מבט אל בתי הזונות של פעם

 

לכבוד 100 שנות תל אביב החלטנו סיון ואני להתחקות אחר פן אחר של תל אביב, פן נסתר שלא רבים מכירים – בתי הזונות של פעם.

כשהיא סיפרה לי על הספר שקראה, "טמאים" של חיים אבני, הבנתי שהוא טרחני להחריד ומשעמם ברובו הגדול ויצאתי לחיפושים בנושא על פני הנט. מצאתי שפע של חומר מרתק, בעזרתו והנחייתו של חבר טוב, שגילה לי שקפה לורנץ היה אבן שואבת לזונות שהציעו  את שירותיהן לחיילים הבריטיים שהיו נאספים בו.

"כל תל אביב" ידעה שברחוב  שלוש פינת אילת,  ליד בית לורנץ היה ריכוז ידוע וגדול של זונת.. תודה רבה איש יקר!

 

 

"דימויה של תל-אביב כדינאמית וסוחפת (מה שמכונה היום `עיר בלי הפסקה`) ראשיתו בתקופת המנדט ואולי עוד קודם לכן, עם קיבועה בתודעה כמעוז התרבות העברית והכללית.

בתי-הקפה, שברובם היו גם מועדוני ריקודים, היו לאחד ממאפייני העיר. גם לורנץ פתח בית-קפה, בתחילה בבית הערבי (רחוב אילת 55) ואחר-כך בבית החדש (הבית הערבי הפך בשנות השלושים לבית-בושת). בית הקפה פעל בקומת הקרקע באגף הצמוד לרחוב שלוש ואילו המטבח היה בחדרים המערביים.

ש.י.עגנון מתאר את בית-הקפה בספרו `תמול-שלשום`:

"ולכשדעתו של אורגלברנד רחבה עליו מזמין הוא את יצחק לבית הקהוה של לורנץ, שאורגל ברנד אינו נכנס לבית הקהוה חרמון, שכל הבריות משיחים שם במנהל, אבל נכנס אצל לורנץ, שרוב הבאים לשם גרמנים ואין להם עסק באפ"ק [=הבנק שלימים יהיה בנק-לאומי], ואף ליהודים שבאים לשם מבקשים נופש מעניינים של עסק. מזמין אורגלברנד לאורחו כוס שכר או כוס פונש ולעצמו הוא מזמין כוס תה ושותה שתים שלוש טיפות ומניחה, שהגרמנים הללו שבקיאים בכל דבר אין יודעים לעשות תה".

 

 

 רח` אילת 57 פינת שלוש

 

 

 רח` אילת 55 – בית  הבושת

 

בנוסף, היה לקפה לורנץ מקום חשוב בתולדות הקולנוע בארץ. עיתון `הצבי` מדווח בכ"ג שבט תרס"ט (1909) שבאולמות האדונים לורנץ ושינקל מוקרנים סרטים באופן סדיר."

 

"היה להם [ללורנץ] אולם גדול בקומה השנייה, שלא נוצל, ובראותם את הצלחת קולנוע `ביתן` החליטו לפתוח ראינוע באולם זה. התקינו מכונת הקרנה ופנו אלי שאנהל את העסק ואדאג לסרטים על בסיס שותפות". 

בחודשים האחרונים התבשרנו על שחזור ושימור בית לורנץ ברחוב אילת 57 בתל-אביב-יפו על-ידי מכון שכטר והתנועה המסורתית. שיפוצים מקיפים ייערכו בבניין בעזרת חברה  המתמחה בשימור בניינים היסטוריים.

 

 

"רוחות" משוטטות ליד בית לורנץ (אין על צילומי לילה)

בשנות ה -30 וה – 40  שהיו בארץ ישראל כ – 100 אלף חיילים זרים בריטים ואוסטרלים ויותר מאוחר גם גדודים צ`כיים ופולניים. רובם רוכזו בתל אביב, כשבתל אביב כולה היו כ – 200 אלף תושבים.

 

"העיתונאי האוסטרלי וילפרד בינז כתב, שלחיילים בחופשה יש בעיר מבחר מגוון של בתי קפה, קברטים, מוסיקה ונשים יפות.תל אביב, כתב, היא גן עדן לחיילים בחופשה; לא כמו קפריסין השכנה, שבה יש מעט מקומות בילוי, ברמה ירודה."

 

"ריבוי מוסדות השעשועים בתל אביב הביא את ביאליק לומר בנאום שנשא ב-1934, כי "נוצצים בה כעשבי השדה כל מיני מוסדות של תרבות `קלה
`, תרבות מופקרת וחשודה". אך מוסדות אלה רק התרחבו ובעיר הסתובבו כ – 1,000 זונות, שבילו עם החיילים והפיצו בין היתר מחלות מין שעוררו דאגה ביישוב ובקרב שלטונות הצבא הבריטי כאחד."

 

העיסוק בזנות התקיים גם באזורי המפגש שבין תל אביב ליפו, בדרך יפו-תל אביב ובנוה שלום, ברחוב ברנט ורחוב וולזין. שכנים התלוננו שבבתי הקפה ברחובות המלך ג`ורג`, רש"י והרב קוק, התקיימו שירותי זנות. גם ליד הטיילת ורחוב הירקון היתה פעילות מרובה של שירותי מין.

 

גם אהבה חד מינית פרחה שם, ועליה עוד מדברים פחות!

 

"פגישותיי עם תיאו התקיימו כולן באותו בית-הקפה, השוכן בפינת הרחובות הפרדס ואבן-גבירול. באחת הפעמים שאל אותי תיאו האם ידוע לי מהו מקור השם של רחוב הפרדס. השבתי בשלילה ותיאו סיפר לי כי בתקופת המנדט היה באזור זה פרדס (אזור כיכר רבין) ששימש כמקום מפגש לילי לגברים המקומיים.

. "ליד המלון שעבדתי בו היה גן שנקרא גן לונדון שחיילים בריטים היו באים לשם לחפש זונות. בגן הזה היו שירותים ציבוריים ששם היו מסתובבים הרבה גברים. זה היה המקום הראשון שבו התחלתי להסתובב ולחפש גברים"

גן לונון הפך היום לחניון ענק ומסודר על טיילת הרברט סמואל ואין בו זכר לזנות, לא נשית ולא גברית… 

*

ברחוב יהודה הלוי 16 שופץ לפני שנים מעטות בית שמשמש היום כמשרד עורי דין, בבית זה שכן בית הקפה של יוסף ושמחה בטיטו.

 

 

 "המקום פרח והלקוחות המליצו עליו בשל ניקיונו ואיכות התבשילים שבו, אבל השכנים שיגרו מכתבים לעירייה על התועבה במסעדה של "יוסף בטיטו הספרדי", שהיא מסעדה לכאורה, ובפועל משמשת כבית זונות שמתגלמים בו כל מה שנתפס על ידם כפגמי המזרחיות: לכלוך, רעש, ריחות עזים, מוסיקה ערבית, מיניות מזוהמת ופריצות מוסרית. "בלכלוך הגדול ביותר, בידיים מגואלות בזפת ובבוץ ובחיידקים של הנקבות מיפו מטגן הוא את הבשר הנקרא `ששליג`… המסחר בסחורה החיה נעשית בעזרת סרסורים גם באמצע היום"

 

 

 

 

תל אביב מצטיירת כעיר גזענית, צבועה ומוסרנית.

*

 

 

ש"מ שכרה בית של שתי קומות ברחוב בוגרשוב 26 בתל אביב כדי לנהל בו בית מלון, אך העירייה לא נתנה לה אישור לכך. בבית, שמנה עשרה חדרים, היתה תנועה ערה בשעות היום והלילה. שכן בשם חיים א"ר העיד כי "לילה-לילה באים לשם קצינים ומבלים עם הבחורות הנמצאות שם". גם שכנים אחרים העידו שבבית התארחו קצינים וכי למקום הזדמנו חבורות של חיילים שחיפשו שירותי מין. 

 

 

הספר ו`, שחנותו היתה ממול, העיד על חבורה של חיילים מניו זילנד שהלכו לאורך הרחוב, "והסתכלו מעלה אל הבית", כשרחל קראה להם והזמינה אותם לעלות

 

 

*

התעוד על הנושא מועט ביותר, רייך: "זה סוד. אסור לדבר על זה. זה נושא עדין. על האירוח לא מדברים, כי מי מדבר היום על שנות הארבעים? על זנות ונישואים מעורבים הס מלדבר, כי זה כתם. אלה דברים שהחברה הישראלית רצתה להשכיח. מה זה חשוב מה היה ומה הבריטים כן עשו או לא עשו? חשוב מה שאנחנו עושים עכשיו. הנה, אנחנו, הישראלים החדשים, הקמנו מדינה, אנחנו מקימים תרבות חדשה, קודים חדשים, שפה חדשה, הכל חדש."

"עד היום, סיפוריהן של רוב הנשים שעיסוקן נחשב בזוי מתוייקים במרתפים האפלים של ארכיוני המדינה השונים או בירכתי זכרונותיהן של הגיבורות ההסטוריות עצמן, וסביר שלא יצאו משם כל עוד נשמרת בחברה אותה דיכוטומיה של מינות טובה ורעה."

 

 ולסיום,

לכל המתלוונים על כי אינני מצלמת את סיון בפעולה, קבלו אוסף מקרי מליל הצילומים שלנו.

 

**

מקורות: 

 

על הומוסקסואליות בימי טרום המדינה

 

זיכרונות מהזונות העצובות שלנו

 

הנהגת היישוב מבקשת מבנות ישראל להנעים את זמנם של חיילי המנדט

 

מסעדה ובית זונות בת"א-של ספרדי לא אשכנזי רחמנא ליצלן

 

 בית לורנץ

 

 

***

תמונות נוספות מהאלבום