אחרי יום ארוך ומעלף [עליו עוד אכתוב פעם] הגענו לטיביליסי – עיר הבירה.
 |
| From חגיגת הצוענים |
לאחר שהתמקמנו במלון בוטיק קטן במרכז העיר, יצאנו לארוחת ערב בבית מקומי. מהרגע שהגעתי לשם, אפפה אותי תחושה שאני ניצבת בסרט "חגיגת הצוענים". המראות, האוירה והמוסיקה המקומית שֲתלו אותי ממש לתוך סצינה מהסרט.
 |
| From חגיגת הצוענים |
העליבות פשה בכל, אבל הירוק המצמח מחפה ומסתיר מעט
 |
| From חגיגת הצוענים |
"הארמון" מזכוכית של האוליגרך מספר אחד בגאורגיה, משקיף על העליבות מלמעלה. כמו שכבר הזכרתי בפעמים קודמות. גאורגיה ארץ של קצות.
הבית בנוי בצורה של חצר איטלקית וגרים בה בהרמוניה מספר משפחות. המבנה בנוי סביב חצר מרכזית ומרפסת המשקיפה אל החצר בה מתוחים חבלי כביסה ודלתות הדירות שבקומת החצר.
 |
| From חגיגת הצוענים |
אני עולה אל הקומה העליונה
 |
| From חגיגת הצוענים |
מבט קצר אל החצר, מציג לראווה ולתאווה את השולחן המפואר שנערך לכבודנו במרכזה
 |
| From חגיגת הצוענים |
בין חבל כביסה אחד
 |
| From חגיגת הצוענים |
למשניהו [זה שהמתוח מעל למרצדס המבריקה].
 |
| From חגיגת הצוענים |
שכן מעיף מבט סקרן אל החצר הערוכה המתמלאת אורחות רעשניות
 |
| From חגיגת הצוענים |
הצבע מתקלף וערימות גרוטאות מונחות בכל מקום
 |
| From חגיגת הצוענים |
רצפת העץ הזו ידעה ימים יפים יותר…
 |
| From חגיגת הצוענים |
אני יורדת אל שולחן הסעודה שבראשו יושב ארמני חביב המַעֲרֶה לתוכו מהייש המקומי
מה לא היה שם?
 |
| From חגיגת הצוענים |
סוג של חביתיות, ממלואות גבינה
 |
| From חגיגת הצוענים |
עוד סוג של חצ'פורי
 |
| From חגיגת הצוענים |
ירקות ממולאים, הטעימים שאכלתי מימי
 |
| From חגיגת הצוענים |
מעדנים בלי די, עוד ועוד ועוד אוכל נערם על השולחן. אין ספק שהגאורגים הם המארחים הנדיבים ביותר שקיימים עלי אדמות.
 |
| From חגיגת הצוענים |
ילדי המארחים שרו לנו שירים עם פטריוטיים מקומיים
העיניים לא שבעות מהמראות הסותרים
 |
| From חגיגת הצוענים |
פינה ירוקה
 |
| From חגיגת הצוענים |
בחצר העלובה
 |
| From חגיגת הצוענים |
הארמני החביב, שהתאהב בסיון מהרגע ששם עליה את עיניו, מביא גיטרה מנגן ושר לה ולנו שירים
 |
| From חגיגת הצוענים |
המקפיצים את הבנות והן פוצחות בריקוד עם המארחים עד לשעות הדי מאוחרות
 |
| From חגיגת הצוענים |
בדרך חזרה למלון אנחנו עוברים ליד בנין העיריה המואר של טביליסי. אני מעבירה שיחה עם דינה, המארחת שלנו, שמפצחת לי את "סוד" המרצדס שחנתה בלב החצר.
בגאורגיה, חלק גדול מהמכוניות מוברחות, המחירים שלהם מאוד זולים [יחסית]. אין מיסים, אין ביטוח, לא צריך להיות מליונר כדי לקנות זה סוג של רכב, אם יש לך עבודה מסודרת, ומשכורת יפה [אנשי הצבא והמשטרה כדוגמא] מכונית שכזו בהשיג ידך. לכן על הכבישים ובתוך הערים ליד בתים מטים ליפול, ניתן לראות מן מראות "בלתי אפשריים" שכאלה, לצד מכוניות לאדה משנת תרפפ"ו. עשית תאונה, הלך האוטו אין על כך פיצוי, גם לא על פגיעות גוף… קונים חדש ואם חלילה נפצעת, אם אין לך כסף, הטיפול שתקבל מינימאלי – אין שם ביטוח בריאות בסיסי.
יום מלא וגדוש מסתיים לו בחגיגה צוענית שלעולם לא תשכח.
.
מסע בתוך החמישים 