קטגוריה: משוט בארץ

רגע לפני

 שהכל קמל.

בשבת לפני שבועיים טיילנו בשמורת המסרק

מרבדי הנוריות הפליאו ביופים

מעולם

 לא ראיתי כל כך הרבה נוריות.

מצאתי גם כלנית

אחת ויחידה!

דם המכבים פרחו בהמוניהם

 לצידי השבילים

ודומדומיות

 סוג של טופח או בקיה (עננת?)

 

רקפות הציצו מכל עבר

ואחת בודדה

שחסתה בין שורשיו של עץ עבות

לוטם שעיר הציץ אלינו מסביב

וגם לוטם מרווני

קרדה או דרדרית (עננת?)

מרבדי צבע מכל עבר

*

בהמשכו של השבוע קפצתי לבקר גם בשדה הפרגים הפורח שליד צומת בילו

ממש ליד הבית

שפע של חרציות, קחוונים ופרגים

 אדום מרהיב

מנוקד בצבעיפוקסיה

 אתמול,

נצפו סימני התייבשות ראשונים בדרך בה נסעתי

זה עשה לי עצוב

האביב פה כל כך קצר.

 

אין דברים כאלה, אין!

ביום שלישי האחרון נפגשנו כהרגלינו, חבורת חברות הילדות שלי

הפעם, עלינו יחד על ג'יפ ושמנו פעמינו לכיוון נחל שקמה

חמש נשים צעירות פלוס פלוס, יוצאות לכבוש את צפון הנגב

ירוק הקיף אותנו מכל עבר

 

מקצה אל קצה עד קו האופק

מרחבי כלניות אין קץ קידמו את פנינו בהמשך הדרך

עצרנו

 

פתחנו שולחן

מזגנו יין

הרמנו לחיים

והתענגנו על ארוחה בשדה כלניות

עלינו לתל נג'ילה

השקפנו אל הנוף

כשלמטה חיכה לנו השולחן עם הקפה  והמאפה

אומרים שלום לכלניות

לעיריות

וממשיכים בדרך

עוצרים ליד שרידי  גשר טורקי

אלה שלא בטלניות עולות אליו

האחרות מטיילות מתחתיו בואדי 

 משפחה חרד"לית על קו השמים

כלנית אחרונה ואנחנו בדרך הביתה.

אז תגידו לי,

איפה עוד אתם מוצאים כאלה נשים גיזעיות?!

 

 

טשטוש ראיה

כשיצאנו לכיוון אגמון החולה בשעה שלוש לפנות בוקר

לא ידענו מה צופן בחובו היום הזה.

כשהגענו, קידם את פנינו מראה אנגלי אופייני

לפני שקיעה

אנחנו בחלקו האחרון של היום

בדרך למרום גולן אנחנו פוגשים

 

בדרוזי חביב

 

שמוכר לנו ממרכולתו, ריבות, לבנה, פרי, הכל תוצרת בית

הבטן מקרקרת

עוצרים בקופי ענן שבהר בנטל

עד שהגיע האוכל כמעט כבר היה צריך לזוז

הקפה לא משובח, הטוסט היה לא רע

*

מגיעים למרום גולן, לסטודיו של אמן הברזל יוֹפ דה יונג

יוֹפ ,יליד הולנד, הגיע ארצה בשנת 73, לשלושה חודשים

התאהב במקום, נשאר והקים פה משפחה

עובד בטכניקה שנראית כמו עבודת טלאים ממתכת

ובטכניקת ה – Ready Made המנצלת חלקים קיימים

*

סימנים ראשונים של שקיעה באופק

סיון ואני ממהרות אל הדרך הארוכה העומדת לפנינו

לא לפני שנצליח לעצור בצידי הדרך

לצילומי השקיעה מעל הרי נפתלי המשקיפים אל עמק החולה

אנחנו ממהרות לתפוס את העץ הבודד לפני שיחשיך לחלוטין

השמש נושקת להרים נשיקת לילה טוב.

אנחנו מתחילות דרך של כמעט ארבע שעות עד שנגיע הביתה

מרוטות מעייפות

[ואל תשכחו לעשות מנוי לבלוג, בעמודה מצד שמאל]

בין פריחה לקמילה – רמת הגולן

ממשיכים לכיוון רכס הבשנית

לתפוס את אחרוני החלמוניות

שנראות ממש כאילו הן קדות לעברינו

וגם כמה סיתווניות התשבץ, אותן פגשתי לראשונה

עלי הכותרת המשובצים מרהיבים

 

סימנים אחרונים של קיץ מכל עבר

מתבוננים

אל הנוף הנשקף ממערב

*

אנחנו בדרך לחוות הרוח

אחרי "קיטורים" בלי די אני מאטה את הנסיעה כדי שסיון תוכל לצלם

אני צריכה לחכות עד שנגיע…

בעוד החברים עולים לתצפית

כדי להשקיף אל מרחבי סוריה וברכת רם

סיון ואני עולות לצלם בחוות הרוחות

פעם היה כאן שער שמנע את הכניסה

אל השטח המלא

המשך יבוא

 

 

אל אל הרמה

 

לפני כשבוע השכמתי קום בחמש בבוקר כדי להצטרף אל יפה כפיר וקבוצת המטיילים שלה "עפיפון" בצפון רמת הגולן.

על הדרך אספתי, כמובן, את סיון שהיה זה לה הטיול הראשון בחייה לרמה!

בעודינו בדרך אל נקדת המפגש

אנחנו פוגשים שדה אדום מרהיב שאין לנו מושג מהו

את הפרחים האלה ראיתי פעם ראשונה בחיי

אנחנו מגיעים לאניעםכפר אמנים

נפגשים בגלריה קפה, בו לא שתינו קפה – "הסמטה"

המשכנו אל הסטודיו לקדרות של חנה פולק

הסטודיו הוא כר מדהים לצילום

משחקי

אור

וצל

למכביר

 

חנה מתיישבת אל האובניים

והידיים מתחילות

במלאכה

אחרי שריפה וגלזורה מתקבלים כלים לתפארת.

יכולנו להשאר שם בלי די

לו רק היה הזמן בידנו.

[המשך יבוא]

עולים לרגל 2

ההבטחה שמעל לגגות נוחתת אל קרקע המציאות שבפאתי שער שכם.

אנשים ממהרים לעיסוקיהם, לא מתייחסים אלינו כלל

אני מתמקדת בנוף האנושי

מודדת את האור ברחבה ומחפשת דמויות מעניינות

 

המוני נשים וילדים בזרועותיהם עוברים בסך.

אנחנו פונים אל

הרובע המוסלמי

שנים שלא הסתובבתי כאן – מפחיד מידי עבורי

ירושלים לא אהובה עלי

זרמים של מתח וזעם באויר עד שכמעט אפשר לגעת בהם

להפתעתי, האוירה רגועה ושקטה

לא ממש שמים עלינו

*

אני לומדת משהו חדש, צילום בתוך כתם אור

מודדים את האור בתוך השובל, מתרחקים לעמדת צילום מתאימה

ומחכים לאנשים שיכנסו אל תוך הנקודה המוארת

אני מתמוגגת מהתוצאות

*

אנחנו 

DSC_5192

ברובע הנוצרי.

בדרכינו לכנסיית הקבר

DSC_5204

אנחנו עוברים בתוך החצר השקטה והפסטורלית של הכנסיה החבשית

השקט הזה יהפוך תוך דקות להמולה

DSC_5283

המולה שקטה

לפני שאני  עולה למעלה אני מודדת את אור בכניסה כדי שהצילומים לא יסבלו מחשיפת יתר או חסר

DSC_5233-1

בדיוק כמו שעושה סיון בתמונה הזו

DSC_5248

DSC_5292

עומדים, נעים בחרדת קודש, נוגעים באבן המשיחה

DSC_5335

מדליקים נרות באולם מזבח הצליבה

DSC_5517

 אני מתיישבת נמוך נמוך, דחוקה בתוך כוך

כדי לתפוס את המדליקים בפתח האדיקולה

*

יצאנו מתוך הצפיפות אל רחוב דוד 

DSC_5563

DSC_5561

שהיה שומם לחלוטין עד שהסוחרים כמעט ונרדמו

אנחנו מסיימים את היום עם

DSC_5576

עם תקווה (?) בלב

*

סדנת צילום עם אלי אטיאס

עולים לרגל

 

כל עמכַישראל עלה ירושליימה בחג הסוכות

אנחנו עלינו טרם חג

השכמנו קום והגענו  להר הזיתים לפני עלות שחר

ירושלים עדין לוטה באפלה, רק האורות מנצנצים לעברינו

השחר עולה, היד הלוחצת מתרגשת ומרעידה קלות את המצלמה העומדת לבטח על החצובה

הכל מבהיק ביום חדש

עוד רגע קט

 

תגיעה השמש ותצבע את העיר העתיקה בחוּמה הנעים עדיִן

 

בשעה זו של יום

העיר מתעוררת

 

רק המתים ממשיכים את שנת הנצח שלהם

*

יורדים אל כנסית מרים

פינות חמד מכל עבר

מיסת הבוקר בעיצומה

 

אני עומדת מרחוק ומחפשת לי נקודות אור

ממשיכים לכיוון כנסיית גת שמנים

איש הכמורה עומד ומקבל, גם הוא, את היום החדש

*

כבר כמעט תשע בבוקר

 עולים על החומות

חיים נפרשים לעיננו

וגם הכבסים

מגדל אימקא מצד אחד

הנוטרדם מצידו האחר

מעל גגות ירושלים

העולם נראה מבטיח

[המשך יבוא]

סופקיץ צפוני

 

לפני כשבועיים יצאתי  עם הזריחה לעין אפק לנסות לפגוש עופות מים ולצלם

 הזריחה מעל הרי הגליל היתה יפה כמו שזריחה נועדה להיות – תחילת יום מרטיטה  

סימנים של סוף הקיץ ניכרו סביב

"חנק מחודד" התפתל בתוך היבש, הכתים בו ירוק רענן

מתחת לגשר, בתוך המים העכורים אפשר היה להבחין בקושי

 בִּשפמנון ששחה לו בנחת

 

העופות חברו להקות להקות בתוך הצמיחה, רחוק מידי כדי לתפוס צילום כהילכתו 

קורמרנים

 ואנפיות  היו רק חלק משלל העופות שניסיתי לצלם ולא הצלחתי 

 מאחורי הגדר

  במרחק, עמדו שוורים כפסלי שיש 

הלכנו מעל המים 

אל תוך הסבך  

בו צמחו פרחי שנית גדולה

ממש על שפת המים

בדרך אל הרכב התעופפו סביבנו דנאיות הדורות בלי סוף,

הן בחרו להן את הפרחים הכי קטנים ורחוקים כדי לנוח עליהם 

ליד החניה, בבריכה שהתייבשה, הצלחתי לצלם גם כמה מגלנים

 

 בצהרי יום נסעתי

DSC_4516

להתאוור אצל חברה בקיבוץ

 

את אבק היום ואת העייפות

הורדתי ממני בחוף בצת, למול ספינת חיל הים

שהגנה עלינו,

לא שזה היה עוזר אם היו נופלות שם קטיושות כמו ביום האתמול

בין חוף נהריה

 לחוף ראש הנקרה 

 צבעו דיגים את קו האופק 

 יחד עם הנופשים

ואיתי 

ירושלים של אור, או – "אוהל הדוד תום"

לפני כשבוע יצאנו רבעיה מצלמת (סיון, מיקה, יאיא ואני) לירושלים לנסות לתפוס בה את האור

שוטטנו בין הסמטאות מחפשים את האור, שלא היה ממש להיט גדול. פה ושם מצאנו כמה מצגות שוות של תאורה.

בעודינו משוטטים בין הסמטאות ומצלמים (הצילומים הפעם לא יצאו לי משהו…) פונה אלי בחור צעיר ומבקש ממני להכנס לחנותו, כי הוא רוצה להראות לי משהו… אמאל`ה. אני אוחזת בידה של מיקה וביחד אנחנו נכנסות לחנות שם הוא אומר לי בחצי לחש שאני מדליקה אותו… (פסטיבל האור…) 

לאחר בירור מקיף מסתבר שהבחורצ`יק בן 23 קטינים לא עושים לי את זה, אבל מה אגיד לכם, יש הפתעות בחיים. כדי לא לקפח את מיקה  הוא אמר לה שגם היא יפה, אבל אני יותר…

לפני שיצאנו מהחנות שלו הוא נתן לי זוג עגילים מתנה , וביקש להצטלם איתי… מיקה צילמה אותנו ותוך כדי צילום שמתי לב שעיניה נפקחו בפליאה… כיצאנו את החנות היא סיפרה לי שהמוט המרכזי ב"אוהלו של הדוד תום" נמתח בעוז!

מה אגיד ומה אומר, איזה מזל שלא ראיתי את זה (אני לא נוהגת להציץ לגברים שאני עומדת לצידם לאזור המפשעה…) כי בטח הייתי בורחת מההלם!

כשסיפרתי לאפולו שלי על החוויה המרנינה, והוספתי שאם בגילי אני מצליחה לעורר ילדון בן 23, אזי אין לי מה להתלונן. ענה החמוד, שהוא יכול לומר לי יום יום שאין לי מה להתלונן…

הנה לכם התמונות מהערב הבלתי נשכח הזה:

http://cid-244ba94a7e06b3de.spaces.live.com/blog/cns!244BA94A7E06B3DE!391.entry

ואם חלילה אתם חוששים שמיקה יצאה מקופחת, אני יכולה להרגיע אתכם שגם מיקה "אחותי" (הצגנו עצמינו כאחיות, שאחת דומה לאמא והשניה לאבא… )  קיבלה זוג עגילים.

חזרנו הביתה מרוצות וברכוש גדול .