מנזר שנות 2000

היום הזה

 

אני לא יכולה שלא לציין את היום הזה.

חיפשתי בתמונות המעטות ששרדו את המלחמה

את התמונות של אמא מזמן המלחמה

 

אפריל 42 בפתח הבית שלה – החיוך היה עדין האיר את הפנים

עם חברה

***

מיד אחרי המלחמה, התמונות נראות קצת אחרת

 

עם האישה והילדה שהיו איתה במחבוא

החיוך אבד…

ספטמבר 1945, עם חיל קנדי שהיה בין משחררי הולנד

אמא נשארה יחידה ממשפחה בת שבע נפשות.

***

בשנת 1950, הכירה את אבי, חייל מישראל וניצול אושוויץ

תמונות של אבא מהתקופה הזו, אין לי, ולו גם אחת

הם נישאו והיא עלתה איתו ארצה

להקים פה משפחה חדשה.

 

רגע לפני

 שהכל קמל.

בשבת לפני שבועיים טיילנו בשמורת המסרק

מרבדי הנוריות הפליאו ביופים

מעולם

 לא ראיתי כל כך הרבה נוריות.

מצאתי גם כלנית

אחת ויחידה!

דם המכבים פרחו בהמוניהם

 לצידי השבילים

ודומדומיות

 סוג של טופח או בקיה (עננת?)

 

רקפות הציצו מכל עבר

ואחת בודדה

שחסתה בין שורשיו של עץ עבות

לוטם שעיר הציץ אלינו מסביב

וגם לוטם מרווני

קרדה או דרדרית (עננת?)

מרבדי צבע מכל עבר

*

בהמשכו של השבוע קפצתי לבקר גם בשדה הפרגים הפורח שליד צומת בילו

ממש ליד הבית

שפע של חרציות, קחוונים ופרגים

 אדום מרהיב

מנוקד בצבעיפוקסיה

 אתמול,

נצפו סימני התייבשות ראשונים בדרך בה נסעתי

זה עשה לי עצוב

האביב פה כל כך קצר.

 

חג שמח

אין דברים כאלה, אין!

ביום שלישי האחרון נפגשנו כהרגלינו, חבורת חברות הילדות שלי

הפעם, עלינו יחד על ג'יפ ושמנו פעמינו לכיוון נחל שקמה

חמש נשים צעירות פלוס פלוס, יוצאות לכבוש את צפון הנגב

ירוק הקיף אותנו מכל עבר

 

מקצה אל קצה עד קו האופק

מרחבי כלניות אין קץ קידמו את פנינו בהמשך הדרך

עצרנו

 

פתחנו שולחן

מזגנו יין

הרמנו לחיים

והתענגנו על ארוחה בשדה כלניות

עלינו לתל נג'ילה

השקפנו אל הנוף

כשלמטה חיכה לנו השולחן עם הקפה  והמאפה

אומרים שלום לכלניות

לעיריות

וממשיכים בדרך

עוצרים ליד שרידי  גשר טורקי

אלה שלא בטלניות עולות אליו

האחרות מטיילות מתחתיו בואדי 

 משפחה חרד"לית על קו השמים

כלנית אחרונה ואנחנו בדרך הביתה.

אז תגידו לי,

איפה עוד אתם מוצאים כאלה נשים גיזעיות?!

 

 

אני ויום הכיפורים

אני לא צמה.
גם כל חשבון הנפש ובקשת הסליחה לא מדבר אלי.
אני מבקשת סליחה כשאני חושבת שפגעתי במישהו  ואני לא מחכה עד יום כיפור בשביל זה…
יש כאלה שפגעתי בהם כי הגיע להם ואני שלימה עם זה לחלוטין ולא חושבת שאני צריכה לבקש סליחה מהם!
יש כאלה שפגעו בי ולא בא לי לסלוח להם, לא מגיע להם.

החיים שלי מונעים על יָדִי ולא על ידי איזה אלוהים שיקבע לי מתי הזמן לבקש ממישהו סליחה ומחילה או מתי למחול לאחרים.
והכי אני חושבת, ואת זה אתם כבר יודעים, שאלוהים, אם בכלל יש דבר כזה, צריך לבקש מחילה ממני על איך שהעולם שלו נראה בימים אלה…!

*

שווה קריאה – רוביק רוזנטל על יום הכיפורים

שנה טובה