ארכיון חודשי: מאי 2009

שנה…

 
ככה בלי להרגיש עברה לה שנה.
השבוע חגגנו לסיון יומולדת ב"לילה הלבן"
 
 
 (עליו עוד יספר בפרוטרוט…)
 
 
כולם בטח עוד זוכרים את יומהולדת הקודם אותו חגגנו בשבוע הספר
שם, פגשתי אותו לראשונה, את
 
"האפולו"
 
בעודי משוטטת בין הדוכנים ומצלמת, עקב אחרי בסקרנות איש אחד. בשלב מסוים שאלתי אותו אם הוא רוצה שאצלם אותו, לקחתי ממנו מייל כדי לשלוח לו את התמונה.
שלחתי אותה כשהגעתי הביתה, למילת תודה לא זכיתי
ובזה הסתיים העניין.
 
 
 
שבוע וחצי אחרי, בערב שישי, התקשרה אלי "עלווית" חברתי והציעה שנלך למחרת היום לבלות יחד עם חברות בפסטיבל אבו גוש
בדיוק היום לפני שנה.
 אני כהרגלי מצלמת בין מוסיקה משגעת ונופים מפעימים
כשלפתע, Out of the blue
נעמד לפני "האפולו"
ואני, כאילו מכירה אותו משנים, שואלת "מה אתה עושה פה?"
מפה לשם, התיישבנו ושוחחנו ולא הרגשנו את הזמן העובר
כששלושת חברותי מסתכלות עלי חלקן בהתפעלות, חלקן "בקנאה" לא מוסוות, מנסות להבין "מה פה קורה פה"
 
 
אחרי זמן מה הוא נאלץ להפרד ולהמשיך בתוכניותיו, לא לפני שהוא מבקש ממני את הטלפון…
נתתי לו אותו, כשאני לא מבקשת את שלו, בהחלטה שאם צריך להיות שם משהו הוא יתקשר, ואם לא, כנראה כך נועד להיות.
למרות, שאת מה שהלך שם ביננו, ניתן היה לחוש גם ממרחק של חצי קילומטר… (תשאלו את עלווית)
 
חזרתי אל חברותי, שעשו לי תחקיר שלא היה מבייש את "המוסד", כש"עלווית" מציינת שהיא לא מבינה איך זה, אבל תמיד תמיד, גברים "נדבקים" אלי (קדחת, על פלירטוטים כבר דיברנו…)
 
ידעתי שהוא נמצא בטיול עד ליום רביעי של אותו שבוע, כך שלא ציפיתי לשום טלפון ממנו. האמת, הייתי די סקפטית לרעיון שהוא בכלל יצלצל. הרי עד שיגיע הביתה יפגוש עוד איזה חצי מליון נשים אחרות שלא יעמדו בקסמו, וישכח ממני לגמרי.
עלווית התעקשה שהוא יתקשר, כמי שחזתה בדינמיקה שהלכה שם ביננו.
 
שבת עשר בלילה, צלצול טלפון.
כמובן שלרגע לא זיהיתי מי זה, אך מהר מאוד השיחה גלשה לאותה דינמיקה מרגשת…
יומיים אחרי זה הוא כבר היה אצלי
ומאז, כל היתר כבר הסטוריה.
 
אין ספק שלולאי המפגש השני, לא היה קורה ביננו דבר.
 
איך קרה שפגשתי פעמים תוך שבוע וחצי את אותו זר, בשני חלקי ארץ שונים?!
זה היה כנראה "מכתוב" הקשר הזה
אין לו הסבר אחר.
 
תודה לסיון ולעלווית שלשתיהן יש "אחוזים" בקשר המדהים הזה.
 
ולך "אפולו"
דיר באלק
תשמור כבר על עצמך, תפסיק לזלזל במה שהגוף מכתיב לך
פריצת דיסק זה לא משחק ילדים!
אנחנו לא רוצים שתגיע לחדר הניתוחים.
תשמור על עצמך איש
לא בשבילי
בשבילך.
 

טעימותו של החטא

 

כזה הוא חג שבועות, כל חטא בו יותר טעים ממשניהו.

שולחן החג שלנו היה מלא ח-טעים.

מה לא היה בו?

לזניה (חלבית כמובן)

מאפה ריקוטה

פשטידת הקישואים של אמא שלי

סלט הגבינות של שבועות

סלט בורגול עם לבנה עיזים

פסטה עם הרוטב של אלינוער

עוד שני סלטים שלא יחסר…

אוכל ועוד אוכל ועוד אוכל

 גולת הכותרת עבורי היתה

פשטידת בטטות עם  אננס

בצק:

100 גר` חמאה

3/4 שמנת חמוצה

1 וחצי כוסות קמח אוסם

*

ללוש לבצק

לקרר חצי שעה במקרר

לשטוח בתבנית על ניר אפיה

מילוי בטטות:

6 בטטות קטנות חתוכות לקוביות

2 בצלים קצוצים

1/2 כוס חלב

מעט חמאה

אגוז מוסקט, מלח ולפלפל שחור גרוס

אננס חתוך ללא הנוזלים (אפשר גם מיובש)

*

לבשל את הבטטות 10 דקות במים רותחים

לטגן את הבצל בשמן זית עד להשחמה קלה

מערבבים יחד את הבטטות, הבצל, חלב וחמאה

לשפוך על הבצק

מעל לשים את חתיכות האננס

מילוי גבינות:

100 גר` גבינת עמק

100 גר` גבינת פרמזן

100 גרם גבינת קצ`קוול (גלעד)

1 מיכל שמנת מתוקה

2 ביצים

מלח, פלפל גרוס ואגוז מוסקט

*

מגרדים את הגבינות

מוסיפים את שאר החומרים ומערבבים

שופכים מעל הבבטות

מכניסים לתנור בחום בי
וני לחצי שעה

מוציאם מהתבנית ומעבירים לצלחת הגשה

יאמי!

לקינוח הכנתי את קרם הגבינה של אלינור

בשינוי קל, תפוז במקום לימון

*

את הקפה/תה והעוגות שתינו במרפסת

את העוגות הכינו גיסתי והכלה שלי

אין על הח-טעים של שבועות!

מוצאי חג שמח

מקדש לאיש אחד

 
שנעלם אל נבכי חייו
 
רציתי שידע, שאני מאוד אוהבת אותו
למרות ואף על פי
ונגד הזרם
 
אני יודעת שהמילים שלי
ולא חשוב איזה
לא יצליחו לנחם אותו
לא יצליחו לאושש אותו
לא יוציאו אותו מתוך השתיקה
 
אני יודעת שהוא קורא אותי פה ושם
למרות ואף על פי
 
רציתי שידע שליבי איתו
גם בלי מילים.
 
 
 
מקדישה לו את הזריחה הזו שצילמתי אתמול בים המלח
 
אני
 
 
 

מלאכים ושדים – הסרט

ביום שישי צפיתי ביחד עם סיון בסרט "מלאכים ושדים"
נכון שהתברברנו קצת בעניין הקולנוע, נו מה אני אשמה שאצלי "דיזנגוף" זה תמיד הסנטר?!
ומה אני אשמה שהטלפון שלי לא משמיע צליל של שיחה ממתינה?!
זה מה שנקרא "כוח עליון" ואי אפשר להתווכח איתו!  
 
עיקרו של דבר, מהסרט עצמו לא הפסדנו ולו גם שניה אחת של צפיה, ואפילו הספקנו לקנות לנו שתיה ופופקורן לפני.
 
אין ספק שלא הייתי הולכת לסרט הזה אם לא הייתי מקבלת את ההזמנה מבצלאל, זה לא הזאנר של הסרטים שאני הייתי הולכת אליהם מיוזמתי.
 
 
אבל כשראיתי שתום הנקס, שאני מאוד אוהבת אותו, הוא השחקן הראשי בסרט, לא יכולתי לסרב וטוב שכך.
 
 
שלא לדבר על איילת זורר "שלנו" שמשחקת את התפקיד הראשי הנשי. אישה יחידה בסרט שכולו גברים!
 
הסרט היה עבורי הפתעה נעימה ביותר, לא היה בו רגע דל. היו בו טווסטים על טוויסטים על טוויסטים. כל פעם שהיה נדמה לי שהנה אני יודעת מה הולך לקרות, הגיעה הפתעה ששינתה את כל התמונה.
כל כמה דקות תפסה סיון את ידי מהפחד ומהבלתי צפוי…
 
אני יודעת שהמבקרים קטלו את הסרט הזה קטילה מוחלטת  אבל אני מניחה שמה שיקבע את הצלחתו של הסרט בסופו שלל דבר הם הצופים ולא המבקרים, והצופים, רובם ככולם, אוהבים את סרט האקשן הזה!
 
לשמחתי לא קראתי את הספר וגם אין בכוונתי, כך שכל מה שקרה בסרט היה עבורי חדש ובלתי ידוע. יתכן מאוד שאם הייתי קוראת אותו ההנאה שלי היתה נפגמת, מאחר למיטב הבנתי הוא שונה מהספר. ככה זה בדרך כלל, סרט הרבה יותר מתומצת, והעלילה נעה לכיוון "הקל" יותר (בדיוק כפי שקרה בסרט "נער החידות מבומבי" שממנו אגב, לא ממש נהנתי).
 
השורה התחתונה:
* סרט מהנה, קולח, מלא אקשן ומומלץ לאוהבי הזאנר וגם לאלה שלא.
* משחק נפלא של תום הנקס (איך לא?!) 
* איילת זורר, אמנם, בתפקיד ללא עומק ממשי, אבל בכל זאת, התפקיד הנשי הראשי. 
* זה שאין בסרט ולו גם רמז אחד קטן לסקס, מוסיף לו מבחינתי כמה וכמה נקודות זכות.
* לראות את רומא ולמות…
 
ביקורות הצופים:
 
 
הביקורת של סיון:
 
 
 
מחכה בקוצר רוח להזמנה נוספת של תפוז לסרט.
 
***
"מלאכים ושדים", Angels & Demons
2009, במאי רון הווארד, שחקנים: טום הנקס ואיילת זורר

הפסל שלי

 
 
השבוע נפגשנו אצל אורית בנטף למפגש החברות המסורתי שלנו
 
 
בהזדמנות הזו חנכה אורית את סדרת הפסלים שלה – החברות שלי
 
 
 
 
חברות מול חברות
 
 
כל אחת מאיתנו בחרה את הפסל שישא את שמה
אני בחרתי את הפסל הזה
 
אחרי האוכל המטריף של אורית
ביקרנו בחממת הסחלבים במעלה החמישה
 
 
 
 
 
 
פרחים בין פרחים
 
 
 
 
סליחה חברים הפנסיון מלא!
 
קפה ועוגה לפני פיזור
 
 
 
 
 
 
תודה לרותי הצלמת
 
*
אין על מפגשי החברות שלנו!

אלינוער דלישס

 
אתמול בערב התכנסנו בבושקה, סיון, אני וקארין, חברה של אלינוער, בביתה לערב קולינארי
אחרי שיחת הכרות קלה שמנו פנינו לשולחן המטעמים שהכינה לנו אלינוער
 
 
פשטידות, סלטים ולחם שהכינה קארין
 
 
אבל גולת הערב בעיני היה
 
 
וואי וואי וואי
איזה טעם גן עדן
השילוב של הגבינה הנקניק והתפוחים הוא פשוט שילוב מנצח
אני עדין עם הטעם על שפתי (את השאריות אכלתי הערב בבית)
 
לסיום פונקנו
 
 
בפנהקוטה שלא מן העולם הזה
לא הצלחתי להסיר ידי מהקערה עד שלא תמה
 
היה זה של ערב של צחוקים, מעדנים ודמעות חתולים…
תודה לאלינוער על הערב הבלתי נשכח.
 

כשהבולענים לא רצו לבלוע אותי ואת סיוי…

 
לצערם של כמה וכמה אנשים 
מה שנותר לי לעשות
זה
 
ל צ ל ם
אותם
 

 
 
 
 
הנה הם הגבישים שמתגבשים להם
 
 
 
 
 
 
בגלל המלח והרטיבות
 
 
 
 
 
 
 
 
הם כל כך יפים הבולענים האלה
 
 
סיון ניצבת על פי בולען שסרב בכל תוקף לבלוע אותה!
 
 
כך מתחיל סדק קטן
 
 
שהופך עם הזמן לגדול
ומפחיד
במיוחד, כשאתה שוקע באדמה המהתלת
עד גובה הברך…
 
 
זכרונותיו של כפכף
 
 
על שפת הבולען.
מעניין מי היה בעליו…
 
 
כך נראים אבני
לע, שמתפצלחים בגלל תנאי האקלים והמליחות
 
תם סיורינו להפעם
חזרנו הביתה בשלום.
 

רגל ענוגה

 

"כף רגלי השמאלית"

קצת לפני פסח פנה אלי נציג חברת "פריגו – ישראל" ושאל אותי אם אני רוצה להכין את רגלי לקיץ?

מה יכול להיות רע, אם רגלי הענוגות תקבלנה עיסוי יומיומי עצמי בחומר המכיל "נוסחה מרוכזת ועשירה לטיפול בעור יבש… בכפות הרגלים"?! מה גם, שיומיים קודם הייתי אצל הפדיקוריסטית שלי שממליצה לי תמיד למרוח את כפות רגלי הענוגות בקרם.

עניתי בחיוב, ותוך ימים ספורים היתה אצלי בבית חבילה שהכילה קרם רגלים וסבון פנים.

את סבון הפנים Axera Wash העברתי לבני שסובל מעוד פנים די בעייתי. העור שלו נראה עכשו לא רע בכלל (כשהוא נותן לי להציץ אל פניו מקרוב), אך כחייל בצבא ההגנה, הוא מנצל את את ימי ספירת העומר, כדי לא להתגלח… אחרי שבועות (אם יועיל בטובו להתגלח), נוכל לראות את הבייבי פייס שלו.

לפני כחודש התחלתי להשתמש ב – אקסרה Foot מה אגיד ומה אומר? כל יום אני מתפעלת מחדש כשאני נוגעת לעצמי בכף הרגל… היא רכה ונעימה, ממש כאילו יצאתי זה הרגע מטיפול אצל הפדיקוריסטית.

אני מתענגת על רגלי, ויתרה מכך, "האפולו" מתענג עליהן, על רכותן. התחלתי ללטף אותו עם הרגלים…

השבוע כשהלכתי לקנות לי סנדלים חדשים לקיץ, יכולתי להושיט את רגלי הענוגות ולהרגיש בפעם הראשונה "כמו" שרה ג`סיקה פרקר, ולא כמו איזה חקלאית מימי "אנו באנו"…

בשורה התחתונה, הראשונה והאמצעית, מומלץ!

1. לכל מי שרוצה להרגיש את רגליו רכות, כמעט, כמו "תחת של תינוק"!

2. לכל מי שרוצה לחסוך הליכה חודשית לפדיקוריסט/ית.

3. לכל מי שרוצה לגוון את חיי האהבה שלו, ולהתחיל ללטף את בנזוגו עם רגליו…

 

* תמונת הנעלים כאן 

* "כף רגלי השמאלית" – סרט ממולץ!

 * מחיר המוצר לצרכן: 79.90 שקלים, דרך קופ"ח 75.90  שקלים

שניים או שלושה דברים שאני יודע עליו

 
אחרי ששים שנה של הדחקה ורגשות אשם, יוצא מאלטה לודין לחשוף את הסיפור של אביו – הנס לודין. לודין האב הצטרף למפלגה הנאצית ב-1930, כאיש SA שרד את "ליל הסכינים הארוכות" ומאוחר יותר הצטרף לשירות החוץ של גרמניה הנאצית וסייע אישית לביצוע פשעים נגד האנושות במהלך מלחמת העולם. לאחר המלחמה הוסגר לצ`כוסלובקיה והוצא להורג. לודין הבן חופר בהיסטוריה המשפחתית וגם מטריד את אחיותיו, שעדיין מנסות להכחיש את מעשי אביהן.
מלטה לודין, במאי הסרט, הינו בן הזקונים של הנאצי הנלהב הנס לודין שהיה מפקד בכיר של פלוגות הסער (SA). מאז שנת 1941 הוא שימש כשליחו של היטלר בסלובקיה ובתור בעל סמכויות עליון מטעם הרייך היה עליו לבצע שם את מדיניות הכיבוש וההשמדה. בשנת 1947 הוא נשפט והוצא להורג בברטיסלבה. בסרט מעבד לודין את השתיקה, ייפוי האמת וההדחקה במשפחתו אף תוך עימותים ישירים עם אחיותיו.

על לודין

http://www1.yadvashem.org/odot_pdf/Microsoft%20Word%20-%201460.pdf

הבימאי הגרמני מאלט לודין היה בן פחות משנה כשאביו האנס – קצין נאצי בכיר, נשפט והוצא להורג במסגרת משפטי נירנברג. למרות שפשעיו של האנס לודין תועדו בספרי ההיסטוריה, לא הצליח בנו להתחקות אחרי אלו עד לגיל בגרות. אמו שביקשה לגונן עליו מפני ההיסטוריה שלה ושל בעלה, עשתה כל שביכולתה להציג את סיפורו של האב כמי שנעשה לו עוול. עם הגיעו לבגרות, יוצא לודין למסע חיפוש עצמי ולגירוש שדים משפחתי.

הארץ

http://www.haaretz.co.il/hasite/objects/pages/PrintArticle.jhtml?itemNo=857030

מורשת השתיקה – דן בראון

 

למי יש יותר גדול???

 

מחווה לדומי 

צלמת ברמה אחת מעל…

חניון נחל דוד

שוק מחנה יהודה