ארכיון חודשי: ספטמבר 2007

אנסכדה – הולנד בהמשכים

 

את הימים הראשונים ביליתי בשלווה עילאית

רק לישון ולישון, לא התעוררתי בבקרים לפני אחת עשרה

הפסיכולוגית שלי אמרה שבהולנד השינה שלי תשוב לעצמה, אולי היא צודקת.

 

אנסכדה

 

עיר במזרח הולנד על גבול גרמניה.

פעמים הייתי בה תוך שלושה ימים. עיר ציורית כמו שאר הערים פה. הירוק פה יותר ירוק, ושלווה מחבקת.

שקט, כל כך שקט.

 

 

 

כנסיה קטנטונת מציצה בין הבתים

 

 

אנחנו מהלכים ברחובות הקטנים, השפה הגרמנית מקיפה אותי. הרגשה לא נעימה. שפה שאני לא אוהבת!

 

 

בנין התאטרון העירוני

דמויות בגודל אדם עומדות על הגג ומשתפלות מהחלונות

 

 

 

 

 

מזרקה מעניינת

 

יום שוק, הכל הומה המוני אנשים. אפשר לחשוב שאיש לא נשאר בבית היום.

 

 

 

השוק – מבט על

 

 

 

 

נעלים הולנדיות

 

 

 

דוכן גבינות 

 

 

וממתקים גם

 

 

(אמשיך כשהאינטרנט יאפשר לי… הוא די מעצבן פה בדרום הולנד, בה אני נמצאת כעת)

 

 

חג שמח ישראל

 

 

על אנסכדה בויקי

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%A0%D7%A1%D7%97%D7%93%D7%94

מודעות פרסומת

"מחר אני אהיה כה רחוקה

 
אל תחפשו אותי"
                          [רחל שפירא]
 
 
עוד שעות מספר אני עוזבת את הבית בדרכי לשדה התעופה. הלילה הזה בו מזיזים את את השעון אחרוה בשעה, מאפשר לי לתפוס תנומה קלה בטרם אצא מהבית. רווח נקי אחרי היומיים האחרונים.
 
 
 
 
 
אחרי שתארחנו, וארחנו והתפטמנו, היו היומיים האחרונים מלאי הכנות לנסיעה. ארבעה שבועות זו לא תקופה קצרה. מה לוקחים? הרבה בגדים, מעט? על מעיל חשבתי לוותר ולהסתפק בסוודר, חברה האיצה בי היום לצרף מעיל למטען החורג שלי.
המזוודה מלאה במתנות למשפחה. יש איתי חומוס וסחוג, שבלעדיהם אני לא מגיעה. הוספתי כמה בקבוקי יין שהכנתי. אני יוצאת מצויידת כמו אחת שנוסעת לקוטב הצפוני.
 
תהנו לכם פה בלעדי. תשמרו לי על המולדת ואני אציץ אליכם יומיום, אביא מנפלאות הולנד אליכם כאן בארץ הקודש.
 
הגיע העת לישון מעט
לילה טוב ישראל
 
 
 
כזה שעון יש לי בבית, הוא של סבי –
אב אימי, שחי בהולנד בטרם שואה.
 
 
 
 
 
כמו צמח בר / חווה אלברשטיין (חיפשתי את סי היימן וזה מה שמצאתי)
 
 
 
*
דאלי – The Persistence of Memory, 1932

שנה חדשה בפתח

 
שתהא זו השנה
מתוקה כדבש
ולא
מרה כלענה
שנדע לאצור בה רק את הרגעים היפים
את הרגעים הפחות טובים
שנדע להרחיק מעלינו
שכל אחת ואחד
יזכה בשנה זו להגשים את משאלותיו
לחפון את האושר בשתיו ידיו
 
אמן!
 
חג שמח לכולם
 
    
 

פטיט סירה – רשומה לאוהבי יין

 
השבת האחרונה היתה עמוסה, בבוקר נסעתי ליקב בשערי תקווה, יקב בוטיק קטן.

 

לפני שנה בדיוק, התחלתי בהכנת יין. השתתפתי בתהליך מתחילתו ועד סופו בשבת, ממש לקראת ראש השנה.

 

בעלי היקב סיפרו לנו  שהיין ביצע בשבועות האחרונים כמה קפיצות מדרגה גדולות, ולדעתם כל שלושת הזנים, קברנה, מרלו ופטיט-סירה, וכמובן כל בְּלֵנְד שלהם, ראויים לשתיה.

 

במהלך הסופשבוע הקודם בוצעה הצללה (בשיטה צרפתית מסורתית, באמצעות חלבון ביצה), והשבוע, בשבת, היין היה מוכן לביקבוק.

 

אני בחרתי להכין יין פטיט סירה, אותו אני אוהבת.

 
פטי(ט) סירה – זן ענבים אדום – petite syrah
 

קיימת מחלוקת ואי בהירות בקשר למוצאו של ענב זה. כיום מקובל להניח שמקורו הוא בהכלאות שביצע ד"ר דוריף, אגרונום ומגדל גפנים צרפתי, במאה ה- 19. דוריף הכליא סירה עם פרלוזן, ויצר זן עמיד בפני מחלות מסוימות, אך רגיש לתנאי האקלים שררו באזור הרון. כתוצאה מכך הוא התבסס בעיקר באזורים אחרים, במיוחד בארצות הברית.

 

לפטיט סירה אשכולות צפופים מאוד והוא רגיש לרקבון. בארצות חמות ויבשות, נקודה זאת אינה מהווה בעיה (היא כן מהווה בעיה בצרפת). תחת התנאים המתאימים, פטיט סירה נותן יינות עמוקי צבע, ארומתיים וחזקים, בעלי ניחוחות פלפליים. (מתוך האתר – בקבוק)

 

 

 

ענבי הפטיט סירה שלנו נבצרו באמצע חודש ספטמבר 2006 בכרם השוכן בשומרון. האדמה העשירה האדומה של האזור היוותה כר גידול אידיאלי לזן זה.

 

 

 

 

 פעם, בעבר היו דורכים יין בגת בעזרת הרגלים, היום אנחנו עושים את העבודה עם מכונה.

 

 

 

 

בסוף יום העבודה, חביות עם תירוש, כשלכל אחת מהן הוספנו שמרים טבעיים כדי לקבל תסיסה מבוקרת.

 

 

את שלב הסחיטה אני פיספסתי. היתה זו לי שנה קשה, כמו שרובכם יודעים. עם סיום התסיסה סוחטים את הענבים ומפרידים את הנוזל מהמוצקים. ומעבירים לחביות ומיכלים ליישון של כשנה ויותר. תלוי בסוג היין. 

 

הנה הגיעה השבת האחרונה וכולנו "הייננים" הוזמנו לביקבוק היין ופיקוקו.

 

 

 

 

 

בצל התאנה חיכה לנו שולחן עליו מכונת השאיבה, הביקבוק וההחתמה.

 

 

 

 

ביקבוק 

 

 

 

 

 

פיקוק

 

עכשו נותר רק לחתום את הבקבוקים והיין מוכן להשקה. כמו בכל מקום חלק עובדים וחלק נהנים מיין ללא הגבלה, ממטעמי המארחים ומהחברותא 

 

 

 

 

נהנים, שותים ומתפטפטים.

 

 

 

 

 

על יין בויקיפדיה

 

http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%99%D7%99%D7%9F

 

עוד על יינות, באתר בקבוק

 

http://www.bakbuk.co.il/htmlpage/index.asp

 

 

 

 

 

חביות העץ ביקב מילר המארח

 

תודה למשפחות מילר ואשכנזי

על ההזמנה והביצוע

 

לי לא נותר אלא, להכין לי מדבקות משלי ל – 24  בקבוקי יין "רשף" שלי

 

 

 

שנה טובה 

 

ולחיים

 

הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים – רחובות

היה זה סופשבוע של סרטים.
שיש בערב ושבת בצהרים.
 
ראיתי ארבעה סרטים, שניים קצרים, שניים ארוכים.
הקצרים היו בעיני סרטים מעולים, הארוכים – פחות
 
בשישי בלילה ראינו שני סרטים (חברה ואני)
התחתונים שלי סרט צרפתי קצרצר.
"אחרי שלוש שנים ללא סקס, כאשר קלייר, בעיצומו של סטוץ, מנסה להתמסר לתשוקה ולהתמודד עם מבוכתה מאינטימיות, בתה מקדימה לשוב הביתה."
 
יצאתי מחויכת מהסרט, הוא עשה לי טוב. אישה בגילי, היא עדין יפה, עדין נחשקת עדין חושקת, למרות ההיסוס והחששות…
סרט קטנטן ומקסים.
 
שישי בלילה  גם הוא סרט צרפתי שמצולם בפריז בליל שישי בו פריז פקוקה בגלל שביתת תחבורה.
מפגש אקראי עם גבר עלום, מעביר עם הגיבורה לילה בודד ומיוחד שהיה בו המון עדינות ואנושיות.
הסרט היה לי איטי מידי. הוא בקושי התקדם… קצת הרדים, אך היו בו גם רגעים נפלאים.
את תשומת הלב שלי משכה הגיבורה, השחקנית הראשית. היה בה איזה יופי מיוחד, שברירי משהו בעיני. יופי של פעם, מתמונות הנשים של שנות הארבעים באירופה, טרום המלחמה ותוך כדי.
 
שבת בצהרים
אנחנו שוב בפתח האולם – לעוד זוג סרטים. הפעם שני סרטים אנגליים.
 
רגע סרט קצרצר ומרגש.
"אישה מבוגרת וערירית מתאבלת על אהובה שנפטר ונזכרת ברגעים האינטימיים שחוו יחד."
סרט בן עשר דקות אולי פחות, בו לא נשמעה ולו גם מילה אחת. אישה ערירית המתמודדת עם אבדן בן הזוג שלה. אמניחה שהיה זה האיש לשאיתו חיה את כל חייה. היא הצליחה להעביר לי את התחושה של האובדן הזה, של להשאר לבד, אחרי שכל חייך היית עם מישהו, וכמה זה קשה… ואלי באמת עדיף שבן הזוג ימות לפניך, כדי לא להתמודד עם החלל הנורא הזה.
פעם ראשונה קלטתי באמת את האובדן של בן זוג בסוף החיים… קלטתי את מה שאבי חש, כנראה, כשאימי נפטרה.
נגע בי הסרט הזה!
הוא מהלך איתי עדין.
 
מתחת לעור זה הסרט שממנו היו לי את הציפיות הגדולות ביותר. כמו שאנחנו יודעים, כגודל הציפיות…
אני עדין מסתובבת עם מחשבות על הסרט. האם נהנתי, אן שמא התפספס לי הסרט הזה.

"אמן של איריס ורוז לוקה בסרטן קטלני ומתה תוך זמן קצר. רוז, הבכורה, מתחילה לבנות משפחה משלה: היא נשואה ובהיריון ראשון. אך לאיריס החולמנית אין עוגן בחייה ומותה של אמה מוביל אותה למסע ממושך של הכאבה עצמית. היא מתנכרת לרוז ולחברותיה ועוזבת את בן זוגה. איריס שוקעת בסקס מזדמן, חסר שליטה ומסחרר, בעוד היא מחפשת באובססיביות אחר גבר מסתורי שפגשה לאחר מות אמה. קארין אדלר יצרה סרט מצמרר ומטריד על הקשר בין מיניות לאשמה ולשכחה עצמית, על המשמעות הלא נתפסת של אם בחייה של בתה, על יחסים מורכבים וטעונים בין אחיות ועל תשוקה, הזוחלת מתחת לעור ועומדת בתווך בין החיים למוות." (מתוך אתר הפסטיבל)

קשה לי להחליט אם המשבר שעוברת הגיבורה באמת, שייך לאובדן אִימה. אני לא ראיתי כל כך קשר בין מוֹת האם למה שהיא עוברת. הדבר היחיד שחיבר אותו אל האם, היציאה מהבית מידי יום עם הפאה של האם ובגדיה. האם היא מנסה להחיות את האם? האם היא רוצה להיות האמא שלה? האם ההתנהגות הפרובוקאטיבית שלה כשהיא לבושה כאימה היא איזו הענשה של האם? עוד לא החלטתי.

יש בו סצינות מאוד מיוחדות ולעיתים גם קשות מבחינתי… שריפת גופת האם לפרטיה(לי כמובן, זה הזכיר את אושוויץ), צנצנת האפר וגילגוליה, עד לזיבול הפרחים בגינת האחות באפר…סצינות הקשורות בטבעת של האם… הזכיר לי תמונות מהפרידה שלי מאימי. סצינות אהבה-שנאה-קנאה בין שתי האחיות.

גם הסרט הזה, היה לי לפרקים כל כך איטי, שבא לי קחת שלט ולהריץ אותו קדימה במהירות.

ברור לי שהסרט השאיר אותי עם הרבה מחשבות. יתכן שזו גדולתו של הסרט, לתת לצופה המון נקודות למחשבה שתמשכנה ללוות אותו כשהסרט נגמר.

הערב ינעל הפסטיבל ביריד נשים יוצרות והקרנת חוצות של "שלוש אימהות"
האירוע, שיתקיים בשכונת רחובות ההולנדית, יכלול הקרנה חגיגית של הסרט.

שנה טובה ומלאה בסרטים טובים

אתר הפסטיבל

 http://www.iwff.net/

פעם אני אדבר – נעים עריידי

 

פעם אני

אדבר

ואת מחיר דברי

אוכל לשלם.

 

עוד תראו

אם ישבר לי

אומר את הכל

את כל שהיה

טמון בשבריי.

 

אני אומר –  

יש לי מה לומר.

ודי.

 

כך נקרא הערב שאתמול השתתפתי בו פעם אני אדבר (אחרי בילוי שלי עם סיון)

מופע ספרות מיצירות נעים עֲרַיְידִי
בעריכת ובהנחיית מאיר עוזיאל
בהשתתפות: אודיה קורן, ערן צור, דן כנר, האחים צנחני, להקת המחול הדרוזית, יואב יפת, איציק גבאי, ד"ר נעים עריידי, מיטל עמר ועוד

ד"ר נעים עריידי, משורר בן העדה הדרוזית, נולד ב-1950 בכפר מעאר שבגליל. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת חיפה, בחוג לספרות עברית והשוואתית. עבודת הדוקטור שלו באוניברסיטת בר-אילן עוסקת בחקר שירתו של אורי צבי גרינברג. עריידי כותב את שיריו בעברית ומעיד על עצמו שהוא "משורר ערבי-עברי – עברי-ערבי לסירוגין."  השניוּת היא אבן יסוד בשיריו של עריידי, שחי בין שני עולמות ומעורב בהוויה הפוליטית, התרבותית והחברתית של יחסי יהודים-ערבים בארץ. יצירתו, בעברית העשירה שלו, היא מקורית, אופטימית, אישית מאוד ואוהבת גם בעיצבונה.

 להודות על האמת, אילולאי הציעה לי חברה, שמכירה אותו אישית, לבוא איתה לערב הזה, יש להניח שהיה לוקח עוד זמן עד שהייתי מתוודעת לשירתו של נעים עריידי

.

מאיר עוזיאל הנחה ערב מרתק, כשהוא מספר על המשורר, שחקנים ואמנים אחרים קוראים שרים ומשחקים משירתו ומקטעי פרוזה שלו. בחלק האחרון עלה עריידי בעצמו לבמה, שוחח עם מאיר עוזיאל וגם קרא משריו שלו.

 

עריידי עשה הסטוריה בתולדות החברה הישראלית. הוא הראשון מבין כל האוכלוסיה הלא יהודית שכתב בעברית במקור. היצירה הראשונה שלו שפורסמה במוסף סיפרותי היא "מבט אל עבר ירושלים" שפורסמה בשנת 1970 במוסף של העיתון "דבר" שהיה דאז המוסף היוקרתי ביותר.

 

אולי נאסוף
את כל האבנים הגדולות
שבהרי ירושלים.
אולי נבנה
כותל אחר
מסגד אחר
וכנסיה אחרת.
אולי
נשכח טעויות העבר.
אולי
סוף סוף נבנה
עיר אחרת
לא בהרי ירושלים
נקרא לה ירושלים.

 

 

יצירתו הראשונה הופכת נושא לפולמוס בקרב החברה הישראלית. האם משורר לא-יהודי יכול לכתוב יצירה בעברית? מדוע הוא עושה זאת? האם יש מסר מיוחד בעצם הכתיבה בעברית?

 

 ערן צור שר את "ירושלים אהובתי" שנכתב ע"י נעים עריידי. הוא ממשיל את העיר ירושלים לילדה קטנה שכולם אוהבים ורוצים אותה לעצמם. מתוך אלבומו האחרון "חותך בחתך הזהב" זהו שיר פואטי מקסים.

  "היה הייתה ילדה יפהפיה ולה קראו ירושלים, ולכשגדלה כולם ניסו לחתוך אותה לשניים, אלא שעל שני דברים לא ויתרה – על התפילה ועל השמיים."

יוסי חרסונסקי כותב על השיר: "מוסיקלית, יצא לצור שיר שיש בו כול מה שצריך להעביר מסר. הפסנתר, הגיטרות וגם כלי המיתר שרים איתו את השיר היפה הזה, והנה מתברר שלא צריכים ללכת רחוק. הפשוט מנצח. ולצור יש גם את הפשוט הזה. נסכם: להקשיב פעם אחת, פעם שנייה. והייתי הולך על שלישית."

 

כאן תוכלו לשמוע דוגמית מהשיר הנפלא הזה, עם ביקורתו של חרסונסקי על כל האלבום. 

http://www.yosmusic.com/article.asp?id=2031

 

עוד שניים משיריו אותם קרא עריידי מעל הבמה.

 עכשיו

 

עַכְשָׁיו
כָּל הֶעָרִים נַעֲשׂוֹת דּוֹמוֹת לְעַצְמָן
וְכָל הַנָּשִׁים נַעֲשׂוֹת דּוֹמוֹת לְעַצְמָן
וְכָל הָאֲהָבוֹת הוֹלְכוֹת וּמְאַבְּדוֹת עַצְמָן
לָדַעַת.
וַאֲנִי, הֵיכָן אֲנִי בָּא.
וּמָה אוֹמְרוֹת עָלַי הֶעָרִים
וּמַה חוֹשְׁבוֹת עָלַי הַנָּשִׁים
וְלָמָּה הָאַהֲבָה הוֹלֶכֶת לִי מִבֵּין יָדַי.
אוּלַי אָשׁוּב לַכְּפָר
שָׁם אוּלַי הַכֹּל עֲדַיִן כְּפִי שֶׁהָיָה פַּעַם
וְהַנָּשִׁים שָׁם צְעִירוֹת אוּלַי
וְאוֹהֲבוֹת וְיוֹדְעוֹת פָּחוֹת עָלַי
אוּלַי.

 

כן לא

כֵּן…
יָכֹלְתִּי לִהְיוֹת אָבִיךְ
כִּי אֲנִי אוּלַי בְּגִילוֹ
וְיָכֹלְתִּי לִהְיוֹת אָחִיךְ
כִּי אוּלַי אֲנִי דוֹמֶה לוֹ
וְאַתְּ
יָכֹלְתְּ לִהְיוֹת בַּת
וְיָכֹלְתְּ לִהְיוֹת אָחוֹת
אֲבָל,
אַתְּ לֹא!

לפני סיום קוריוז קטן. לפני תחילת הערב יצא עריידי החוצה לעשן סיגריה… חברתי ניגשה אליו והכירה לו אותי, כשהיא מציגה אותי כ"רשפים FLASHES "המשוררת. נעתקו מילים מפי. עד שהצלחתי להגיב על לחיצת היד שלו לקחו כמה שניות! לאחר מכן שאלתי אותה מה זה היה? היא השיבה לי, לכשאפוך למפורסמת (ממש ) יוכל נעים עריידי להגיד שהוא הכיר אותי עוד טרם פרסומי – חה! 

לסכום, היה זה ערב מהנה שחשף אותי לעוד משורר ישראלי נפלא.

 

עוד על עריידי אפשר לקרוא כאן

http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtSR.jhtml?itemNo=634982&objNo=58923&returnParam=Y

האתר של עריידי בו תוכלו למצוא משיריו

http://www.naim-araydi.coo.co.il/

 

ערב משיריה של רחל חלפי

 השיר והתמונה מתוך מצגת שערכה שרית שץ
 
 
אתמול הייתי בערב מתוך הסדרה "שירה פלוס" המפגישה משוררים ומוזיקאים והפעם הוקדש המפגש לשיריה של

רחל חלפי עם הוצאת ספרה החדש – "פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף".

השתתפו בערב מוסיקאים רבים בינהם: רונה קינן, ערן צור, רונן שפירא, נעם גלפרין, יהלי תורן ואחרים.
 
רחל חלפי היא המנחה שלי בסדנת השירה שבה אני משתתפת. היא אישה בעלת קסם מיוחד. יש בה יופי נדיר, בעיני יש בה זַכּוּת פנימית וחיצונית.
שיריה מהלכים קסם על הקוראים אותה. יש בה יחוד, הכתיבה שלה הומוריסטית. היא יודעת להסתכל על עצמה ועל העולם בעין מחייכת. מסתכלת עלינו בתוך המרחב הנקרא עולם, מתוך עולם התופעות והמושגים בהם אנחנו חיים.
 
"רחל חלפי היא משוררת מקורית ואמיצה שיכולתה להוליך את הקוראים למקומות בהם עדיין לא היו", כותב עליה דן מירון
 
העורך הספרותי אלי הירש כתב עליה: "שיריה מצליחים לעורר את מסתורין המורכבות האינסופית של העולם והחוויה בשילוב נדיר ומפעים של פשטות וכאוס".
 
רחל קראה, בין היתר, את השיר:
 
איזו עדינות יש

איזו עדינות יש בגופנו שעה שהוא
נוטש
אותנו לאט,
חושש להכאיבנו
במהלומת-פתע.
לאט   בערגה
כיפהפיה נרדמת-למחצה
הוא טווה לנו
קמטים קטנים של אור ושל חכמה –
לא בקיעים של רעידת אדמה –
רשת אוורירית של חריצי-אימה.
כמה טוב-לב מצד גופנו
שאינו משנה את פנינו
באחת
שאינו שובר את עצמותינו
במכה.

לא, בזהירות
כסהר חיוור השופך זהרו עלינו
הוא מאיר אותנו
ברשת עצבים עצבים
מקפל את עורנו בפינות
מקשה את עמוד השדרה שלנו –
שנוכל לעמוד בכל זה.

איזה יופי  איזו עדינות יש
בגופנו הבוגד בנו לאט
בנימוס מכין אותנו
מספר לנו בלחש
מעט-מעט  שעה-שעה
שהוא    הולך

(מתוך, `איזו עדינות יש`, חומר, 1990)

השיר הזה הוא כל כך היא! באישיותה העדינה והנפלאה.

 
 
 
עוד שיר פרי עטה שזכינו לשמוע ממנה בקולה הרך ויכולת המִשחקית שלה עם קולה.
גם הוא כל כך היא, העלה חיוכים וצחוקים על פני כל האולם.
 
בּלוּז הלכתי לעבוד בְּתור בת־יענה

הָלַכְתִּי לְגַן הַחַיּוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
אָמְרוּ לִי אֵין לָךְ קְוָלִיפִיקַצְיוֹת לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה
יֵשׁ לָךְ יוֹתֵר מִדַּי עֵינַיִם וּפָחוֹת מִדַּי חוֹל
תּוֹצִיאִי לָךְ מִן הָרֹאשׁ שֶׁתִּהְיִי פַּעַם בַּת יַעֲנָה

כַּמָּה חוֹל כַּמָּה חוֹל אֲנִי צְרִיכָה
רוֹאָה הַכֹּל רוֹאָה הַכֹּל אֲנִי צְרִיכָה
וְגַם מַשְׂכֹּרֶת צְרִיכָה
לַעֲבֹד כַּמָּה מָתוֹק לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה מוּכָנָה
אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת כְּתַחְבִּיב בַּת יַעֲנָה בְּהִתְנַדְּבוּת בַּת יַעֲנָה רַק שֶׁיִּתְּנוּ לִי
לַעֲבֹד בְּתוֹר בַּת יַעֲנָה

אַתְּ לֹא מְבִינָה? רָצָה רָצָה כְּמוֹ צִפֹּרֶת עֲנָק מְשֻׁסֶּפֶת חוֹל שִׁכְחָה
וְצָרִיךְ מְשֻׁסֶּפֶת רֹאשׁ, אַתְּ לֹא מְבִינָה?

מוּכָנָה אֲפִלּוּ לַעֲשׂוֹת אֶת עַצְמִי יַעֲנִי בַּת יַעֲנָה!
מַה זֶּה מְשַׁנֶּה שֶׁאֲנִי מוּכָנָה אִם הֵם לֹא
רוֹצִים לָתֵת לִי לִהְיוֹת בַּת יַעֲנָה?

הַצַּוָּאר שֶׁלָּךְ זָקוּף מִדַּי הֵם אוֹמְרִים לִי בְּלִשְׁכַּת הָעֲבוֹדָה הַזּוֹאוֹלוֹגִית
הַגּוּף שֶׁלָּךְ חָצוּף מִדַּי הַמַּבָּט שֶׁלָּךְ חָשׂוּף מִדַּי אוֹמֶרֶת הָעוֹבֶדֶת
הַסּוֹצְיַאלִית שֶׁל גַּן הַחַיּוֹת
אַתְּ לֹא מְבִינָה שֶׁעַד שֶׁלֹּא תִּתְהַפְּכִי בַּהֲפֵכָה
תַּהַפְכִי אֶת עוֹרֵךְ תְּעַקְּמִי אֶת צַוָּארֵךְ וְתִקְבְּרִי אֶת רֹאשֵׁךְ
לֹא תְּקַבְּלִי עֲבוֹדָה שֶׁל בַּת יַעֲנָה?!

אוּלַי, לְפָחוֹת, אֶלְבַּשׁ שִׂמְלָה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת שֶׁל בַּת יַעֲנָה
זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנִי זֶה כָּל כָּךְ חוּשָׁנָה

נָא! זֶה לֹא עִנְיָן שֶׁל נוֹצוֹת, הֵם צוֹעֲקִים לִי, זֶה עִנְיָן שֶׁל הֲבָנָה!
שֶׁל חוֹל וַהֲבָנָה!!

 
(מתוך: זיקית או עקרון אי הוודאות,
הוצאת הקיבוץ המאוחד, תשמ"ו)

רחל מסתכלת נכוחה על העולם סביב ומבקשת שיתנו לה להיות בת יענה בעולם כזה.
לא רוצה לראות, לא לדעת, לא לעבוד, לא להתבונן. הומור עצמי רב יש בשיר הזה… לא כל אחד יודע לעשות את זה בכשרון כל כך רב.
 
 
אלי אשד על השיר

 

 ועוד אחד שכזה מחוייך ובעל הומור עצמי.

בלוז שבשבת מוח

הִזְמַנְתִּי פֶּחָח מִשּׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה
שֶׁיַּתְקִין לִי שַׁבְשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ
הוּא לָקַח לִי כַּמָּתְ`אֲלָפִים לִירוֹת
וּמֵאָז הִיא יוֹשֶׁבֶת לִי בָּרֹאשׁ
לִפְעָמִים יוֹשֶׁבֶת לִפְעָמִים מִסְתּוֹבֶבֶת לִי בָּרֹאשׁ

בְּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת יֵשׁ שֶׂכְוִי
לֹא שֶׂכְוִי פָּז וְלֹא שֶׂכְוִי אַרְגָּמָן
זֶה רַק תַּרְנְגוֹל אִידְיוֹטִי מִפַּח מְזֻרְגָּג.
מִסְתּוֹבֵב מִסְתּוֹבֶבֶת בָּרֹאשׁ הַשַּׁבְשֶׁבֶת
וְזֶה לֹא שֶׂכְוִי וְלֹא תַּרְנְגוֹל וְלֹא תַּרְנְגֹלֶת
רַק אֲנִי יוֹדַעַת שֶׁזֶּה
מְעַרְבֹּלֶת אָטוֹמִים סוֹבֶבֶת בֵּין אַרְבָּעִים וְאַרְבַּע רוּחוֹתַי

כֻּלָּם שׁוֹאֲלִים, וְגַם הַפֶּחָח, בִּשְׁבִיל מָה אַתְּ צְרִיכָה
שַׁבְשֶׁבֶת בִּשְׁבִיל מָה
אוֹמֶרֶת לַפֶּחָח מִמַּחֲנֵה יְהוּדָה שֶׁרוֹצֶה לָדַעַת לְאָן
נוֹשֶׁבֶת הָרוּחַ אֶצְלִי לְאָן
אָז הוּא שׁוֹאֵל אוֹתִי
אֶפְשָׁר לָגוּר אִתָּךְ כַּמָּה זְמַן?
לֹא רוֹצָה לָגוּר אוֹמֶרֶת לוֹ לֹא רוֹצָה
לֵךְ תַּעֲשֶׂה טוֹבָה תָּבִיא לִי עֲפִיפוֹן – –
יַלְלָה, מַה תַּעֲשִׂי עִם עֲפִיפוֹן
אַתְּ אֲפִלּוּ לֹא יוֹדַעַת אֵיפֹה הַצָּפוֹן!

הִזְמַנְתִּי פֶּחָח מִשּׁוּק מַחֲנֵה יְהוּדָה שֶׁיַּתְקִין לִי שַׁבְשֶׁבֶת בְּתוֹךְ הָרֹאשׁ.

(מתוך: זיקית או עקרון
אי הוודאות, הקיבוץ המאוחד, 1986)

היה זה ערב מלא במוזיקה שנוצרה בחלקה,  במיוחד למאורע, ששלובה בקריאתה של רחל משיריה הנפלאים.
 
על ספרה אחרון "פרטים סודיים מתוך הקלסר השקוף"
 
  
 
 
 
שאלון לרחל חלפי – "הארץ"
 
"משוררת חדוות הבריאה" – רפי וויכרט (איתו הפגישה אותנו בסדנא, כמו גם עם אמיר אור, חיה כהן פנחס, אגי משעול ועוד)
 
ולסיום  שיר קצר ומקסים
 

סיפור אישי

 

אני עדיין מתקשה לעכל
שמאחורי כל חלון מואר
מסתתר סיפור-חיים
לא פחות
עמוק
משלי