ארכיון חודשי: דצמבר 2008

שישי בשינקין

 

שישי האחרון, אחד הימים הגרועים בחיי

היום, דווקא, התחיל טוב, הייתי בהשקת ספר של חברה. את מי פגשתי שם לעולם לא תנחשו…

בובת חלון ראוה

כן כן… זו בובה בשר ודם.

*

משם  נסעתי לסדנת צילום ברחוב שינקין

כשהגעתי הבחנתי שהמפתחות אינם. כל החיפושים עלו בתוהו. אני בלב תל אביב בלי מפתח לאוטו. בתוך כל הבלגן הזה אני צריכה לצלם.

למי היה ראש לצילום?

הייתי עם ראשי במפתחות

בלמצוא את הבת שלי 

להזעיק אותה לתל אביב עם המפתחות הרזרביים

רחפתי חסרת ריכוז עם מצלמה ביד

קצת שיכורה מההלם

מנסה

לתפוס רגע

מעניין

*

נאלצתי להשאר עד שהשמש

התחילה לשקוע

עד 

  

שהאורות החלו לדלוק

עד שהבת שלי הגיעה, הביאה לי את המפתח ויכולתי לחזור הביתה

מודעות פרסומת

נפילה ראשונה

 
זה מגיע אלינו
הלא יאמן קורה.
לפני חמש דקות שמעתי בפעם הראשונה הד נפילה .
 
מקווה מאוד שאלה לא הולכים להיות הצלילים שילוו אותי בימים הקרובים.
 
לילה שקט ישראל.
 
 
 
הפעם אלה לא בועות סבון המתנפצות…
 
 
* צולם בשינקין

הבילוי האולטימטיבי

 
 
חורף
 
*
גשם
 
*
 
חימום
 
*
 
מיטה
 
*
 
פוך
 
*
אפולו
 
* * *
 
 
צולם לפני שלושה ימים מהמרפסת שלי
כשעוד היה סתו…

ביי ביי סתו

 

היום ה – 21 לדצמבר  החורף מתחיל!
(לא כל כך נראה כך בחוץ)
השנה חוויתי סתו מיוחד,
 סתו במקומות שונים על פני הגלובוס
 
סִכום סתוי בשני חלקים
 
 
ניו יורק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
צילומי דרך
 
 
 
 
 
אלף האיים
 
 
 
 
 
טורונטו
 
 
 
 
 
 
 
מפלי הניאגרה
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
אי העיזים –     Goat island
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
מדינת ניו יורק
 
 
 
 
 
 
 
 
 
המשך יבוא
 
 
חג שמח
 
  
 

התרגשויות קטנות

 
השבוע הוזמנתי לארוע יובל ויצ"ו בקרית גת. בארוע היה טקס הוקרה ליושבות ויצ"ו לדורותיהם. נתבקשתי לייצג את אימי שהיתה בין מקימות ויצ"ו המקומית ויושבת ראש.

היה מרגש מאוד. פגשתי אנשים ששנים רבות לא ראיתי. מחבריהם של הורי ועד לחברים שלי בתקופות שונות. פגשתי את המטפלת של ילדי במעון ויצ"ו בהם שהו כשהיו תינוקות, פגשתי אנשים שעברו בחיי לאורך השנים. פגשתי אחת מהשכנות שלי בילדותי. 40 שנים שלא התראינו. גרנו אחת ליד השניה בשכונה, הייתי בסביבות גיל 15 בערך כשראיתי אותה לאחרונה. ישבנו אחת ליד השניה בארוע, כשאני בשיא "תמימותי" שאלתי אותה מי היא ומה היא עושה שם… (אמא שלה היתה היו"רית הראשונה של ויצ"ו). הגילוי הוביל לשיחה מרגשת שהיה קשה לסיים.

עלינו לבמה וקיבלתי תעודות הוקרה על פועלה של אימי וזר פרחים. הצטלמנו בצילום משותף, כל היו"ריות לדורותיהן (או נציגותיהן).

על המחמאות שקיבלתי לאורך כל הערב לא ארחיב, אך אציין שחזרתי הביתה עם חיוך רחב של סיפוק… שווה לשוב מקום בו אנשים לא ראו אותי זמן רב ולשמוע שרואים שטוב לי…

את הערב חתם דוד דאור במפע מרגש.

*

פרחים על המנוע וחיוך רחב בלב!

אתמול כשיצאתי מהלימודים הגעתי לרכב שלי ולהפתעתי גיליתי על מכסה המנוע עציץ של פרחי מנתור. לרגע חשבתי שמישהו הניח לרגע את העציץ על האוטו שלי, הבטתי סביב לחפש את בעל העציץ ולהפתעתי, כל כלי הרכב בחניה פרחו. על כל מכסי המנוע עמד עציץ פורח. המחזה היה מרנין. כל כך הצטערתי שהמצלמה לא היתה איתי.

בעלי המשתלה "ערוגת הבושם" בקבוץ עין צורים, החליטו לעשות מעשה שיווק מאוד לא שיגרתי, לחלק לכולנו עציץ לכבוד החג. אעיז לומר שהמעשה הזה מאוד נדיר במקומותינו, ויתרה מכך, יש איזה ערך מוסף לכך שהמקום שייך לזרם של הקבוץ הדתי, לא חושבת שזה היה קורה במקום אחר.

אם אתם בסביבת קרית מלאכי, בואכה אשקלון, כנסו למשתלה שמתמחה בצמחים הדרופוניים, וצמחי בית מיוחדים.

*

בערב של אתמול, הפתיע אותי צלצול הטלפון, חברה של אמא שלי היתה על הקו. רצתה לדעת מה שלומי, מה שלום הילדים. לאחרונה היתה בהולנד וחשבה על אמא שלי…

מידי פעם אני חושבת על חבריהם של הורי, על האנשים שליוו בצורה זו או אחרת את שנות ילדותי ונעורי, את שנות בגרותי. אנשים שהוזמנו לאירועים שנגעו בחיי בזכות הקשר עם הורי. אני תוהה ביני לביני, האם עלי לשמור על קשר עם האנשים? האם התפקיד שלי להמשיך קשרים של הורי? אין לי תשובה. לפעמים אני רוצה לעשות את זה, לפעמים אני חושבת שהעולם שלי מלא גם כך ללא סוף בפעילויות, האם אני מסוגלת לקחת עלי עוד מחויבויות? כשמתחילים מצפים להמשך, במיוחד אנשים מבוגרים יותר,  שתתמיד. אני לא בטוחה שאצליח להתמיד.

את החברה הזו הבטחתי לבקר בשבוע הבא. ריגש אותי הטלפון הזה שלה.

*

את תה הפסיפלורה מנגו שלי, אני שותה, בזה הרגע, בספל שקיבלתי לאחרונה מהבת והבן שלי, על הספל כתוב:

My

Mom

a woman to be proud of

מה צריך יותר בחיים?

 

זמן אפולו ב`

 
 
 

קדחת כתבה "גיליתי שכשאין לי צפיות אני מפסיקה להרגיש. ואם אני מפסיקה להרגיש אז למה לטרוח"

 

אני גיליתי שאין לי צפיות, אני מרגישה כל כך חופשית, אני נהנית לחיות את הרגע, לא מצפה למחר, לא מצפה לדבר. אני טורחת על הרגעים האלה בהמון הנאה.

 

קדחת כתבה:"  כשאנחנו מצהירים שאנחנו ניקח מהקשר מה שיש, זה כמו להגיד שלא ניקח כלום כי אין שם כלום."

 

אני גיליתי שאני נהנית לקחת מהקשר הזה את מה שיש בו ולא מעבר. זה נותן לי את האפשרות להנות מהכאן והעכשו. זה מאפשר לי לחיות את הרגע מבלי לחשוב על המחר. יש בקשר כזה המון, המון הנאה ותחושה של שחרור.  יצאתי מהמסגרת שבה חייתי כמעט כל חיי – מחוייבות. אני עכשו מחוייבת רק לעצמי. לעשות לי טוב. ואפולו, נמצא שם, במקום הזה של – לעשות לי טוב!

 

קדחת כתבה: "את המילים האלה אפילו איני טורחת לומר  לך , אומרת רק לעצמי"

 

אני אומרת לו הכל. על התחושות שלי, על הנאת הרגע, על כך שהוא טוב עבורי כרגע. שאני לא אוהבת אותו, אבל נהנית לבלות איתו. שהוא בראש הדברים שעושים לי טוב כרגע, ושהוא עושה את זה טוב מאוד, מצוין אפילו. שאני מופתעת שאני יכולה להנות בצורה כזו וההפתעה הזו מעצימה את ההנאה.

 

 

קדחת כתבה:

                  את זה שאתה רוצה
                  אותי
                  אותי
                  מי היה מאמין
                  מכולן

 

אני חוזרת על המילים שלה

 

                  את זה שאתה רוצה
               אותי
               אותי
               מי היה מאמין, 
               מכולן

 

 

 

 

אני מוצאת את עצמי מחייכת באמצע היום, באמצע הנהיגה, באמצע הכלום, כך סתם, ללא כל סיבה מיוחדת. זה סימן הכי מובהק ש"זמן אפולו" הוא זמן טוב. טוב מאוד!

 

               

 

זמן אפולו (א`)

 
 
 

כשהדלת אחריך נסגרת

קפה מתערבב בנשיקות

המשילות מעלינו בגדים.

 

אין זמן לדיבורים.

 

גופינו אל המיטה מותכים

יצרים מלהיטים מעשי אהבים

הזמן עומד מלכת.

 

כשאתה את גופי בפיך חוקר

אני, אותי עליך מוסכת

והזמן,

עומד מלכת.

 

בתוך השקט

קולות אהבה וצלילי נשיקות

חופנות שדים

וצואר

פוצעות שפתים, הפראות

לא יודעת שובע.

 

לזמן, אין זמן

לשובע, אין שובע.

 

כשהמים, שוטפים אותנו מעליך

דִּנְדּוּן אהבתנו מתפנק בי

בהִמהום של שביעות מענגת.

 

אני קמה להכין לנו את

הקפה שאחרי.

אתה מתנצנץ לידי

בטיפות המים שעליך

המילים,

כבר מתגעגעות.

 

אתה נושק לי לשלום.

 

נותרת, 

עם ניחוח גופך

וַעֲסִיס אהבתך.