פעם היתה כאן אהבה גדולה

 

שִׁבְרֵי מִלִּים,

מְנַסִּים לַגַּעַת

נוֹבְרִים

בְּעֲרֵמַת הַכְּבָסִים הַמְגֹהֶצֶת שֶׁל הֶעָבָר

מְמַשְּׁשִׁים, מְרִיחִים

שׁוֹלְפִים הַיָּפִים בְּיוֹתֵר

מְנַסִּים לְהַחְיוֹת,

הַמִלִּים מֵתוֹת.

פַּעַם,

הָיְתָה כָּאן אַהֲבָה גְּדוֹלָה.

 

28.10.06

הֶאֱזַנְתִּי לַלַּיְלָה

 

הֶאֱזַנְתִּי לַלַּיְלָה

הוּא הֵבִיא לִי אוֹתְךָ

בְּמַשָּׁק כְּנָפָיו

בְּדִמְדּוּמֵי נְשָׁמָה

בְּרֹגַע נְשִׁימָה

בְּעֵינַיִם עֲצוּמוֹת

שֶׁרוֹאוֹת רַק

אוֹתְךָ.

עַכְשָׁו שָׁקֵט
כָּעֵת רָגוּעַ
וְהַדְּמָמָה
צוֹעֶקֶת אַהֲבָה

 

9.9.05

 

מקדש לאיש שהיה לאהבת חיי

לאיש שאיננו עוד

הוא נם את שנתו האחרונה…

ואני, אני עדין כל כך אוהבת אותך.

 

חופה

 

תַּחַת חֻפַּת שָׁמַיִם
לְצַד יַלְדִּי
מַרְעִיד הָרַב בְּקוֹלוֹ
"אִם אֶשְׁכְּחֵךְ יְרוּשָׁלַיִם
תִּשָּׁכַח יְמִינִי"
וּבְנִי בְּקוֹל נִרְגָּשׁ
חוֹזֵר עַל הַמִּלִּים
כּוֹס נִשְׁבֶּרֶת,
רְסִיסֵי דְּמָעוֹת
גּוֹלְשִׁים בְּמוֹרָד לֶחִי
וְאַרְבַּע עֵינַיִם רַכּוֹת
בְּגַעְגּוּעַ
מִמַּעַל מְלַוּוֹת,
מְחַיְּכוֹת אֵלַי
עוֹנוֹת אִתִּי
אָמֵן

 

 

7.7.2005

 

בִּתִּי

 

 

מֵרֶחֶם אַהֲבָתִי אֱלֵי עוֹלָם
מַבְקִיעָה
פּוֹסַעַת בִּשְׁבִילִי הַרְפַּתְקָה

זוֹהֶרֶת בְּהַבְטָחָה

בּוֹטַחַת בְּעַצְמָהּ,

יַלְדָה, שֶרַק אֶתְמוֹל

נוֹלְדָה.

 

דצמבר 2004

 נכתב לקראת נסיעתה של ביתי למזרח.

כתיבה, קבוצה, בית

הרהורים על  השתתפותי שנתיים בקבוצת כתיבה תֶּרָפּוֹיְטִית

 

אני בקבוצה… למה?

אני כותבת ללא קשר להיותי בקבוצה, עוד מקדמא דנא,

אז מה אני בעצם עושה פה?

 

בקבוצה מצאתי קצת בית. הבית שאני כל כך מתגעגעת אליו. הבית שהנגיעה ההולנדית הייתה כה מרכזית בו. הקבוצה היא הנגיעה ההולנדית שלי שכל כך חסרה לי. האנשים כאן, עם האישיות שלהם, החום, ההקשבה ואפילו חלקם מכירים את הורי.. הפכו מעין תחליף למשפחה ההולנדית שלי. זו הפינה ההולנדית הקבועה שלי.

הכתיבה שלי… בקבוצה אני מקבלת עליה הדים ומיקודים. הכתיבה היא אני ונעים לי להתחלק באני שלי עם אנשי הקבוצה.

החלק הדידקטי… שבו אני לומדת מידי פעם משהו חדש, משהו מחדש.

ההקשבה לְאַחֵר, הלמידה מהאחר שדרכו אני לומדת כל פעם גם משהו על עצמי.

זו המהות שלהיותי בקבוצה שנתיים, זו הסיבה שגם חשוב לי להמשיך בה.

 

10.5.05

 

כשאני חושבת על זה עכשו, אפשר להקיש מחלק מהדברים האלה גם על הבלוג הזה שלי…

 

23.10.06

 

שני קצרצרים

 

לא עץ לי לחרוט שמך

לא נְיָר לכתוב

אני העץ, הנְיָר, המשכן

בתוכי אתה נמצא.

***

כשחובק אתה  את גופי

כפיות

מתענגת על המגע

ונוצרת

 

25.8.05

עצמי לדעת

 

בְּאַחַת

רָעֲדוּ אַמּוֹת סִפֵּי נֶפֶשׁ

הִטַּלְטְלָה הֲוָיָתִי

מַעֲמַקֵּי לֵב מָשׁוּ

 

גַּלִּים הִסְתַּעֲרוּ בְּכֹחַ

חָגוּ סָבִיב

שׁוֹצְפִים, מְצִיפִים

טוֹרְפִים עוֹלָמוֹת

 

נִשְׁתַּבְּשָׁה דַּעַת

בִּצְלָלִי עָבָר

רוּחוֹת רְפָאִים

הִתְעוֹרְרוּ לְחַיִּים

 

דִּמַּמְתִּי

לְזַכֵּךְ מִתּוֹכִי הֲבָלִים

לְנַעֵר הֲזָיוֹת עֲצוּרוֹת

לְהַתִּיר עַצְמִי לָדַעַת

בְּזִכָּרוֹן מָתוֹק שֶׁל גַּעְגּוּעַ

הַנָּמוֹג בְּעַרְפִלֵּי קִיּוּמִי

 

 

27.7.05

ימים טרופים

 

בַּיּוֹם בּוֹ רָאִיתִי אַרְבֶּה

שֶׁחוֹר שָׁמַיִם עָטַף חֶשְׁכַת לֵב.

וְיָד הַמְּנַסָּה לָגַעַת

מָסָךְ רֶגַע מְסִיטָה,

חשֶׁךְ  שָׁב וּמִשְׁתַּלֵּט

עָלֵי שֶׁלֶד-

שׂוֹרֵד.

 

נָעָה סְעוּרָה

בֵּין תְּמוּנוֹת עָבָר

לְרִיק הוֹוֶה

וְהֶעָתִיד

לוּט.

 

 

13/12/04

בית (תרגיל בקבוצת הכתיבה)

 

בית,

ארבעה קירות

בלוקים וטיח.

לא חשוב היכן יהיה,
בעיר, בכפר, בארץ או בחו"ל
אוהל דל או בית מפואר
אם את ליבך אליו תכניס
יהפוך הוא לבית הבחירה.

בית אמא ואבא
בית שהיה ונעלם-
אותך ילווה לכל מקום,
שוכן קבע עמוק בתוך ליבך.

הבית בו גדלו ילדיך
אותו בנית נדבך על גבי נדבך
עבור ילדיך תמיד יהיה בית אמא ואבא-

בית הילדות

הבית שבו אתה חי, ביתך הוא-  בזכותך.
אם מחר אותו לעזוב תאלץ
תמיד תוכל למצוא מקום אחר
כי הבית הוא היכן שליבך נמצא.

לפעמים זה איש,
שמרגיש לך שהגעת הביתה,
לפעמים זו ארץ רחוקה
אליה אתה מגיע וחש כמו בבית.
לפעמים זה חבר שאצלו אתה יודע
כי הביתה שוב הגעת.

בית זה חיים ואהבה,
נוחות וחפצים

זה אישיות, זה מנוחה
הבית זה אתה.

 

 

נובמבר 2004

פְּגִישַׁת מַחְזוֹר

  

פַּעַם כְּשֶׁפָּגַשְׁתִּי אֶת עַצְמִי

אוֹבֶדֶת בְּתוֹךְ  עִקְּבוֹתַי–

עַל-פִּי כֻּלָּם נָשַׁק דָּבָר

וְדָּבָר  מִמֶּנִּי לֹא

נוֹתַר.

 

הֶם הָיוּ אֲנַחְנוּ,

ואֲנַחְנוּ – אֲנִי אֲנִי  וְאַתְּ

וְאַתְּ, כְּחֶפְצֵי לִי הֲיִי

וְהָיִיתְ.

 

וְהָיִיתִי

כֻּלָּם

וּכְלוּם.

 

הִתְפַּזַּרְנוּ–

וְשׁוּב אֲנִי.

 

11.6.04