ארכיון חודשי: יוני 2009

ירושלים של אור, או – "אוהל הדוד תום"

לפני כשבוע יצאנו רבעיה מצלמת (סיון, מיקה, יאיא ואני) לירושלים לנסות לתפוס בה את האור

שוטטנו בין הסמטאות מחפשים את האור, שלא היה ממש להיט גדול. פה ושם מצאנו כמה מצגות שוות של תאורה.

בעודינו משוטטים בין הסמטאות ומצלמים (הצילומים הפעם לא יצאו לי משהו…) פונה אלי בחור צעיר ומבקש ממני להכנס לחנותו, כי הוא רוצה להראות לי משהו… אמאל`ה. אני אוחזת בידה של מיקה וביחד אנחנו נכנסות לחנות שם הוא אומר לי בחצי לחש שאני מדליקה אותו… (פסטיבל האור…) 

לאחר בירור מקיף מסתבר שהבחורצ`יק בן 23 קטינים לא עושים לי את זה, אבל מה אגיד לכם, יש הפתעות בחיים. כדי לא לקפח את מיקה  הוא אמר לה שגם היא יפה, אבל אני יותר…

לפני שיצאנו מהחנות שלו הוא נתן לי זוג עגילים מתנה , וביקש להצטלם איתי… מיקה צילמה אותנו ותוך כדי צילום שמתי לב שעיניה נפקחו בפליאה… כיצאנו את החנות היא סיפרה לי שהמוט המרכזי ב"אוהלו של הדוד תום" נמתח בעוז!

מה אגיד ומה אומר, איזה מזל שלא ראיתי את זה (אני לא נוהגת להציץ לגברים שאני עומדת לצידם לאזור המפשעה…) כי בטח הייתי בורחת מההלם!

כשסיפרתי לאפולו שלי על החוויה המרנינה, והוספתי שאם בגילי אני מצליחה לעורר ילדון בן 23, אזי אין לי מה להתלונן. ענה החמוד, שהוא יכול לומר לי יום יום שאין לי מה להתלונן…

הנה לכם התמונות מהערב הבלתי נשכח הזה:

http://cid-244ba94a7e06b3de.spaces.live.com/blog/cns!244BA94A7E06B3DE!391.entry

ואם חלילה אתם חוששים שמיקה יצאה מקופחת, אני יכולה להרגיע אתכם שגם מיקה "אחותי" (הצגנו עצמינו כאחיות, שאחת דומה לאמא והשניה לאבא… )  קיבלה זוג עגילים.

חזרנו הביתה מרוצות וברכוש גדול .

מודעות פרסומת

בלי מילים מיותרות

היא אמרה לא לסרטן

http://reshet.ynet.co.il/10775.aspx

לכל מי שלא צפה הערב בתוכנית בערוץ 2

ממליצה בחום לראות את הסרט על אישה קטנה גדולה

אישה אמיצה

ישבתי שעה שלימה מל המסך מעריצה ובוכה חליפות.

אחד הסרטים הטובים והמרגשים של ערוץ 2

החיים היפים

 
אתמול בלילה שבתי מסופ"ש ארוך בראש פינה מנותקת לחלוטין מהאינטרנט כחלק מההנאה (על נפלאות סופהשבוע עוד יסופר).

הבוקר כשנכנסתי למייל שלי מצאתי את המילים האלה הכל כך נכונות. תהנו איתי מהן ומפרחי הבר שצילמתי שבוע שעבר בחצר שלי ובכניסה אליה

חרצית עטורה

כמה עולה , חיבוק חם כשאתה מרגיש לבד ?
כמה עולה , מחמאה כשהחיוך שלך אבד ?
כמה עולה , חבר ממש טוב אחד ?

סולניום זיתני

כמה עולים , ילדים בריאים שהם שלך ?
כמה עולה , לשמוע "אמא / אבא , אני אוהב אותך" ?
כמה עולה , לשמוע תינוק שצוחק משמחה ?

בוצין בירותי

כמה עולה , בבוקר במיטה להתמתח ?
כמה עולה , ההרגשה כשמסתכלים על הירח ?
כמה עולה , חיוך מרגש ומשמח ?
כמה עולה , הרגשה של מים קרירים ביום חם ?

כמה עולה , להריח אדמה אחרי הגשם ,
כשהקיץ תם ?
כמה עולה , לפנות ערב להרגיש רוח של ים ?
כמה עולה , לשמוע קול של מישהו שאוהבים ?
כמה עולה , ללטף לחיים רכות של ילדים ?
כמה עולה , לשמוע מההורים שלנו "אנחנו גאים" ?

כמה עולה , לחטוף תנומה בצהריים ?
כמה עולה , טעם של חלה
ביום שישי בשעת בין הערביים ?

עוקץ עקרב עגול עלים

כמה עולה , אור של נר בארוחה לשניים ?
כמה עולה , לצחוק עם חברים מהבדיחה
הכי דפוקה בעיר ?
כמה עולה , ההרגשה כששומעים פתאום שיר שמזכיר…?

כמה עולות , 3 נשימות עמוקות …?
כמה עולה , לקום בבוקר לתת ולקבל נשיקות ?
כמה עולה , להגיד כמה תודות ?

פרע מסולסל

החיים שלנו , הם דבר אדיר,
לרוב הדברים השווים באמת ,אין מחיר
,
כל מי שיש לו, אפילו חלק מהרשימה
,
הוא אדם שזכה!

עוקץ עקרב שעיר

*המייל אנונונימי, שינויים קלים נעשו בו על ידי

מפני שרוף יצא ירוק

החלק האחרון של הטיול שלנו לאזור ים המלח הביא אותנו לשמורת עין פשחה.

 

מרחוק הכל נראה ירוק ושלו

אך משהתקרבנו

אותות השריפה יצרו תמונות

סוריאליסטיות משהו 

כמה עצוב לראות שלדי עצים מפוייחים.

איזה מזל

שהירוק ויצר החיים

גובר על פצעי הטבע.

 

והמים,

המים המפכים באמצע המדבר

יש בהם עוצמה 

ושלווה

 

חיוּת

 ויופי, המון יופי

 

 אשל היאור מנקד את הירוק שחור הזה, בצבעים לבנים אדומים

  

והשפירית, מוסיפה כחול 

 היתכן שון גוך ראה את הצבעים של השדה הזה ואימץ אותם בחלק מציוריו?

לא נראה לי…

ובכל זאת, לרגע הצבעים האלה החזירו אותי לציוריו.

ביום ששפני הסלע כמעט אכלו מידינו

והבולענים, שסרבו לבלוע אותנו

מסמלים אובדן

הצמיחה המתחדשת בעין פשחה הפיחה בי תקווה.

הפוסט של סיוי 

פסגת העולם

זו ההגדרה המדויקת לטיול שלי בשבת שעברה, נכון שזה לא היה טיול לאברסט או לפסגות נפאל, אבל מבחינתי הית זו שבת של פסגות ונופים מרהיבים

כשקיבלתי מייל מיפה כפיר(אישה מדהימה עליה תוכלו לקרוא באתר שלה) שמזמין אותי לטייל "ניסע יחד ונעצור לתצפיות אחדות אל  הנופים היפים בארץ, עם הסברים שלי. נעלה עד הררית לתצפית היפה מכולן. אחר כךנרד לאבטליון, ושם בביתה של דגניה הרצל נקיים סדנא שהנושא שלה – תקשורת בין  אנשים.

לא יכולתי לסרב, ויתרה מכך, רתמתי את "עלווית" וביחד השקמנו קום בשבת בבוקר ויצאנו לדרך.

הררית – פסגת עולם או לא?

התחלנו את היום בתצפית על האזור 

 

מצוק הארבל

והכנרת,

מצד מזרח (לחצו על התמונה להנות מכל הפורמה הנשקפת)

מתחתינו הבהיק בטורקיז המוביל הארצי

והשדות המעובדים בצורות הנדסיות צבעוניות מופלאות

לאחר התצפית פנינו אל ביתה של

ניצה גולן

שארחה אותנו ברוחב לב בביתה שהוא גלריה מופלאה

של היצירות שלה (ושל אחרים)

ממרפסת הבית ערכנו תצפית אל עבר כרמיאל, צפת ועראבה

איזה כייף להתעורר כל בוקר לנוף הזה.

מהררית ירדנו לאבטליון, שם חיכתה לנו

דגניה הרצל – משמאל (בתמונה עם יפה)

השם שלה כל כך מיוחד כמו הסיפור הנלווה אליו

דגניה היא נכדה לסבא שהיה גזבר החלוץ והתיישב בדגניה

את שם משפחה קיבלה מנשואין לשאר בשרו הכי קרוב ואחרון של הרצל (תאודור) הנכד של אחיו.

הגענו לביתה

התרכזנו בצל סוכת גפנים והתחלנו בפעילות יצירתית

שהוציאה תחת ידינו יצירות מדהימות שסיפרו על כל אחד מאיתנו דברים שלא העלנו בדעתינו שהם נמצאים שם.

מבט מאבטליון אל עבר דיר חנא

לשמחתי, עדין לא הכל יבש ויכולנו להנות מהפרחים שבצידי הדרך

 

צלף קוצני

 

 

חבלבל השיח

 

 

שלמון יפואי

 

קיפודן מצוי

***

בערבו של יום חזרנו הביתה מותשות אך עם חיוך של הנאה על הפנים

תודה ליפה על היום המדהים

מחכה לטיול הבא שלנו, שצפוי להיות טיול לבנה

*

עוד תמונות מתוך האלבום

עוד על הטיול מתוך האתר של יפה כפיר 

שוקולד כמשדרג זוגיות אולטימטיבי

  
במסגרת אירועי פסטיבל יום ההולדת של סיוי, חשקה נפשה בסדנת שוקולד!
וכך, עלינו ביום ראשון לפני שבוע על הרכבת שלקחה אותנו אל אביטל בבנימינה.
 
 
אביטל כידוע, היא אשת שוקולד מהוללה (ואם יש כאלה שעדין לא יודעים, זו ההזדמנות שלהם להכיר את אביטל השוקלדרית) העורכת סדנאות שוקולד לילדים ולמבוגרים, שלא לדבר על כל סוגי השוקולד המדהימים שהיא מכינה!
 
 
את פנינו קיבלה אביטל
 
 
בזר פרחי שוקולד ובלוני יומולדת
 
אחרי חיבשוקים לרוב
 
 
שתינו יחדיו בכוסיות משוקולד לחיי סיון (ליקר תאנים משגע)
 
 
סיון כיבתה את הנר שהיה על עוגת גלידה והביעה משאלה
 
עוד לפני שהתחלנו לעבוד, עטף אותנו ענן מתוק של ריח
 
 
השוקולד המבעבע
 
 
השולחן שקידם את פנינו שיגע אותי בטרוף
 
 
פולי שוקולד גרוסים, פרורי נוגט, שקדים מסוכרים גרוסים, קוקוס קלוי, פניני שוקולד,  פרחי שוקולד, עלי שוקולד, פתיתי שוקולד, דובדבנים
 
 

אגוזי מלך מסוכרים (שאביטל מכינה בעצמה) , שלווה, בננות, מרשמלו, צימוקים ברום
 
עכשו תגידו לי אתם, איך אפשר להסיר את הידיים משולחן שכזה???
 
אביטל הביאה את השוקולד החם אל השולחן
 
 

 

התחלנו לעבוד
 
 
אני חייבת להודות שהייתי שקועה בעבודה הכי מתוקה שקיימת בעולם ולא ממש הקדשתי את זמני לצילום
 
 
בתוך אוסף הבקבוקים הזה ישנם סירופים וליקרים כל כך טעימים…
פסיפלורה, תות, אמרטו, שוקולד
 
נעשיתי שיכורה מרוב שוקולד
 
 
ועל סף הרעלה…
 
 
אין ספק שזו היתה הסדנא הכי מתוקה, הכי טעימה, הכי משמינה שעשיתי בחיי.
 
הזוגיות שלי ושל סיוון השתדרגה מתוקות בזכות אביטל והשוקולד שלה
ולכם, אני ממליצה בחום לבוא לבנימינה כדי לחוות חווית שקולד שלא מן העולם הזה!
 
תודה לאביטל האחת והיחידה
 
*
סדנא זוגית – 300 ש"ח סדנא למבוגרים – 85 ש"ח לאיש
סדנת ילדים – 55 ש"ח לילד
 
לפרטים פנו לאביטל
04-6288689
 
 

מבט אל בתי הזונות של פעם

 
לכבוד 100 שנות תל אביב החלטנו סיון ואני להתחקות אחר פן אחר של תל אביב, פן נסתר שלא רבים מכירים – בתי הזונות של פעם.
כשהיא סיפרה לי על הספר שקראה, "טמאים" של חיים אבני, הבנתי שהוא טרחני להחריד ומשעמם ברובו הגדול ויצאתי לחיפושים בנושא על פני הנט. מצאתי שפע של חומר מרתק, בעזרתו והנחייתו של חבר טוב, שגילה לי שקפה לורנץ היה אבן שואבת לזונות שהציעו  את שירותיהן לחיילים הבריטיים שהיו נאספים בו.
"כל תל אביב" ידעה שברחוב  שלוש פינת אילת,  ליד בית לורנץ היה ריכוז ידוע וגדול של זונת.תודה רבה איש יקר!
 
 

"דימויה של תל-אביב כדינאמית וסוחפת (מה שמכונה היום `עיר בלי הפסקה`) ראשיתו בתקופת המנדט ואולי עוד קודם לכן, עם קיבועה בתודעה כמעוז התרבות העברית והכללית.

בתי-הקפה, שברובם היו גם מועדוני ריקודים, היו לאחד ממאפייני העיר. גם לורנץ פתח בית-קפה, בתחילה בבית הערבי (רחוב אילת 55) ואחר-כך בבית החדש (הבית הערבי הפך בשנות השלושים לבית-בושת). בית הקפה פעל בקומת הקרקע באגף הצמוד לרחוב שלוש ואילו המטבח היה בחדרים המערביים.

ש.י.עגנון מתאר את בית-הקפה בספרו `תמול-שלשום`:

"ולכשדעתו של אורגלברנד רחבה עליו מזמין הוא את יצחק לבית הקהוה של לורנץ, שאורגל ברנד אינו נכנס לבית הקהוה חרמון, שכל הבריות משיחים שם במנהל, אבל נכנס אצל לורנץ, שרוב הבאים לשם גרמנים ואין להם עסק באפ"ק [=הבנק שלימים יהיה בנק-לאומי], ואף ליהודים שבאים לשם מבקשים נופש מעניינים של עסק. מזמין אורגלברנד לאורחו כוס שכר או כוס פונש ולעצמו הוא מזמין כוס תה ושותה שתים שלוש טיפות ומניחה, שהגרמנים הללו שבקיאים בכל דבר אין יודעים לעשות תה".

 
 
 רח` אילת 57 פינת שלוש
 
 
 רח` אילת 55 – בית  הבושת
 
בנוסף, היה לקפה לורנץ מקום חשוב בתולדות הקולנוע בארץ. עיתון `הצבי` מדווח בכ"ג שבט תרס"ט (1909) שבאולמות האדונים לורנץ ושינקל מוקרנים סרטים באופן סדיר."
 
"היה להם [ללורנץ] אולם גדול בקומה השנייה, שלא נוצל, ובראותם את הצלחת קולנוע `ביתן` החליטו לפתוח ראינוע באולם זה. התקינו מכונת הקרנה ופנו אלי שאנהל את העסק ואדאג לסרטים על בסיס שותפות". 

בחודשים האחרונים התבשרנו על שחזור ושימור בית לורנץ ברחוב אילת 57 בתל-אביב-יפו על-ידי מכון שכטר והתנועה המסורתית. שיפוצים מקיפים ייערכו בבניין בעזרת חברה  המתמחה בשימור בניינים היסטוריים.
 
 
"רוחות" משוטטות ליד בית לורנץ (אין על צילומי לילה)
בשנות ה -30 וה – 40  שהיו בארץ ישראל כ – 100 אלף חיילים זרים בריטים ואוסטרלים ויותר מאוחר גם גדודים צ`כיים ופולניים. רובם רוכזו בתל אביב, כשבתל אביב כולה היו כ – 200 אלף תושבים.
 
"העיתונאי האוסטרלי וילפרד בינז כתב, שלחיילים בחופשה יש בעיר מבחר מגוון של בתי קפה, קברטים, מוסיקה ונשים יפות.תל אביב, כתב, היא גן עדן לחיילים בחופשה; לא כמו קפריסין השכנה, שבה יש מעט מקומות בילוי, ברמה ירודה."
 
"ריבוי מוסדות השעשועים בתל אביב הביא את ביאליק לומר בנאום שנשא ב-1934, כי "נוצצים בה כעשבי השדה כל מיני מוסדות של תרבות `קלה
`, תרבות מופקרת וחשודה".
אך מוסדות אלה רק התרחבו ו
בעיר הסתובבו כ – 1,000 זונות, שבילו עם החיילים והפיצו בין היתר מחלות מין שעוררו דאגה ביישוב ובקרב שלטונות הצבא הבריטי כאחד."
 
העיסוק בזנות התקיים גם באזורי המפגש שבין תל אביב ליפו, בדרך יפו-תל אביב ובנוה שלום, ברחוב ברנט ורחוב וולזין. שכנים התלוננו שבבתי הקפה ברחובות המלך ג`ורג`, רש"י והרב קוק, התקיימו שירותי זנות. גם ליד הטיילת ורחוב הירקון היתה פעילות מרובה של שירותי מין.
 

גם אהבה חד מינית פרחה שם, ועליה עוד מדברים פחות!
 
"פגישותיי עם תיאו התקיימו כולן באותו בית-הקפה, השוכן בפינת הרחובות הפרדס ואבן-גבירול. באחת הפעמים שאל אותי תיאו האם ידוע לי מהו מקור השם של רחוב הפרדס. השבתי בשלילה ותיאו סיפר לי כי בתקופת המנדט היה באזור זה פרדס (אזור כיכר רבין) ששימש כמקום מפגש לילי לגברים המקומיים.

. "ליד המלון שעבדתי בו היה גן שנקרא גן לונדון שחיילים בריטים היו באים לשם לחפש זונות. בגן הזה היו שירותים ציבוריים ששם היו מסתובבים הרבה גברים. זה היה המקום הראשון שבו התחלתי להסתובב ולחפש גברים"

גן לונון הפך היום לחניון ענק ומסודר על טיילת הרברט סמואל ואין בו זכר לזנות, לא נשית ולא גברית… 

*
ברחוב יהודה הלוי 16 שופץ לפני שנים מעטות בית שמשמש היום כמשרד עורי דין, בבית זה שכן בית הקפה של יוסף ושמחה בטיטו.
 
 
 "המקום פרח והלקוחות המליצו עליו בשל ניקיונו ואיכות התבשילים שבו, אבל השכנים שיגרו מכתבים לעירייה על התועבה במסעדה של "יוסף בטיטו הספרדי", שהיא מסעדה לכאורה, ובפועל משמשת כבית זונות שמתגלמים בו כל מה שנתפס על ידם כפגמי המזרחיות: לכלוך, רעש, ריחות עזים, מוסיקה ערבית, מיניות מזוהמת ופריצות מוסרית. "בלכלוך הגדול ביותר, בידיים מגואלות בזפת ובבוץ ובחיידקים של הנקבות מיפו מטגן הוא את הבשר הנקרא `ששליג`… המסחר בסחורה החיה נעשית בעזרת סרסורים גם באמצע היום"
 
 
 
 
תל אביב מצטיירת כעיר גזענית, צבועה ומוסרנית.

*
 
 
ש"מ שכרה בית של שתי קומות ברחוב בוגרשוב 26 בתל אביב כדי לנהל בו בית מלון, אך העירייה לא נתנה לה אישור לכך. בבית, שמנה עשרה חדרים, היתה תנועה ערה בשעות היום והלילה. שכן בשם חיים א"ר העיד כי "לילה-לילה באים לשם קצינים ומבלים עם הבחורות הנמצאות שם". גם שכנים אחרים העידו שבבית התארחו קצינים וכי למקום הזדמנו חבורות של חיילים שחיפשו שירותי מין. 
 
 
הספר ו`, שחנותו היתה ממול, העיד על חבורה של חיילים מניו זילנד שהלכו לאורך הרחוב, "והסתכלו מעלה אל הבית", כשרחל קראה להם והזמינה אותם לעלות
 
 

*

התעוד על הנושא מועט ביותר, רייך: "זה סוד. אסור לדבר על זה. זה נושא עדין. על האירוח לא מדברים, כי מי מדבר היום על שנות הארבעים? על זנות ונישואים מעורבים הס מלדבר, כי זה כתם. אלה דברים שהחברה הישראלית רצתה להשכיח. מה זה חשוב מה היה ומה הבריטים כן עשו או לא עשו? חשוב מה שאנחנו עושים עכשיו. הנה, אנחנו, הישראלים החדשים, הקמנו מדינה, אנחנו מקימים תרבות חדשה, קודים חדשים, שפה חדשה, הכל חדש."

"עד היום, סיפוריהן של רוב הנשים שעיסוקן נחשב בזוי מתוייקים במרתפים האפלים של ארכיוני המדינה השונים או בירכתי זכרונותיהן של הגיבורות ההסטוריות עצמן, וסביר שלא יצאו משם כל עוד נשמרת בחברה אותה דיכוטומיה של מינות טובה ורעה."
 

 ולסיום,
לכל המתלוונים על כי אינני מצלמת את סיון בפעולה, קבלו אוסף מקרי מליל הצילומים שלנו.

 

**

מקורות: 

 

על הומוסקסואליות בימי טרום המדינה

 
 
 
 
 
 
***