השבוע ביקרתי במוזיאון לאמנות בבוסטון. המוזיאון מרשים במיוחד ואני
בחרתי לי מתוך התערוכות המוצגות את אלה שעניינו אותי במיוחד
כמה מהן השאירו עלי רושם עז
אוסף תכשיטי – אר נובו מדהים
Henri Vever`s – סיכת עלי נופר
Lalique – סיכה
סיכת שפירית – Philippe Wolfers
סיכת אורכידאה – George Fouquet
סיכת ראש אישה – Louis Aucoc
היופי של התכשיטים האלה פשוט מפעים, נופרים, שפיריות וסחלבים, שהעומד מולם שואל עצמו, היתכן? האם אלה תכשיטים או אולי הטבע עצמו במלוא הדרו הוא המוצג בתערוכה.
ביוגרפיה בתמונות
תערוכת פורטרטים של הצלם הקנדי יוסוף קראש, שצילם את כל שועי עולם ממחצית המאה ה-20 והלאה.
אודרי הפבורן – פוסטר התערוכה
פבלו פיקאסו
הצילומים שלו, כולם בשחור לבן, בעלי עצמה אדירה. אתה לא יכול להתיק עינך מהם. מי לא נמצא שם?
צ`רצ`יל – " ווינסטון צ`רצ`יל מגיע לבירת קנדה על מנת לשכנע את הממשלה לתמוך בצעדיו במסגרת המלחמה באירופה ונעתר לבקשתו של קארש להקדיש לו מספר דקות. הצילומים לא היו בלוח-הזמנים של פמליית צ`רצ`יל, אך משום שהפגישה עם קארש נערכה בחסות הממשלה הקנדית צ`רצ`יל הביע נכונות להצטלם. אולם ההפתעה הגדולה נכנונה לו עם התייצבותו מול מצלמתו של קארש – זה האחרון רכן אל צ`רצ`יל ושלף מפיו את הסיגאר על-מנת לשוות לצילום נופך מכובד; צ`רצ`יל לא הגיב. דמותו, המשדרת כעס עצור, כפי שהונצחה במצלמתו של קארש, הודפסה תוך חודשים ספורים על שערי כל המגזינים החשובים בעולם והפכה לתמונה סימבולית שנחרטה בזיכרונים של מיליונים"
ארנסט המנגווי – פורטרט אדיר, שוויצר, איינשטין, אניטה אקברג, המלכה אליזבת בת 16 ואחרי הכרתרתה כמלכה, ג`קלין קנדי, סופיה לורן (התמונה היחידה בצבע), המשורר הבריטי אודן, דוויט אזנהאואר, הלן קלר, קאסטרו, גרייס קלי ורבים אחרים.
"עבודותיו המרשימות, הצליחו לשקף את הרבדים הפנימיים ביותר של המצולמים, ללא כל פילטרים ובאופן שבודדים השכילו לייצר"
*
תערוכת ציוריו של הצייר האמריקאי Winslow Homer
צייר שלא הכרתי ומאוד הרשים אותי בציוריו, במיוחד בצבעים שלהם
*
במוזיאון פגשתי גם את אחד המייצבים המרשימים שראיתי בחיי. אני לא יודעת מי יצר אותו, אך לא יכולתי להנתק ממנו ואני חושבת שהסתובבתי סביבו כחצי שעה לפחות ולא שבעתי
המייצב כולו עשוי זכוכית ומראות. בקבוקי זכוכית עומדים בתוך מבנה שכולו מצופה מראה. בקבוקי הזכוכית, משתקפים בתוך מראות המצפות את המדף עליו הם עומדים.
השתקפויות ללא סוף של בקבוקים ששואבים אותך לתוכם, כהסביבה כולה – עוברים ושבים, גם הם משתקפים.
התמונות שצילמתי לא מסוגלות להעביר את העצמה.
לסיום, חוזרת לקלסיקה
שאין עליה
). 
מסע בתוך החמישים 