ארכיון חודשי: מרץ 2008

בעקבות יהדות ספרד /חלק ב`

טבריה
 
לא נבנו ישובים בארץ ישראל, אלא מחורבן האידיאולוגיה הקודמת. כל ישוב הוא אנטיתזה לעולם שממנו באנו. גם חידוש הישוב בטבריה הוא תוצאה של ראקציה לאידיאולוגיה. דונה גרציה מנדס וחתנה דון יוסף נשיא, משפחות אנוסים, קונים את טבריה מידי הסולטאן התורכי, כתגובת נגד לעולם ממנו באו. כך גם, אנוסים שעולים לצפת עם ראיית עולם משיחית – ישוב שהוא נגוד של העולם ממנו באו.
 
שני מחזורי שנים מקבילים, חשובים בטבריה.
 
1540 – 1564
1740 – 1764
 
1540 – מוקמת חומת טבריה
1563/4 – דונה גרציה קונה את טבריה ומחדשים את הישוב היהודי בה
 
1740 – עולה לטבריה ר` חיים אבולעפיה, מחדשה. הוא הרב של טבריה
1764 – עליית החסידים הראשונה לטבריה, ר` מנחם מנדל ור` נחמן מפרודנקה.
 
מדוע טבריה ולא ירושלים?
רוצים לבנות משהו אחר, הגליל הוא משהו אחר בעיניהם, אחר מפורטוגל וספרד שכופות דת אחרת.
 
בית דונה גרציה, מנציח את תרבות יהדות ספרד.
זהו מסע אל ההווה, לישראליות שמחפשת שורשים בכל מקום בו ניתן לחפש.
בזכות מה חוזרים היום לעבר הזה? (ריקנות? החזרת עטרה ליושנה?…)
איזה עוד בתים נחפש (וניצור יש מאין) כדי למצוא את העבר היהודי אלפי שנים אחורה?
 
 
 
דלת הכניסה
 
 
פינה משוחזרת במלון
 
דונה גרציה לא עלתה לישראל, אלא חיתה באיסטנבול. אישה חזקה שחוזרת לזהותה היהודית. היתה בת למשפחת אנוסים ששמרו על זהותם היהודית בסתר.
 
הבית הוקם על ידי איש העסקים יעקב אמסלם, טייס, חברו של רון ארד, לפני כשבע שנים. הבית משחזר את רוח התקופה, ואת חייה של דונה גרציה ובני משפחתה (בעיני החיבור הזה מאוד מלאכותי, אך כמלון הוא יפה).
 
 
אורחים עוטים תלבושות מהתקופה, במסגרת הסיור/שיחזור במלון
 
 
חלון משוחזר
 
טבריה היא בעיני אחת הערים היותר מכוערות בארצינו, עיר שיכולה היתה להיות פנינת תיירות, נראית כמו "סלאמס" אחד גדול, הזנחה בכל פינה. תוכלו להבחין בה כמעט בכל תמונה שצילמתי וחבל.
 
 
מראה מכוער אופייני
 
במהלך הסיור הרגלי בעיר, נתקלתי בעץ מעניין שאין לי מושג מהו. פרותיו מעניינים והגזע שלו קוצני. אשמח אם מישהו יספר לי מהו העץ הזה.
 
 
 
 
פרי
 
 
וגזע
 
אנו מגיעים אל אזור הפארק הארכיאולוגי בשטחה של טבריה הרומית-ביזנטית, שבה נתגלה בית כנסת עם רצפת פסיפס שעוטרה בדגמים גאומטריים נאים ביותר. במרכז הפסיפס מצוי זר ובתוכו כתובת בלשון היוונית המזכירה את שם התורם. משני צידי הזר לולבים ואתרוגים.
 
 
חלק מרצפת הפסיפס
 
 
לולב ואתרוג (סליחה על הצל…)
 
 
פינת חמד באתר (אלולאי הביובים הבולטים והפח המלא ברקע-שלומיאליות לשמא!)
 
באזור "חצר היהודים" נחשף שער כניסה מפואר לתוך המבצר הצלבני של טבריה ובו משקוף גדול המעוטר בדגמים צמחיים וזר הרקולס (בדומה למשקוף בבית הכנסת בכפר נחום) שנלקח, כפי הנראה, ממבנה של אחד מבתי הכנסת בטבריה.
 
 
האבן המעוטרת בתוך שער הכניסה
 
כאן מרוכזים בצמידות בית הכנסת הספרדי העתיק – חיים אבולעפייה, רבה של טבריה
 
 
 
לידו, בית כנסת הסניור שהוקם ב – 1837
 
 
שימו לב לשלט שמתחת לשלט בית הכנסת (אם זה לא היה עצוב זה היה מצחיק)
 
לא הרחק ממנו בית הכנסת מנחם מנדל מויטעפסק שנבנה ב- 1786 (עליית החסידים)
 
 
 
 
 
 
זוג יונים אוהבות על גג בית הכנסת
 
 
מסגד דאהר אל-עומר ששימש את ערביי טבריה עד 1948
 
 
 
 
"זוג שדיה תאומים" (המסגד)
 

 
עץ תאנה ליד החומה הביזנטית

 
טבריה בלי ים  – אי אפשר
 
 
 
 
 
 
ואפשר גם אחרת…
 
 
 
בניה חדשה על בניין ישן
 
 
שבוע טוב
 
 
*
תודה לעלווית על המצלמה
 
 
**
עוד תמונותתוכלו לראות כאן 
מודעות פרסומת

בא לי "לרצוח" אותו!!!

 

הילד בן 20, אתם חושבים שזו ערובה לבגרות?
 
מעשה שהיה כך היה.
 
הבוקר אני מתעוררת בגיל ובששון והולכת לחדרו של הבן לברך אותו ליומההולדת – בן עשרים, יומולדת עגול נכנס לעשור השלישי של חייו!
 
אני מתקרבת לחדר, הדלת פתוחה. משונה אני חושבת ביני לביני, הוא כבר ער?!
אני מציצה פנימה, אין ילד, אין זכר לכך שהיה כאן בלילה… אני מציצה אל עבר החניה, אין אוטו!
 
סימנים להתקף לב מתחילים.
 
אני מתקשרת לנייד שלו – לא זמין!
 
סימני ההתקף מחריפים.
 
מתקשרת לאחותו, לשאול אם היא יודעת במקרה, את שם החבר איתו יצא לבלות אתמול בלילה. אין לה מושג.
 
התקף הפניקה בדרך, תעוקת לב קשה.
 
פעם ראשונה מאז השרות שלו שאני מעזה ומתקשרת למפקד שלו (הוא יצא אתמול לבלות עם חבר לצוות, שניהם יוצאים יחד לקורס מ"כים ביום ראשון, קיבלו רגילה השבוע) כדי להשיג את הטלפון של חבריו לצוות, אולי להם יש פתרונים. אין תשובה. מקבלת סמס מהמפקד שהוא בישיבה ויחזור אלי יותר מאוחר.
 
הלחץ בחזה עובר גם לראש.
 
הבת שלי מאתרת חברה שלו וגם לה אין מושג איפה הוא. אנחנו שתינו שוברות את הראש ואין לנו שום רמז לפתרון חידת ההעלמות.
 
אני על סף שבירה,מכבש יושב לי על החזה.
 
 הדמיון שלי מעביר לי ב"סלואו מושן" אלפי תמונות של הרכב זרוק מאחורי איזה גשרון, בתוך תעלה, בתהום… די!!!!!!!!!
 
פתאום מופיע לו סמס על צג הטלפון שלי:
"נשארתי לישון אצל חבר באשדוד"
 
הלחץ בחזה , עושה סימנים של סליל שמשתחרר בכאב נוראי.
 
בא לי לרצוח אותו!!!
 

 

 
יומולדת שמח "בן יקיר לי" הגיע הזמן שתתעורר, שתתבגר
אתה בן עשרים, דחילק!
 
 
 

 
*
הוא הגיע הביתה בשלום עם זר פרחים עבורי!

היום יומולדת לאבא

 
 
 
אז מה אתם אומרים
הם חוגגים לו שם למעלה,
אלוהים וחבר מֵרֵעָיו?
ואמא שלי, והוריו, ואחותו שמחכה לו שם עוד משנת 42,
גם ההורים של אמא, שסוף סוף זכו להכירו.
אתם יודעים כמה שנים הם חיכו שם לבד למעלה?!
התוכנית היתה לבוא לחתונה שלהם,
אבל מה לעשות, היטלר שינה קצת את התוכניות.
והאחים של אמא, אתם יודעים כמה שהם התרגשו?
שנים ישבו שם למעלה, בין העננים, השקיפו למטה,
צחקו מהבדיחות שלו, אהבו את חוש ההומור
אבל, ריבונו של עולם, חשבו לעצמם,
מתי כבר נוכל להגיד לו שאנחנו מתים על חוש ההומור הזה???
הם בטח מריצים שם בדיחות בלי הפסק.
ואבא, יושב בכסא יום הולדת של מעלה,
הכסא מקושט לו בעננים אדומים כתומים כאלה
בדיוק כמו בשקיעה, כשהשמש נושקת לעננים,
מחלק סיגרים לכולם.
הוא , אם תשאלו אותי, אומר להם: "חברה, קחו חופשי, זה על חשבון אלוהים"
הוא בוודאי גם שותה לו את ה"יָנֵיבֶר" שלו (משקה הולנדי) בלי הגבלה.
ואמא שלי… וואי וואי וואי, בטוח יוצאת מדעתה
אומרת לו כל רגע, "אסור לך, אסור לך!"
היא שוכחת כל הזמן (תסלחו לה זה הגיל…)
שכבר מותר לו הכל, יש לו פס מאלוהים.
והחגיגה, נמשכת ונמשכת לתוך הנצח.
 
אז מה אתם אומרים
הם חוגגים?
שאלה רטורית חברים, אם אבא שם למעלה… והוא שם
הם חוגגים!
 
ממקומי פה… מרימה כוס לחיי הנצח שלך,
אבא.
 
23.3.04
 
 
*
 
חוזרת ומפרסמת את זה לכבוד היומולדת של אבא היום.

בעקבות יהדות ספרד /חלק א`

 
השבוע יצאתי מסגרת לימודי לסיור. התחנה הראשונה היתה  חצר "זכרון ספרד" במוזיאון ראלי בקיסריה.
 
רחבת "זכרון ספרד" הוקמה  בשנת 2007, להנצחת תור הזהב וגדולי יהדות ספרד בימי הביניים
 
החצר  בנוייה בדמות החצר המפורסמת בארמון אלהמברה שבגרנדה – ספרד .במרכזה, מזרקה הנישאת על אריות שמפיהם זורמים מים כמו במזרקת האריות המפורסמת בארמון אלהמברה.
 
 
החצר בעלת המוטיבים הספרדיים
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מזרקת האריות
 
תמונה:PatioDeLosLeones.jpg

פטיו דה לוס לאונס (חצר האריות) באלהמברה

מן הפנים לחוץ (עבוד תמונה מיכל חברתי)

מהחוץ לפנים (עבוד תמונה מיכל)

 מבט אל המוזיאון 
 
משני צדדי הרחבה נצבים פסלים של הבולטים ביהודי ספרד כמו שלמה אבן גבירול, יהודה הלוי , הרמב"ם וברוך שפינוזה.

הרמב"ם

ברוך שפינוזה

יהודה הלוי

כן מופיעים פסליהם של אישים שמוצאם מהאנוסים  כמו כריסטופר קולומוס , מישל דה מונטיין, נוסטרדמוס ומיגל דה סרוונטס
.

 
 
 
 
 
 
אישים אלה לא חיו כיהודים, אך התרומה שלהם לתרבות העולמית – דווקא בהקשרם היהודי, עצומה. סינטזה של יהודים ולא יהודים.
משפחות האנוסים שמרו על זהותם היהודית בסתר. זהות מאוד מינורית. הדברים המועטים ששמרו נשאו אופי סימבולי. החג ה` הידיעה עליו הקפידו האנוסים היה פורים + תענית אסתר.אסתר הפכה לדמות איתה יכלו להזדהות – האישה שהסתירה את זהותה. הפכו אותה לסיפור שלהם, צמו שלושה ימים, בתקווה שגם הסיפור שלהם יגמר בנס גדול והם ישובו לחיקו של העם היהודי.
בגרוש היהודים, ספרד מענישה את עצמה. מונטיין, לדוגמא, כותב על אדמה אחרת, צרפת, לצערם של הספרדים.
 
*
 
לסיום, שירו של שלמה אבן גבירול
המוקדש ליקותיאל אבן חסן – פטרונו
 
וְאַתּ יוֹנָה חֲבַצֶּלֶת שְׁרוֹנִים

וְשׁוּלַיךְ מְלֵאִים פַּעֲמוֹנִים,

וְרִמוֹנֵי מְעִילַיךְ זְהוּבוֹת

אֲשֶׁר יִדְמוּ מְעִילֵי אַהֲרֹנִים,

וְעֵת צֵאתֵךְ לְעֻמָּתִי אֲדַמֶּה

הֲלִיכָתֵךְ כְּשֶׁמֶשׁ בַּמְּעוֹנִים.

שְׁבִי פֹה יַעֲלַת-הַחֵן, לְנֶגְדִּי

וְהָעִירִי לְדוֹדֵךְ הַשְּׂשׂוֹנִים.

קְחִי הַתֹּף וְהַנֶּבֶל וְשִׁירִי

בְּנִגּוּנֵךְ עֲלֵי עָשׂוֹר וּמִנִּים

וְקוּמִי הַלֲלִי דוֹדֵך בְּחִירֵךְ

יְקוּתִיאֵל, נְשִׂיא שָׂרִים וְרוֹזְנִים,

מְאוֹר עוֹלָם, יְסוֹד אַדְנֵי מְכוֹנָיו,

וְעַמּוּדֵי מְרוֹמִים בּוֹ נְכוֹנִים,

אֲשֶׁר כָּל רוֹזְנִים אֵלָיו מְיַחְלִים

וְלִדְבָרוֹ מְקַוִּים כָּל סְגָנִים,

אֲשֶׁר יִדְרֹשׁ – עֲדֵי יִיגַע – בְּחֶפְצָם,

כְּאָב יִדְרֹשׁ מְצֹא טֶרֶף לְבָנִים,

אֲשֶׁר פִּיהוּ לְכָל אָדָם בְּשׂוֹרָה

וְנִדְבָתוֹ יְקָרָה מִפְּנִינִים.

בְּרוּחוֹ חֵן וּבִלְבָבוֹ נְדָבָה

וְשִׂפְתוֹתָיו בְּכָל עֵת נֶאֱמָנִים.

גְבִיר דּוֹמֶה כְּשַׁחַק עַל אֲדָמָה

וְגַם כַּפָּיו לְהַמְטִיר כַּעֲנָנִים:

בְּהֵעָצְרָם – יְמוֹתוּן הַנְּפָשׁוֹת,

וְיִמָּלְאוּן – בְּהַמְטִירָם – רְנָנִים.

יְמַלֵּא אֵל מְהֵרָה מִשְׁאֲלוֹתָיו

וְיִהְיוּ מִשְׁאֲלוֹתַי לוֹ נְתוּנִים!

 

*

תודה לעלווית מצויה, שנתנה לי להשתמש במצלמה שלה 

כִּמְעַט חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ

 
 
 

כִּמְעַט חֲמִשִּׁים וְחָמֵשׁ

רֶבַע לִפְנֵי הַסּוֹף

חֵצִי אַחֲרֵי הַהַתְחָלָה

 

חַיִּים גָּלוּ

אֶרֶץ עֲרָבָה

             נוֹתֶרֶת

 

אוֹסֶפֶת קְרָעַי

לְהַטְלִיא לַדַּף חָדָשׁ

פִּסָּה בְּפִסָּה נִשְׁזֶרֶת

זָהָב

אָבִיב בְּשׁוּלָיו

 

לְהַצְמִיחַ כְּנָפַיִם

לִדְאוֹת

עַל-עֲלֵי שָׁחַק.

 

 

*

שולמית אשכנזי – ציור

 

 

נמכר!

 
"בית בקצה הקשת
ושתי יונים משחקות על קו האור
אל זה הבית בקצה הקשת
גם אם אלך לקצה עולם
תמיד אחזור"
                                              
                           /עדית חכמוביץ`
 
בלי מילים מיותרות
 ידברו התמונות
 
 
 
חדר הארוח – מרכז הבית (חנוכה 99)
 
 
הכורסא/פינה של סבא
 
 
הכורסא/פינה של סבתא
 
 
זוית אחרת
 
 
בעל הבית של שולחן הסלון!
 
 
מבט אל עבר פינת האוכל
 
 
פינת המשחקים – בין הסלון לפינת האוכל
 
 
המטבח
 
 
המרפסת
 
 
 
גינת הטיפוחים של סבתא
 
 
החצר הענקית
 
 
במרכזה עמד דקל "שפל צמרת"
 
 
נגמר עוד פרק בחיי
 
 
 
                                                                "מקצווי אותה שכונה דרומית
                                                                 בית אבי חוזר אל חלומי 
                                &n
bsp;                                עם שעות יפות של חסד 
                                                                 והקיץ במרפסת 
                                                                 בית אבי חוזר אל חלומי "

                                                                                            /חיים חפר

 

אובדת

 
 
אובדת,
בין המילים שלךָ
לבין עצמי
 
בין הרצונות שלי
לבין המציאות שלךָ
 
בין הקול המלטף
לבין שינה עוטפת
 
בין היד שלךָ
למגע שלי
 
בין נשיקה ממכרת
לליטוף משעבד
 
אובדת
          בינךָ לביני
 
אובדת
          ביני לביני
 
 
 
*