ארכיון חודשי: דצמבר 2009

במעגל הגיר הקווקזי

From שתילי מבנים

מבט אחרון מחלון הבית בו שהינו, אל ערוץ ה – Arghuni שעומקו כ 1,400 מטרים

אנחנו יוצאים ברגל אל שתילי העתיקה

From שתילי מבנים

הכפר הוא למעשה קומפלקס יחודי של מבנים מתקופת ימי הביניים המוקדמים המהווים מצודה מבוצרת על גבול צצניה , בחלק  הצפוני מזרחי של המדינה.

From שתילי מבנים

 המצודה מורכבת ממבנים מדורגים.  חלקן דירות שטוחות גג, חלקו אזורים מקורים ו – 60 מגדלים המקובצים יחדיו כדי ליצור שרשרת אחת של ביצורים.

אנחנו מוקפים  בירוק שמנוקד

From שתילי מבנים

בפרחים

From שתילי מבנים

From שתילי מבנים

וצבעים מרחיבי לב ונשמה

 

בגאורגיה כל חוחן הוא מלך

From שתילי מבנים

המבנה בעל שיטה אדריכלית ייחודית. המתכננים הבינו את מגבלות המיקום ובנו מבנה מולטי פונקציונאלי . זהו  מבנה עירוני יחודי הכולל:  מגדלים, מתחמי מגורים, אזור חקלאי וקפלות

From שתילי מבנים

 האותנטיות של שתילי נשמרה לחלוטין, ומצבם הפיזי של המבנים מצוין.

From שתילי מבנים

אנחנו עוברים בין הבתים ובתוכם

From שתילי מבנים

From שתילי מבנים

על כל לבנה חשופה צומחת לה מושבת נבגים

From שתילי מבנים

From שתילי מבנים

 המבנים עשויים אבן מקומית וטיט

From שתילי מבנים

קהילת שתילי המובודדת יחודית, ניתן להשוותה לקהילות המבודדות בהרי ההימליה

 אונסקו  לקח על עצמו את שימור המקום עד כמה שיותר צמוד למקור – הקווקז האמיתי

From שתילי מבנים

From שתילי מבנים

אנחנו יורדים אל עבר הנהר

From שתילי מבנים

על גדותיו מחכים לנו הג'יפים כדי להחזיר אותנו לגודאורי

From שתילי מבנים

 לא לפני שנעיף מבט אחרון אל המצודה בשתילי שמסווה עצמה בצורה מושלמת בנוף שסביבה

*

ניתן ללחוץ על הץמונות להגלה, לחיצה על הקישור מתחת לתמונות תביא אתכם לאלבום כולו

סוויטה בשתילי

בשעה טובה אנחנו בשתילי

סיון, עלווית ואני מקבלות חדר בבית מקומי

DSC_2148

ברגע שפתחנו את הדלת

From שתילי – סוויטה

קיבלה את פנינו מעין אכסדרה ממנה פנו דלתות לכל הכיוונים

הרחוקה מצד שמאל זו הדלת לחדר של סיון ושלי

הריצפה היא ריצפת עץ הצבועה בצבע פלסטי חום, כמו גם התיקרה הצבועה לבן

From שתילי – סוויטה

על הקיר ממול שכב בפיסוק רגליים דוב לשעבר, אותו צד בעל הבית באחד החורפים

From שתילי – סוויטה

החדר השינה הימם אותנו [המיטה של סיון]

זו לא הדלות שהפתיעה

From שתילי – סוויטה

זו המיטה שהתחתית שלה עשויה כולה קפיצים ועליה מונח מזרון בד כלשהו

כשהשתרעתי עליה, היא שקעה והפכה כמעט לערסל, וכל תנועה שלי גרמה לכך שהרגשתי

חצי טרמפולינה חצי ערסל שנע מצד אל צד

[שלא לדבר על העובש או מה שזה לא יהיה שם על הקיר]

כשהייתי ילדה, היו להורים שלי מיטות דומות בצבע חום מוזהב אותן הביאו איתם מהולנד, אך ההתכרבלות שלי במיטה שלהם זכורה לי כחוייה נהדרת של חמימות השמיכות והחיבוקים ללא שום טלטלות ערסל…

From שתילי – סוויטה

בפרוזדור ליד הכניסה לחדר האמבטיה, בתוך הארון על קולב, היה תלוי המעיל הצבאי של בעל הבית ועל הכתפיים הדרגות שלו.

From שתילי – סוויטה

חדר אמבטיה  * * * * *

From שתילי – סוויטה

מבט על הכיור שעשוי מסתבר ממתכת מצופה סוג של אמייל. משהו שלעולם לא ראיתי לפני כן, אפילו לא במעברה בקרית גת בשנות ה – 60

From שתילי – סוויטה

המים כמו שאתם רואים עוברים בתוך "סגסוגת זהב" שרק נראית כצינור פלסטיק מימי תרפפו

והברז – ברז יוקרתי עם ידית זהב אדומה שעדין לא הגיע לארץ הקודש 🙂

האריחים, הם אריחי שיש "מיוחדים" שנחצבו בהרי הקווקז, ולשמחתי לא נשרו מהקיר בשעה שצעדתי קלילות בצעדי הדובי שלי לשטוף פנים לפני השינה ובבוקר. 

From שתילי – סוויטה

בטוש "הרוטט" לא השתמשנו, היה גבול לנסיונות שהיינו מסוגלות לחוות ביום אחד

על המים שלא ירדו בשירותים, תרשו לא לא להרחיב

From שתילי – סוויטה

הנהו הסלון שהיה די מפתיע, קרני אייל מכל עבר, גם הם פרי הציד של בעל הבית 

From שתילי – סוויטה

על השולחן טלוויזה ולידו הפסנתר!

לא חשוב באיזו תנאים אתה חי בגאורגיה, אבל הפסנתר הוא כלי שנמצא בכל בית ויהא זה הדל ביותר.

From שתילי – סוויטה

 המטבח, היה המפתיע ביותר בעיני, מטבח חדיש יחסית, עם טוסטר אובן ומיקרוגל, מקרר חדיש ומקפיא ענק לשימור אוכל לימי החורף הארוכים בהם הם מנותקים חודשים ארוכים מכל צוויליזציה

מעל כל "הדלות" הזו, שנדמה לי שרק בעיננו היא נראית כדלות, ישנם אנשים שהחום והחביבות שלהם עוטפים אותך בפשטות ובשמחת החיים שלהם, וזה שווה בעיני את הכל.

צדק שמוליק שנתן את המקום הזה לנו, כי הבנות האחרות לא היו מקבלות "תנאים" כאלה בהבנה, למרות שידענו מראש שלילה אחד נישן בבתי מקומיים. עבורי זה היה אחד משיאי הטיול ולא הייתי מוותרת עליו.

 

*

שמוליק פרידמן

טל` 0508272935/6

חברות, אוכל וקיטש

 Long time no write

בעת האחרונה קצת קשה לי לאסוף את עצמי ולכתוב. אולי כל הכתיבה שיש בי התמקדה במילים וברגשות שנשרו ממני בבלוג של  רשפים

הנה אני כאן בנסיון להשלים את שהחסרתי ויש לי המון.

השבועות האחרונים שלי היו בסימן מפגשי חברות. נפגשתי עם חברות מהוירטאליה, עוד מימי פורום דור שני לשואה, נפגשתי פעמיִם עם חברות מהבלוגיה ובשבוע שעבר נפגשתי עם חברות הילדות שלי.

את המפגש קבענו "אצל פיני בחצר", מקום שנראה אידיאלי. שילוב של אוכל טוב, ים וחברותא, מתכון מנצח ליום של כייף.

[אצל פיני בחצר הייתי פעמים רבות, עוד מימי הדובי, ומעולם לא התאכזבתי]

כתמיד מפגש חברות זה מפגש שהחיוך בו לא יורד מהפנים והצחוק מתגלגל

לאחר עיון בתפריט הזמנו יחדיו 12 מזטים וסלט משותף גדול יותר

המזטים היו טעימים אם כי חלקם היה עם כוסברה…

למנה עיקרית הזמנתי מרק רגל, שהיה עבורי ארוחה שלימה

שתיים מאיתנו הזמינו מנת דג שהיתה כל כך טעימה שלא הספקתי לצלם

שתיים אחרות הזמינו כבד עוף על מצע פירה תפוחי אדמה. המנה הגיעה עם פירה שהיה מיימי ובטעם אבקה. קראנו למלצרית שמיד קראה לאחמ"שית שלה, התלוננו בפניה על הפירה. היא לבשה מיד פנים זועפות ואמרה שמעולם איש לא התלונן על הפירה. או קיי, הנה לך התלונה הראשונה!

היא הציעה להחליף את הפירה בתוספת אחרת בפנים חמוצות.

אחת מהן לא היתה מעוניינת במנה הזו ללא הפירה. כאן, יצאו מפיה של הגברת אחמ"שית פנינים, איך זה שאנחנו מבקשות להחליף מנה אם רק התוספת לא טעימה?! מה אנחנו חושבות לעצמינו?!… כשהערנו לה על צורת ההתבטאות שלה, חטפה בזעם את הצלחת והלכה.

אחרי כמה דקות שבה, זרקה על השולחן תפריט והודיעה לנו "שהלקוח לא תמיד צודק" ושנבחר משהו אחר. החברה שלנו ויתרה על התענוג, התאבון אבד לה. 

למרות הכל ואף על פי, נשארנו שם לפטפט ולצחוק כארבע שעות כשתוך כדי אנחנו מקנחות

 

בגלידת וניל שנחה לה בתוך סילן, מעליה היתה טחינה גולמית עם סיבי חלבה ושבבי פיסטוק – יאמי!

 ובטרין שוקולד בלגי עשיר, טעים ונמס בפה. 

כשיצאנו משם בשעות אחה"צ המחשיכות, טיילנו לאורכה של הטיילת לעת שקיעה

פגשנו את אלה שנמו להם את תנומת אחר הצהרים

פגשנו את היוגיסט הנצחי

את הרץ המתמיד

זוג גולשי גלים בסיום יומם

ושקיעה,

 

שנטפה קיטש

הרבה קישט, ממש כמו החיים.

לסכום, אין ספק שלפיני בחצר לא נגיע שוב, אבל לחופה של העיר תל אביב נגיע גם נגיע.

*

מתנצלת על איכותה התמונות, הן צולמו במצלמת הטלפון