ארכיון חודשי: פברואר 2007

חמש שנים

 

זִכְרוֹנוֹת הַטְּמוּנִים תַּחַת אֶבֶן

פּוֹרְחִים כְּתָמִיד

בְּגֶשֶׁם פֶבְּרוּאָר זַךְ

מִתְצַחְצְחִים

בְּחִיּוּךְ מִתְגַּעְגֵּעַ

בִּכְאֵב שֶׁל זִכָּרוֹן מִתְלַטֵּף

לְאַבָּא.

 

 

 

17.2.07

מודעות פרסומת

הִתְפַּכְּחוּת

 

תְּמוּנוֹת, קִטְעֵי זִכְרוֹנוֹת
יַלְדוּת בְּשָׁחֹר לָבָן
הִתְבַּגְּרוּת לְבָנָה
חֲתֻנָּה דְּהוּיָה
יְלָדִים צִבְעוֹנִיִּים

חִיּוּכִים בְּמֶרְחָבִים צְלוּלִים
תְּמִימוֹת
שֶׁהָיְתָה בָּהּ מִן הַשְּׁטוּת
נְהִיָּה אַחַר זִכְרוֹנוֹת
שֶׁהָיוּ בְּרֻבָּם אַשְׁלָיוֹת

 

 

שיר ישן ששודרג

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=521576&passok=yes

 

 

החמישיה של איש מול הים

החמישיה שלי תהיה קצת שונה. קשה לי להיחשף.אבל אמצא משהו, כדי לא להיות ילד חריג בין כל האמיצים שחשפו את החמישיה שלהם . ומה אשיב ריקם את פקודתה של רשפים?

אז ככה
1. נולדתי בל אביב בשבת עקרבית אחת לא היו מוניות נתינות להשגה, (כנראה מפני בדיוק באותה שעה המון נשים כרעו ללדת) ואמא שלי ממש נאבקה השארית כוחותיה לעצור אותי בתוכה – בעוד שאני נאבקתי לנשום אוויר חופשי – אז עברה עגלה עם סוסה והעגלה עם סוסה העבירה את אמא שלי ואותי לבית חולים . ופופ…תיכף נולדתי. שבת, שעה חמש אחרי צהריים. מזל עקרב. מאז לא הפסקתי לעשות צרות לאמא. (ואגב, כמה חבל שלא נולדתי בעגלה-עם- סוסה, כי אז הייתי יכול להיות יחודי במשהו).
2. כשהייתי פרחח קטן,קטן מאד. עם ברכיים שרוטות ופסים של שחור בצוואר ומכנסיים קרועים בתחת היה זמן שארית שלטונם של הבריטים שעשו "עוצר". הייתי ממייסדי האינתיפאדות למיניהן כי עליתי אל גג ביתי וזרקתי אבנים על הסמל הבריטי ששמר תחת ביתי ליד גדר תייל. ומיד טסתי הביתה גומע גרם מדרגות בכל פעם ונחבאתי רועד ללא יכולת עקירה מתחת למיטה הענקית של אבא ואמא איפה שהם עשו אותי השובבים. למרות שאמא ואבא לא עשו את זה אף פעם.
למה נחבאתי? כי הבריטים חשבו שזה אנשים מהמחתרת והמונים מהם רצו בנשק דרוך לגג כדי לתפוס אותם לירות בהם ומצאו קדחת .המטומטמים לא העלו בדעתם כי אנשי מחתרת אמיתיים יש לחפש מתחת למיטות.

3. עברתי בית ספר ונפרדתי בכאב מן האהובה שלי ציפורה, שאהבתי כבר מכיתה אלף אהבה נואשת ומיוסרת . וכשעלתה במדרגות בית הספר אני נשארתי למטה לראות לה את התחתונים.אבל לא העזתי להתוודות בפניה על אהבתי, פן תלעג לי (מכירים את הבנות). היא היתה כל כך יפה. כמעט כמו המורה זינה הבלונדינית היפהפיה שהיתה מחבקת אותי חזק אל הציצים שלה כי היא אהבה אותי. ואמרה שהיא מקנאה כי בשיעורים אני לא מסתכל בה אלא כל הזמן בציפורה. ומיד הסמקתי ובערתי. לציפורה סיפרתי על אהבתי רק אחרי 30 שנה כשפגשתיה במקרה בתיאטרון. היא לא השתנתה בכלל רק שגם היא קיבלה ציצים, כמו שהיו לזינה. והיא אמרה לי "טיפש גם אני אהבתי אותך. אבל התביישתי". איזו טיפשה שהיתה! איזה טפשות הבנות!

4. בכיתה ג` כבר ערכתי את העתון הראשון שערכתי. עתון קיר כיתתי במקביל וקצת יותר גדול הדפסתי עם חברים מודעות נגד הבריטים והדבקנו אותם על עמודי מודעות. איזה כיף היה לפחד מן הבלשים הבריטים

5. בכיתה ה` כבר היה לי בעתון הקיר הכיתתי סקופ ענק,אודות שני ילדים מהכיתה שנעלמו לכמה ימים. כי נשבר להם מהלימודים ומהבית . והם הסתתרו באיזה בוסתן-פראי לא רחוק מתל אביב של אז שנעשה מקום בנוי ובלב ת"א הסואן של עכשיו. ואני דיווחי על מעשיהם באתר הבריחה בעיתוני. ומה שקרה בסוף הוא שהוריהם באו אלי הביתה עם המשטרה כדי שאגלה היאת מקורותי. בהתחלה הכחשתי שאני יודע משהו אבל כשהשוטר אמר " אז נצטרך לקחת אותך", ממש עשיתי במכנסיים. כמעט. ומה אעשה הייתי רק ילד אז גיליתי את מקומם והם ממש לא סלחו לי

6. אחר כך היו לי שתי מלחמות על-באמתיות, קרבות הכי קשים שהיו יכולים להיות, והמון דם איבדתי בכל אחת מהן אם לדבר בלשון המעטה. ואחרי זה כתבתי המון מילים ועוד כמה המונים. גם לפני זה.

7. וזה המקום לספר על….לא. לא אספר אני מוגבל לחמישה.ומספיק שגנבתי לי את הששי.

גם נסיקות מתות

 

נשיקת נסיכה מאיצה

ביצה ארמונית

נסיך מתקרפד

וּמטיחהּ

אל קיר המות.

 

הנסיקה מתה.

 

 

5.2.07

עֵינַיִם טְרוּפוֹת עָתִיד

 
חֻפָּה מִתְנוֹסֶסֶת מֵעַל אַהֲבָה

עֵינַיִם טְרוּפוֹת עָתִיד,

שְׁבוּעָה מִתְכַּוְנֶנֶת בִּקְדֻשָּׁה

טַבָּעוֹת נֶעֱנָדוֹת.

יְרוּשָׁלַיִם עוֹלָה עַל רֹאשׁ שִׂמְחָתָם

עוֹטֶפֶת קְרוּאִים וְתִקְוָה,

כּוֹס מִתְנַפֶּצֶת

וּמַרְאָה,

שָׁבָה אֶל מְצִיאוּת

אַלְמָנָה.

 

 

20.1.07

 

 

שיר שני שנכתב לכתיבה יזומה בנושא "חתונות"

 

 

זָן לֹא נָדִיר שֶׁל עֶצֶב

 
זוּג, מְחֻפֵּי אֹשֶׁר

וַאֲזִקֵּי אַהֲבָה

בִּשְׁבוּעָה שֶׁל נֶצַח

שֶׁתּוּפַר

בִּפְרוּרֵי יוֹמְיוֹם

שׁוֹחֲקִים

בְּאֶלֶף הֲגִיגִים צוֹרְבִים

 

אַהֲבָה מִתְחַלֶּפֶת

בְּאַכְזָבָה מְפֻחֶדֶת

מוֹשֶׁלֶת עַד עָפָר
 

כִּי נִשְׁבַּעְנוּ

 

 

סוף דצמבר