוך ומשפחה קרועה.

גבולות, ילדים, משבר של אמון,

זעקה של כאב,

חוזק וצמיחה.

 

תאונה-

באמצע החיים, ברגע, בשניה

הכל נעצר, שמו לי "רגל".

לאן מכאן?

מתלכדים, עוטפים, לא נותנים לנשום

אהבה, דאגה, חולשה וחוזק מתערבבים בלי גבולות

אני אתגבר?

התבגרתי התגברתי!

 

אבא-

אהבה אין קץ, חמלה,

חיוך בלתי פוסק,

פיוס.

הוא איננו פתאום,

געגוע לאין קץ.

 

מחלה-

לתוך בטחון של האהבה

בשורה נוראה,

הוא איתי, הוא בשבילי,

הימשיך, היהיה?

אני איתו, מרחוק אך מקרוב.

מאבק של גבורה,

הערצה, אהבה, דאגה, חשש.

נצחון.

 

אהבה חדשה-

אותי מטלטלת תחושה חדשה,

ב
תי מוכרת, לא ידעתי אם רצויה.

הודפת, מתנגדת, נכנעת

נופלת שדודה בשדה האהבה.

פגיעה, נשענת, עולה ציפייה

מנוחה ונחלה.

אשליה.

שבר.

 

נכד-

אחד מפלאי עולם.

רגש ממקומות בלתי ידועים,

מלאות נפלאה,

חיוך , תקוה.

עוד סוג של אהבה שלא תלויה בדבר.

 

שבר-

נפילה לתהום

התפרקות לרסיסים.

טיפוס איטי, נפילה,

התרוממות ושוב נפילה,

בכי בלתי פוסק,

כאב, כאב, כאב,

חייבת לאסוף את השברים,

אין דרך אחרת.

מנסה.

מתי תגיע ההצלחה?

 

 

 

7.7.03

דברים שאני אוהבת

 

אנשים

עוגת גבינה ותפוחים

ריח הים ורחש הגלים

השקט של הלילה

ריח תינוקות

ריח פריחת ההדרים

ריח היסמין והלבנדר

סדינים נקיים

יהודה פוליקר

שארל אזנבור, ז`ק ברל ואיב מונטאן

גלידת וניל

מים זורמים על גופי

להתהלך ערומה

את האביב

רחש זרימת המים בנחלים

ציוץ ציפורים

חתולים

את ילדי…
במיוחד את המפגשים המשפחתיים שכולנו ביחד בבית

את עצמי

ליטופים

חיבוקים

את הדובי שלי ועוד כמה אנשים
 
                                                                      מאי 2003

פאנטזיה של סיפור

 

עוד אחד מערבי הצ`אט בהם נהגה ליטול חלק.
בעודה מתקשקשת עם אנשים בקלילות, פונה אליה "זאביק השועל ", היא לא מכירה שום זאב ובוודאי לא אחד שמתחפש לשועל.

מפליגה מיד בדמיונה לשנות השישים ולשירי התרנגולים.
השיחה מרתקת וככל שהיא מתקדמת היא מרגישה שהיא מתקרבת לשטח מסוכן. ברור לה שהאיש היושב מול המסך המקביל, גדל בעיר נעוריה, גם לו ברור הדבר. המתח בה ועל המסך עולה.

פותחים קלפים או לא?
הוא החליט להזדהות ומבקש גם ממנה, היא בחצי פה, מסכימה.

זורק שם אויר… היא לא מתרשמת, לא אומר לה כלום.
נדהמת מביטה אל המסך כששם משפחתו מרצד למולה. תֹּהוּ וָבֹהוּ מתחיל אצלה בנשמה, מכירה גם מכירה, ועוד איך מכירה.
למדה עם אחותו בבית הספר, מכירה את הוריו, משפחתו על כל הסתעפויותיה.

מכירה אותו,  הוא החתיך האולטימאטיבי של עיר נעוריה.  איש שאפילו לא העזה לפנטז עליו, היה מחוץ לתחום עבורה, הנערה/אשה של פעם.
היא נרגשת ומבולבלת. מליון תסריטים עוברים לה בראש תוך שניות, והיא לא יודעת מה לעשות… להזדהות, לברוח… לקחת סיכון לספר מי היא והוא יברח… מה עושים????
על המסך מרצד מול עיניה, עכשו תורך.
נסערת.
עונה חצי תשובה ומנסה למשוך זמן, אבל הוא לוחץ על הדוושה ולא מרפה. מתחילה חידון ברמזים, עוברת לקשרים המשפחתיים העקיפים שלו ושלה, מושכת זמן. ברגע מסוים הוא תופס מי זו היושבת מנגד ואומר "את האישה של…. " הוא זיהה אותה.
היא צריכה להחליט אם היא הולכת על "נכון"- ומכאן תמשיך שיחה נחמדה על הימים ההם ועל האנשים שהם מכירים,
או על "כבר מזמן לא נשואה"
כמובן, שבחרה בתשובה השניה. הוא מופתע, לא ידע.


מתחילה שיחה בלתי צפויה.
היא משתוממת לגלות שהבחור יודע עליה דברים שלא העלתה על דעתה. הוא עקב אחריה במהלך אי אילו שנים, הזכיר מקומות בהם נפגשנו, מקומות שכלל לא זכרה. זרק פצצה כשאמר לה, "את נראית לי אישה בלתי ניתנת להשגה, אפילו לא העזתי להתקרב…" נדהמה, המתח כמעט פוצץ את המסך.

הוא, האיש שלא העזה אפילו לפנטז עליו, היה מודע לקיומה, ופחות או יותר חשב עליה כפי שהיא עליו.

השיחה קלחה בעוצמות אדירות, האיש נשוי, סיפר על חייו, היא על חייה וככל שהשיחה התקדמה נגלו בה כל פעם הפתעות חדשות.
המתח היה בשיאו, קבעו להיפגש למחרת.

עברה לילה של שינה טרופה  מלאת מחשבות על יום המחרת.

למחרת תשע בערב, היא עומדת נרגשת בפינת רחוב וממתינה. מולה מופיע איש גבוה, יפה תואר, שהשנים רק היטיבו עימו. היא נבוכה, מחייכת ושומעת ממנו, "וואו, את השתנית לטובה"
נכנסים לבית קפה,מתיישבים ותוך שניות מרגישים כמו אנשים שמכירים איש את רעהו מאז ומתמיד. את המתח בינהם אפשר לחתוך בסכין. הזמן רץ מבלי שהרגישו, השעה ארבע בבוקר, הם עדין בבית הקפה.
אין ברירה, הוא עובד למחרת, חייב לשוב הביתה, נאלצים לעשות הפסקה.

נפרדים, כשהפעם הבאה כבר על הפרק.

חזרה הביתה, לא מצליחה לישון את שארית הלילה. היא מבינה שאלה יהיו יחסים חסרי סיכוי. הוא נשוי, אמנם לא באושר, אך נשוי. את האתמול כבר הפסידה, היא יודעת שהיא לא הולכת לחכות, לא למחר ובוודאי לא למחרתיים.

מחליטה שעל העכשו, היא לא הולכת לוותר.

את המפגש הבא שלהם היא ניווטה בלי היסוס, היה זה לילה בלתי נשכח עבור שניהם.
הם ממשיכים בקשר לא רצוף, המתח המיני שבינהם גואה כל פעם מחדש, כל מפגש הוא הנאה צרופה.

היא ממשיכה את חייה, מאושרת על  שהגשימה פאנטזיה שעליה לא העזה לחלום.

הוא, חי באשליות שלו, שיום אחד יקום ויעזוב את הבית.
דרכיהם, ממשיכות להצטלב מידי פעם.
 

 
5.8.2004

בתוכי אתה

 

בְּתוֹכִי אַתָּה

מַרְוֶה  צִמְאוֹנְךָ

צִמְאוֹנִי אֵלֶיךָ

לֹא רוֹוֶה

 

עוֹרְךָ בָּעוֹרִי

דָּבֵק

כְּשֶׁגּוּפְךָ בְּתוֹךְ גּוּפִי  

נִטְמַע

 

נְשִׁיקָה וְעוֹד נְשִׁיקָה

עַל גּוּפְךָ זוֹרַעַת

לְהַנְבִּיט זַכְרוּתְךָ

כְּפֶרַח

בְּתוֹכִי

 

16.5.04