ארכיון חודשי: נובמבר 2007

הייקו לדומי

 
 
 
 
 
ורד אדום מוטל
 
על סף ביתי
 
 
 
 

שרשרת הייקו

 

 

 

עלעלי זכרונות

מסעירים רוח

רוחשים עתיד

 

*

 

טיפת מים

שוקקת חיים

גשם מטפטף

 

*

 

שרשרת פנינים

צואר גאה

מַזְהִיר זכרון

 

*

 

מילים חרבות

רעב מתפרק מנשקו

שתיקה

 

 *

 

הדיו יָבַשׁ 

ענני נוצה

מתפזרים ברוח

 

 *

 

פרפר חולף

רגע שברירי

מתנפץ ונעלם

 

*

 

פריחת הדרים

תבשילים על אש

זכרונות ילדות

 

*

 

עקבות בחול

גלים שוטפים

נעלמתי.

 

 

 

 

 / אשמח להערות – הארות

אמסטל – עדנה שמש

 
 
לפני המון שנים הייתי ילדה שגדלה בעיירת פיתוח בצפון הנגב. גדלנו בתוך עולם די תמים, של "שבת אחים גם יחד" אמיתי. אמא שלי, החליטה שהבת שלה תלך לבית הספר השכונתי (בו למדו בעיקר עולים חדשים, אחר כך קראו לזה אינטגרציה) ולא לבית הספר של "המיוחסים" בני הארץ…
איתי בבית הספר היסודי, בכיתה המקבילה, היתה ילדה עולה חדשה מרומניה שקראו לה עדנה (אחרי שעיברתו את שמה בבית הספר – אח, המדיניות ההיא של פעם שמחקה כל יסוד "גלותי" וניסתה לברוא את הישראלי החדש!)
אחר כך עלינו לתיכון, ובכתה ט` כבר היינו עדנה, אני ועוד כמה חברות ביחד בכיתה.
כבר בבית הספר התיכון בלטה עדנה בכתיבה שלה, והשירים שלה פורסמו ב"מעריב לנוער" עליו הייתי מנויה. מידי שבוע הייתי אוספת את השירים שפורסמו ומדביקה במחברת השירים שלי, בה שוכנים אחר כבוד עד היום, שירים של יבטושנקו, לאה גולדברג, יצחק שלו, נתן אלתרמן, יהודה עמיחי ועוד. כולם שמורים בדפים שהצהיבו.
 
 
 
שירים – 1970

 פרוזה ראשונה שפורסמה(?)
 

 

 1970
 
אחר כך בגרנו והלכנו לצבא, השתחררנו. חלקנו הלך ללמוד וחלקנו נישא, כמו שציפו מאיתנו. היינו נפגשים, מתרחקים, ומתקרבים, ושוב מתרחקים, נעים בעקבות החיים. תמיד נשמר קשר, לפעמים הוא נותק ליותר שנים, לפעמים לפחות, אך תמיד חזרנו ונפגשנו.
בשנים האחרונות, אחרי שהילדים גדלו, חזרנו להפגש בתדירות די קבועה. מפגש החברות הקבוע שלנו.
 
בימים אלה הוציאה עדנה שלנו את ספר הביכורים שלה – אמסטל – וזוכה לתשואות המבקרים. לעדנה בלוג קבוע באתר קשתות ולאחרונה פתחה בלוג גם באתר בננות. עדנה היא אשת חיל ובימים אלה גם משתתפת בתערוכה קבוצתית במוזיאון לאמנות באשדוד.
 
 
 
אמסטל – ידיעות אחרונות
 
 
עדנה היא הראשונה מאיתנו שיוצאת אל "זרועות ההמון" אני בטוחה שהספר שלה יהפוך לאחד הנקראים ביותר.
שני סיפורים מספרה קראתי "אמסטל" ו"תיתי מהבולה" שהיא דמות אמיתית שליוותה את הילדות שלנו. אמנם עדנה נתנה לדמות נופך נוסף, אך היא חרוטה בזכרונותי כדמות שממנה פחדנו ותמיד ברחנו כשהיא התקרבה אלינו.
את הסיפורים האחרים אני עדין צריכה לקרוא.
 
בשבוע האחרון ענתה עדנה על השאלון במוסף הספרים של עיתון "הארץ". בוודאי עוד נשוב ונקרא עליה בזמן הקרוב.
 
בעוד כחודש תפתח תערוכה של עוד אחת מהקבוצה שלנו בגלריה עמליה ארבל בתל אביב. לכשתפתח התערוכה, אזמין את כולכם לבוא ולהתרשם.
 
בנתיים אתם יכולים לשזוף עינכם באתר של חברה נוספת שלנו, תמי אהובתי, איתה ישבתי יחד לילות ארוכים כשלמדנו לבגרות (בין זלילה של פלחי אבטיח בשלוש לפנות בוקר לשמיעת מוסיקת פופ לוהטת) . אולי היא תהיה הפתר
ון שלכם למאורע הבא שאתם מתכננים…
 

אני מזמינה את כולכם לקרוא את הספר של עדנה, אני בטוחה שתהנו ומאחלת לה ולספר המון הצלחה.

 
 
 

לא יכולה להתאפק….

 
שאלה:
 

מחבר:
תמר 
תאריך:
13.11.2007 
שעה:

15:07 

 

יש לי סכרת טייפ 1.. כבר 3 שנים וכיום אני בת 24 , יש לי שאלה מאד מביכה.. אשמח אם יש מישהו שיוכל לענות לי:
אז ככה, הבנתי שהסיבה שגבר תשוש אחרי סקס זה כי בזרע הוא מפריש כמויות אדירות של סוכרים ובכך הוא מאבד הרבה מהמקור אנרגיה הזמין ביותר, אם ככה נגיד ואני בולעת זרע האם זה ממש תוספת סוכרים וצריך לקחת את זה בחשבון , בזרקת תוספת אינסולין?
אני מתביישת לשאול את הרופאה שלי ולכן העדפתי את זה ככה בצורה אנונימית.
המון תודה!!
 

 

תשובה:

מחבר:
ד"ר יורם קנטר 
תאריך:
14.11.2007 
שעה:

21:07 

 

שלום לך תמר,
אני מאד מקווה שאת שואלת ברצינות וזו לא איזו שהיא בדיחה תפלה של רננה ודומיה.
ברצינות – הגבר עייף לאחר יחסי מין ופליטת זרע ללא כל קשר לאיבוד סוכרים.
כמויות הגלוקוז בנוזל הזרע אינן גבוהות (בניגוד לחלבון)
אין צורך לקחת תוספת אינסולין באם את בולעת או לא. 

 

* * * * *

לא ערכתי, לא שיניתי, לא נגעתי, הכל כאן

    

 

*

תמונה באדיבות אתר הצופים

איך לא חשבנו על זה קודם???

 
מייל שקיבלתי והעלה על פני חיוך
רעיונות קטניםגדולים
(הפרשנויות שלי)
 
 
 
תהטוסטר
 
שניים במחיר אחד
מקצר תהליכים וחוסך בחשמל
(פטנט מיוחד ליוצאי אנגליה) 
 
 
שעונתיון
 
התה שלך חזק במידה הנכונה?
שואל הפינגוין ארך האף
תוסיף לי עוד חצי דקה…
אני הייתי בוחרת בפינוקיו במקום בפינגווין
אבל "שאפו" לרעיון!
 
 
 
"חגורת הנֶפֶץ"
 
אין עוגה השבוע! 
עד שבוע הבא, מותק
אתה חייב לחזור לתשעים ושלוש (כמאמר דוריתה…*)!
אמרה אישה לבעלה/חברה ונשארה בחיים
 
 
 
"מגש אנטי נַפֵּץ"
 
מבצע מיוחד למלצר המתחיל!
 
 
 
מנורת לילה טוב
 
"ותבדל המנורה בין אור לחושך"
(פרקי גידול בנים ובנות)
 
 
 
מיקרו(ס)פו(גו)ן
 
הוצאה מוגבלת
רק לזמרי מקלחת מחוננים
(יקבלו רק הבאים עם אישור מהשכנים!)
 
 
 
סדינומטר
 
"זוגיות – עד קצה גבול הסדין…"
 
 
 
*
 
מתי, איפה ולמה אמרה דוריתה "ארבע קירות"
הפותרים נכונה יזכו בפרס.
 
 

אנשים המאבדים את עולמם ברגע!

 
 
 

 

חודשים סרבתי לדבר איתך

קצת התעללתי בך אפילו

גבר באמצע שנות החמישים

שמתנהג כמו ילד פחדן

 

ואתמול, אחרי בערך עשרה מיילים

זועקים

 

"איפה את?"

"את פה במקרה?"

"את זוכרת איך נכנסים לצ`ט?"

"אני שם"

"אני מחכה"

 

מיילים בני שורה אחת בקושי

אבל כל כך זועקת.

 

באתי,

חודשים רבים לא עמדתי בפתחו של חדר צ`ט

לא מתגעגעת

שייך לימים אחרים

זמנים אחרים.

 

אתה שם

באותו ניק מוכר

כבר למעלה מחמש שנים

 

עוד לא הגעתי

אתה 

יורה מילים

 

ושוב נזכרת בי השבוע

אתה ממשיך ללכת לישון כל לילה

איתי

להתעורר כל בוקר

אתה יודע שעשית את טעות חייך

אתה יודע שאין לה תקנה

היה לך את כל העולם בכף ידך

זרקת

חזרת לשקוע בתוך ה"חרא"

לא האמנת שכל זה יכול להיות שלך באמת

לא האמנת שהגורל יכול להיות טוב אליך

התרגלת להיות רהיט בביתך

התרגלת להיות פריט מתוך רשימה

חשבת שאתה חולם

חלומות לא מתגשמים!

שיקרת

לא האמנת בעצמך

 

ואני

יושבת מול המסך

ואני מרחמת עליך

 

כן

איבדת אותי

מזמן

אז

שנטשת מבלי להסביר

שהסתבכת בשקריך העצמיים

כשנתת לעצמך תירוצים

 

אין תקנה

אני מצטערת

כואב לי עליך

לך

אין יותר סיכוי

לך

אין עתיד

לי

עדין יש.

 

יש אנשים המאבדים את עולמם ברגע

כמוך!

 

 

 

*

איור – אלי אשד

אתה מוכן להזיז את השיער מהעיניים!

 
 
בכניסה לבית הקברות באלמלו עומדים זוג עצים (ערבה בוכיה?) שהזוגיות שלהם הפכה אותם עם השנים לראש אחד  גדול ושעיר המכסה את הכניסה. עוד לא החלטתי אם זו מפלצת, שהשיער מסתיר לה את העיניים, או אולי כלב שמירה ענק הנם לו מעל לשער.
 
 
 
מתוך בית הקברות אל השער
 
 
אולי נבקש את הספר שיקצר עוד קצת את הפוני???
 
 
מכיוון הכניסה אל עבר בית הקברות
 
 
 
תודה לדומי שצילום הבית שלה הזכיר לי את העצים האלה… ולמיקה, על המסגרות