"אני אמא לא לחוצה אני אמא לא לחוצה אני לא דואגת" את המנטרה הזו שיננתי לעצמי מיום שביתי שרתה בחטיבה של חבל עזה ופצמ"רים התפוצצו סביבה תדיר "אני לא לחוצה" אמרתי והפסקתי לראות חדשות הפסקתי את המנוי על העיתון חדשות רעות יגיעו אלי חשבתי גם מבלי לשמוע חדשות ברדיו היום המציאות טפחה על פני או הגשימה את עצמה לא חשוב איך אקרא לזה הטלפון צלצל בדרך לתל אביב ובנדודי שאל "מה שלום עדי?" ככה סתם באמצע אחר הצהרים יש סיבה שהיא לא תהיה בסדר עניתי בשאלה התשובה "התפוצץ קאסם במכללת ספיר יש הרוג" נחתה עלי ממש כמו טיל קאסם החרדה תפסה אותי בגרון טלפון ראשון היא לא עונה טלפון שני היא עונה לי שהיא בסדר היא בשדרות שדרות? מה שדרות? למה שדרות? אחרי שהמציאות נחתה עלי וטרפה לי את כל הקלפים של המנטרה "אני אמא לא לחוצה" היא "הרגיעה" אותי שהיא יושבת בתוך חדר ביטחון בשדרות כי אצלה בקבוץ אין חשמל קאסם פגע בעמוד המתח הגבוה קאסם נחת בגן המשחקים ליד הבית שלה אני בתל אביב נוסעת להפגנה נגד "הנשיא האנסי" מול הפרקליטות והיא שם תחת מטח של 50 קאסמים מציאות מטורפת אני איתה על הקו בודקת נותנת הוראות "אל תזוזי משם" "אל תצאי מהבית" סיון באה לאסוף לעטוף אותי עם משהו מתוק וכוס קפה הפוך עד שהגיע הצלצול הגואל היא בדרך הביתה עם שלוש חברות לישון בבית לישון בשקט לישון לישון? אני לא בטוחה שאצליח להרדם אחרי שהמנטרה שלי התפוצצה לי בפנים.
לילה שקט ישראל
*
לתוהים לגבי סגנון הכתיבה
זה נקרא בלוק, ללא סימני פיסוק וללא מרווחי פיסקאות
זה נעשה במכוון כדי להעביר את התחושה חסרת הנשימה שלי
את הגוש (בלוק) שעמד ועומד לי בגרון כשאני חושבת על זה
מסע בתוך החמישים 