הנשים שאצלי בסלון…

אישה יושבת – ציפורה רונן

 

היא מלווה אותי שנים רבות האישה הזו. עוד מהימים שנדמה היה לי שאהבה ונישואים הם לנצח. בנינו לנו בית, עם גינה וגג רעפים אדום ולחנוכת הבית קיבלנו אותה, את האישה היפה הזו. תמיד, הרגשתי שהיא קצת אני… שיש בה משהו המזכיר אותי.

אחר כך עזבנו את הבית ועברנו לעיר אחרת, אחרי עוד קצת, גיליתי שאהבה ונישואים הם לא לנצח – נפרדנו ואני נשארתי איתי ועם התמונה.

 

מי היא אותה אישה אני לא יודעת, אני אוהבת אותה.

מי היא ציירת?  את זה כן הצלחתי לגלות. 

 ציפורה רונן,  ילידת מקסיקו, עלתה לישראל  בתחילת שנות ה-50 והתיישבה בקיבוץ מגידו. במשך השנים עבדה בטכניקות ציור רבות. הציור שאצלי הוא משנת 83, ימים בהם הציורים שלה היו קצת פחות צבעוניים מהעכשווים שלה.

 

לאחרונה כחלק מההתמודדות שלה במחלת הסרטן עברה רונן לצייר באקריליק בשיטת הצבעים העזים המקסיקנית.

"האווירה המיסטית הסובבת כל דבר במקסיקו חודרת את עורו של כל ילד מקסיקני. אני ילדה מקסיקנית שספגה את האווירה הזאת בכל נקבובית שבעורי, והיא השפיעה על התפיסה שלי בכל הקשור לצבע או צורה, אור וצל ועיצבה למעשה את חיי המקצועיים"

 

מה שמאוד בולט לי בציוריה, הנשים שלה מלאות, רומנטיות, נשיות. כמו שאני אוהבת, כמוני!

 

 

 

אני, אי שם בסוף 1953

נשית וסקסית להפליא…

 

ציור נוסף שתלוי אצלי ומלווה אותי עוד מבית הורי  שאני מאוד אוהבת – האישה היושבת של יוסי שטרן.

 

יוסי שטרן, צייר ירושלמי אותו הכרתי מילדות,  דרך איוריו ב" דבר לילדים" עליו הייתי מנויה (וכמה אני מטומטמת שלא שמרתי את כל הכרכים שהיו לי בבית), מאיורי סיפרי ילדים וציורי ירושלים שלו. פה בבית מסתובב איפושהו אלבום ציורים שלו שקיבלתי בחתונתי…

 

 

 

אישה יושבת – יוסי שטרן

 

 

 

הצייר יוסי שטרן, התגורר בירושלים כמעט כל ימי חייו. הוא נולד בהונגריה, ילדותו עברה עליו בכפר קטן עליו הוא מספר בין היתר בספר "הדודה סופיה והמלאך גבריאל" שכתב עם רות ירדני כץ והמשכו בספר "קרן אור בעתלית" שנכתב אחרי מותו.

 

הוא התפרסם באיוריו אשר תיארו את לוחמי הפלמ"ח, משחררי העיר ירושלים. הכין סדרה של איורים על מבצע אנטבה, בעקבות הזמנה מעיתון `טיים` בניו-יורק מיד לאחר שנודע על שחרור השבויים. באחד האיורים תיאר שטרן את מפקד הכוח שנפגע קשה, מבלי לדעת עדיין שמדובר ביוני נתניהו.

 

הוא היה הצייר האהוב על מנחם תלמי: יוסי שטרן היה הצייר החביב עלי בגלל סיגנון הציור והתפיסה המהירה שלו .

ואיך הגיעה התמונה אלי?

אי שם בשנות ה – 70 ערכו הורי תערוכה מציוריו של יוסי שטרן בבית שלנו, בתיווכה של חברה טובה של אימי שהכירה אותו. כנהוג אז, ואולי גם היום, יכלה אימי לבחור את התמונה שהיא רוצה לעצמה. התמונה הזו היתה תלויה בבית של החברה, ודווקא אותה אימי רצתה… זו תמונה עם הקדשה אישית שכתב לחברה בשנת 1974.  כשאמא שלי רצתה משהו, היא קיבלה! (פרינססה אמיתית!) התמונה היתה תלויה בבית הורי כל השנים. לכשנפטרו ופינינו את הבית, הציור הראשון מכל הציורים בביתם שלקחתי היה זה. התמונה הזו, למרות שדיפותה משהו (יש בה אפילו גוון גברי מעט…)של האישה אהובה עלי ביותר.

לימים, יצא יוסי שטרן מהארון, כשהתגלה בשנות ה – 80 שלמשטרת ישראל יש רשימות של כל האנשים ההומוסקסואליים היותר מוכרים בחברה. הוא התראיין בשם מלא ותמונה לטורו של עקיבא אלדר ב"הארץ" והגיב על הרשימות הסודיות של המשטרה. הוא השווה אותן לרשימות של יהודים שהוכנו ערב השואה וסיים באומרו "זו הפעם הראשונה שאני חושף את עצמי, ואני מקווה שאוכל להיכנס מחר למכולת".
ואולי, זה מסביר את הגוון המעט גברי של התמונה.

פעם ביקר אצלי מישהו ואמר לי שאגיד שהוא צייר אותי. אני מעדיפה להיות דומה לציור של צ. רונן ולא לזה, עליו לא אכפת לי שיחשבו שהוא אני…

   

 תודה להר הקסמים שהיתה הטריגר לרשומה הזו.

 

*

מתנצלת על איכות התמונות, צולמו ממש כשהן על הקיר.