ארכיון חודשי: אפריל 2006

לאבא לא היה אלוהים – יום השואה תשס"ו

 
לאבא לא היה אלוהים.
אבד
בין דרגשי ביתן עשרים ושבע
נעלם
עם ציפורן הקמיצה הנעקרת
שמעולם לא שבה לצמוח
נטרף
בכאב ארבעים המלקות
נקבר
בשדות שום מַחֲיִים 
 
הוא
נשאר שם.
אבא,
יצא לחופשי
 
23.04.06

מקבילים

רוֹצָה אוֹתְךָ

לִשְׂנֹא

לְעַקֵּר אִישׁוֹנֶיךָ

לִגְדֹּם הַיָּדַיִם

שֶׁיּוֹדְעוֹת כָּל פֶּלַח

בְּגוּפִי

לְהַכְרִית

לְהַחֲרִיב

אֶת שֶׁנִּמְנַע

מִמֶּנִּי

 

קוֹפֵאת בִּבְעָתָה

מִמַּחְשָׁבוֹת

עַל הֵעָלְמוּתְךָ

נִלְחֶמֶת

עַל כֹּל רֶגַע

שֶׁל בְּיַחַד

שֶׁאֵינוֹ קַיָּם.

 

 20.4.06

מטולה

חג שמח – פסח תשס"ז

סֵדֶר

 

בַּסֵדֶר שֶׁל מַעְלָה,

יָשַׁב אֲבִי וְקִדֵּשׁ עַל הַלֶחֶם.

  

יָשַׁב לְלֹא מוֹרָא,

הִסְתַּכֵּל לְאֱלֹהִים בָּעֵינַיִם

וּבֵרֵךְ,

"עַל לֶחֶם קֹדֶשׁ זֶה,

שֶׁהוֹתַרְתָּ בְּיָדִי 

בְּיוֹם נוֹרָא בּוֹ רָאִיתִי 

לֵב חָמֵץ מִשְׁתַּקֵּף בְּעֵינֶיךָ

אֲבָרֵךְ בְּכַּוָּנָה מְלֵאָה,

כִּי בִּזְכוּתוֹ נוֹתַרְתִּי

לַחְגֹּג עוֹד שָׁנִים –

בַּסֵּדֶר."

 

וְאֱלֹהִים חִיֵּךְ,

הֵרִים אֶת כּוֹסוֹ,

וְאָמַר

"לְחַיִּים"

 

6.4.04

פרקי פרידה – 3

עלי קבר – 2

 

עומדת פה וכבר עולים געגועי

לצלצול טלפון של בוקר שואל לשלומי

מתעניין בשנת ליל ערירית

לקול שלך, שנהנה להעיר אותי מתנומת צהרים

קול המרגיע תדיר מהומה, פחד או צער

קול נוסך ביטחון.

לפעמים קצר רוח, מקצר במילים

עיתים, מתלווה אלי בנסיעות על פני ארץ

מספר סיפורים, בדיחות ציניות, שנינה עצמית.

במיוחד אחסר את חוש ההומור שלך, המיוחד

ידעת לצחוק על עצמך, על מצבך

נטעת בי זרעים של צחוק ושל תקווה.

 

לא חשוב היכן היית, בחופשה בארץ או בחו"ל

בשבת על חוף הים, בהפסקה של סרט, או קונצרט שישי בבוקר.

בתור לרופא, לבדיקה, ממיטת חולייך בבית, בבית חולים, לפני ניתוח או אחריו

התקשרת, וידעתי שאני איתך גם כשאיני לידך

 

הקול שנסך בי כוחות, שהרגיע רוחות רפאים, נאלם היום

ואיתו נעלמת קרן אור שידעה להרחיק אפלה מחיי,

מהיום אצטרך ללמוד לחיות עם צללים שרק אתה ידעת למחות,

מהיום אצטרך לחיות עם אלם ששום קול אחר לא יוכל למלא

לחיות עם געגוע, אפופה כימהון נצח, לא מאמינה.

 

היה שלום איש אהוב

 

 

10.4.06

 

 

הערה – הפרקים האלה לא עורכים

נכתבים ללא סדר, מתוך מהומת הלב

ויתכן שיעברו עיבוד מחודש בהמשך

פרקי פרידה – 2

עלי קבר

 

היית לי זר פרחים

הבאת צבעים וריחות קסומים,

הפצעת לחיי כנר הלילה

פתוח ובוהק,

היית זוהר ורך כנורית,

לעיתים אדום דוקר כוורד

גאה וזקוף כצבעוני,

בימים אחרים

שומט ראש כרקפת

נחבא אצלי ממכות של חיים,

קטיפתי ורך כאמנון ותמר

כשגופך מול גופי בוהק

בלובנו של שושן צחור,

הבאת לי ימים סגולים

כמרבד פרחי סיגלון על דשא.

מפזרת את כולם עליך, יקירי

יודעת כי מעתה יחסר בי צבע

הצבע המיוחד שלך.

 

8.4.06

פרקי פרידה – 1

איך נפרדים מאהוב?
 

כתבי לו שיר.

דמי אותו לאור,

לפָּלֶטָה צבעונית

גווניה מסתחררים

בין מצבי הרוח.

אמרי עליו הלל

בפניו,

שידע מה ייאמר

אחריו.

נשקי לו בדמעות,

בגעגוע.

איספי פרורים מתקתקים

של יש,

של העכשיו,

להצפין בקופסת הנצח.

איצרי רגעים

לרוויה.

 

 6.4.06

לקראת מַסָּה

 

הירוק בי רותח

כיורה שוצפת

יופייך מתנפץ

בְּגיצים של אימה,

בַּתמונות של סָבַי

שהובלו אל

גרדום.

 

3.4.06

 

מַסָּה

ניסיון קשה שאדם עובר, מבחן, עמידה למבחן