ארכיון חודשי: ספטמבר 2005

מושלמת

                                         
                                                               
              יש אנשים שאני מושלמת בשבילם,               
                  מושלמת בגלל הטעויות שלי,  
             מושלמת בגלל השטויות שלי                      
             מושלמת בגלל הדברים שבהם מצליחה לגעת בם           
                  מושלמת בגלל התכונות שלי המשלימות אותם    
              מושלמת בגלל שאני אדם ככל אדם.
                                                                    
              וכמה אני שמחה שאני כזאת עבור כמה אנשים.              
                                                                                    
                                                       
                                                                    
                                                          
 
 
30.9.05

יקירי שלי

תהינה עוד הרבה עליות.

 

תעלה על האוטו ותיסע אלי

תעלה במדרגות ותגיע

תעלה על מיטתי

ותשכב לידי

ועלי

 

אני אוהבת אותך

יחד נעשה שזה לא יהיה הסתיו האחרון

גם לא החורף ולא האביב

ובוודאי שלא הקיץ האחרון שלך איתי.

אותו

נשאיר 

לאלה

שאינם

שפויים

זמנית

 

הנה אני כמו פֵיָה

מפזרת עליך אבקת אהבה

 

שתחלים.

 

29.9.05

 

***

בהשראת ד. ובהקדשה לו

מוסיפה את השיר של שפיות זמנית

 

הקיץ האחרון

 

 זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עלי

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות

כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחם…

הייתי מחוקה

ככה אני קוראת לזה
מחוקה!
הייתי קיימת רק כדי לרצות את כלם.
את הורי, צרכיהם היו תמיד לפני הכל….
ומה איתי? את מי זה עניין?!

את בעלי, כי זה מה שלמדתי בבית,
לא ידעתי משהו אחר.
ולבעלי זה היה מובן מאליו!
האישה המרצה, האישה השמה אותו לפני כל צרכיה.
וזו לצערי הדוגמא שנתתי לילדי…..
התבנית המוטעית, אני לא קימת רק כל האחרים.

 

רק היום אני משתחררת…..
זה קרה עם מותה של אמי, היא שיחררה אותי.
ואני, השתחררתי מבעלי…..
והיום אני לפני כלם,
אני מצטערת ילדים שלי, אפילו לפניכם.

 

את אבי בבית האבות אני כבר לא מבקרת יום יום,
אני נמצאת כאן קודם כל בשבילי…
ואחר כך גם בשביל האחרים.

 

כי המילה מחוקה-נמחקה
ואני מודגשת עם המרקר הכי זוהר שיש!

 

1.9.2000

  

זה היה הדבר הראשון המשמעותי שכתבתי בפורום דור שני לניצולי שואה.

השיר הראשון שלי – השביל לתוך חיי

  
הַשְּׁבִיל לְתוֹךְ חַיַּי
זָרוּעַ בְּאֲבָנִים הָיָה

פִּנִּיתִי אֶבֶן  אֶבֶן
פָּצַעְתִּי אֶת  יָדַי

שָׁבַרְתִּי אֶת גַּבִּי,
הַשְּׁבִיל כִּמְעַט נָקִי.

הַשְּׁבִיל לְתוֹךְ חַיַּי
הוֹבִיל אוֹתִי אֵלֶיךָ.

 

2001/1

 

ככה פתאום בהפתעה יצא שיר,

שמוקדש כולו לאיש הכי מדהים שנכנס אל חיי,

והמעיין, לשמחתי, ממשיך לנבוע.

 

מסע…

בחורף 2001 הייתי בעיצומו של  המסע אל תוך עצמי.

הוא החל באביב 2000,

עם שמחה עצומה המהולה בהמון חששות.

חורף 2001,

אבד לי אחד המלווים החשובים במסע – אבא

מתוך העצב וסחרחורת הכאב נובטים  בהפתעה מלווים חדשים.

אני מיטלטלת ממקום למקום ונוחתת בתוך הבלתי צפוי

כל פעם מחדש.

חוויה רודפת חויה

מעצבת בתוכי משהו אחר

ממלא,

שלל צבעים של תובנות

פָּלֶטָה שלימה של צבעים

ההופכים לאיטם לציור מרהיב על בד פנימי אין סופי.

 

לעיתים עוצרת  באחד המקומות לימים, שבועות או חודשים

פעמים אחרות, רצה מאתר לאתר ולעוד אחד בדרך.

מתבוננת לאחור מידי פעם,

מנסה לזהות אותי, החוששת, בתחילת הדרך,

תמונתי עודנה  תלויה בקו הזינוק,

דהויה, מעורפלת, בלתי ניתנת לזיהוי

שואלת, איפה התחבאתי כל השנים

תשובה אין.

 

הציור שלי עדין לא תם,

המסע גם הוא בעיצומו

 

 

סוף ספטמבר,

סתו 2005