מותה של פנטזיה – מכתב

 

חה, חה, חיים כפולים – אתה אומר? על איזה חיים כפולים אתה מדבר? מה יש ביננו עכשיו?

בינינו היתה פנטזיה נהדרת, יותר מכל דבר אחר. אדם שלא מרשה לעצמו לפנטז, מוותר על אחד הטעמים המתוקים שהחיים מזמנים, קצפת.

כשאני חושבת על זה עכשיו, אתה בעצם חי-מת. שלושים שנה אתה חי שקר. כל יום בשבוע, כל דקה מחייך. אתה חי שקר, שומע? אתה, למעשה, מת באמת, לפחות רגשית.

מעולם לא שבת לחיות לאחר נסיון ההתאבדות ההוא לפני 30 שנה.

אני רוצה אדם חי. המתים שלי במקום הנכון, בבית הקברות.                           

גבר שלא אוהב את עצמו הוא לא בשבילי, גבר שלא נלחם על חייו הוא לא בשבילי.

עצוב לי בגללך, בשבילך. תמיד היה.

הפכת להיות אסיר הדימוי העצמי שלך שהוא כל כך נורא בעיניך, עד כי אתה מאמין, שאין לך זכות חנינה.

לרגע קט, חזרת לחיות לפני כשלוש שנים, רק לרגע קט. אִפשרת לעצמך שוב לטעום קצת מהקצפת לפני מספר חודשים, ושוב קטעת, בשנאה עצמית כל כך גדולה. אין לכך שום הסבר אחר!

מה קרה שם פעם, לפני המון המון שנים, שאיבדת את להט החיים? שהחלטת למות?

בבתי אבלים שמים כיסוי על המראות והתמונות, כדי שהחיים, לא ישתקפו בן. כך אתה נוהג עם עצמך.

פינטזתי שאתה מפנטז – טעיתי. נותרת קליפה יבשה.

 

ברכת דרך

מחר בבוקר, אני מלווה את בני הצעיר לבקו"ם…

 

 

נדמה רק אתמול

אותך

על כף יד אחת נשאתי

בִּכְיְךָ הִסִּיתִי

מַכְאוֹבֶיךָ שִׁכַּכְתִּי

 

וצעדתי בצעדיך

איתך ואחריך.

מרחוק,

פקחתי עין

ביקשתי

לחסוך תלאותיך

 

שקט בצעדך

פסעת

מתקדם אל עצמך,

בוטח

מפלס דרכך.

 

עוף ילד,

כבר מזמן אינך גוזל

הדרך תִּסֹּךְ בך עָצְמוֹת

ואני,

אמשיך לִצְפּוֹת

 

 23.7.06

זוהר מ-צפוני

זוֹהֵר לוֹ צָפוֹן בְּאֲלְפֵי נְתָזִים

זִקּוּקֵי דִּינוּר  צוֹרְבִים,

בְּמַכְאוֹב שֶׁאֵינֶנּוּ מַבְחִין

בֵּין שֶׁלִּי לְשֶׁלְּךָ אָחִי.

וְתָהִיתִי, פִּצְעִי  כֹּה כוֹאֵב

בְּעוֹד שֶׁלְּךָ אֶת מַצְפּוּנִי לוֹהֵב

 

20.7.07

מלחמה

רוח נושבת,

קריר.

שריקה נשמעת

תפוח מתנפץ

בריבוא נתזים

כמו יין, שהחמיץ

סר הטעם,  

מַשְּׂאַת כזב מִתְרַסֶּקֶת

מְשַׂחֲקִים–

מלחמה.

 

 

14.7.06

בְּגֵיא הַהֲרֵגָה

 

הַטֶּבַע לֹא יָכֹל  לוֹ

לִסְחִי אָדָם

טוֹבֵחַ,

הִטְפִּיח רֶקֶב

כְּעוּגַת גְּבִינָה     

שֶׁשָּׁקְעָה

וְנִתְגַּלְּתָה בְּמַעֲרֻמֶּיהָ,

בָּעֲשֶׂרֶת אַלְפֵי הֲרוּגֶיהָ.

 

8.7.06

*****

 

שָׁם,

בְּמִקְסַם הַשָּׁוְא שֶׁל הַטֶּבַע

הַיָּרֹק מְטַפֵּחַ אַשְׁלָיָה

מְכַסֶּה עֶבְרָה

מַצְמִיחַ

זִכָּרוֹן

 

 

8.7.06

 

פטל בשדות טרבלינקה

 

הַפֶּטֶל בִּשְׂדוֹת טְרֵבְּלִינְקָה

מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה

בַּהֲמוֹנָיו

צוֹמֵחַ,

בְּצִבְעֵי אָדֹם בּוֹעֵר

נוֹטֵף

מֶתֶק

טַעַם,

עָסִיס

מִשְׁפַּחְתִּי.

 

 

29.6.06

לכל איש יתוש – בגיא ההריגה

תּוֹקְפִים אוֹתִי בַּהֲמוֹנֵיהֶם

יַתּוּשׁ וְעוֹד  יַתּוּשׁ וְעוֹד אֶחָד,

עֲקִיצָה לְזֵכֶר פַנְיָה

עֲקִיצָה לְאַיְזִיק

אַחַת לְאַהֲרֹן

אַחַת נוֹסֶפֶת לְבּוּנְיָה,

עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים יַתּוּשִׁים

עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים עֲקִיצוֹת

עֲשֶׂרֶת אֲלָפִים שֵׁמוֹת,

מִתְגָּרֶדֶת בַּטֵּרוּף

 

שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח

שֶׁלֹּא אֶשְׁכַּח

שֶׁלֹּא.

 

 

26.6.06 –  זבלוטוסקה- גורה, פולין.

 

 

 

 

בדרך לאושוויץ

 

הדרך לאושוויץ ירוקה, אומרים, אני לא ראיתי.

את מסילת הרכבת – ראיתי.

מדביקה תוויות על נרות נשמה –

אמא של אמא

אבא של אמא

אח של אמא

אחות של אמא

שבעה עשר שמות

ללא צלם, ללא דמות.

נושאת אותם איתי לשם

שהולך ומתקרב להיות פה.

 

25.6.06

פולין

סוֹבִּיבּוֹר

זוֹעֵק לוֹ אֵין

מִתּוֹךְ יָּרֹק,

כְּטִפּוֹת אָדָם

הַצּוֹמְחוֹת בַּהֲמוֹנֵיהֶן

בֵּין רִגְבֵי אֲדָמָה

רְטוּבִים

בְּדִמְעוֹת שָׁמַיִם.

 

 

27.6.06

פולין