ארכיון חודשי: אוגוסט 2008

הלילה הזה, הלילה הזה… כולו ספרים

 

את ליל חמישי ביליתי ב"קודש הקודשים" של סיון  – חדר הספרים שבקומה העליונה.  אחרי שבילינו ערב די ארוך בנסיון ללמוד את המצלמה החדשה שלי (NIKON D60 ) הציעה לי סיון מיטה כדי שאוכל להניח עליה את ראשי הסחרחר מההתרגשות והבלבול שגרמה המצלמה החדשה.  היא הרגיעה אותי שאם תהיה לי בעיה להרדם, אוכל לקחת ספר מאחד המדפים.

אחד המדפים? החדר מוקף מדפים שמלאים במאות ספרים מכל צד וכיוון… ושיהיה ברור, בכל מדף ישנה שורה כפולה של ספרים.

הנחתי את ראשי על הכרית, ממולי היתה תלויה כוננית שבה עמדו כמו במסדר, כל ספרי עם עובד… אני מביטה בכמות הזו של הספרים, מנסה לדוג ספר שקראתי וכלום!

פונטונלה של מאיר שלו מביטה בי במבט נעלב, איך זה יתכן שעדין לא קראתי אותה… עניתי לה שתרגע, גם את האחרים שלו עדין לא קראתי (מלבד "הכינה נחמה" , אמא או לא אמא). דוריס לסינג היתה שם, ויליאם פוקנר, נאבוקוב, פול אוסטר, אהרון מגד, מי לא?!

אני מרימה ראשי ומעלי נמצא המדף המוקצה לספרי הפילוסופיה. כמה שמחתי כשגיליתי שם כמה חברים מוכרים, שפינוזה עם המאמר המדיני תאולוגי שלו, שעליו ועל "ירושלים" של מנדלסון עשיתי עבודה אקדמאית השנה. דקרט והגיונות שלו, גם איתו נפגשתי השנה במסגרת הלימודים של בתי. היו שם כמובן "שאר החברה" אותם פגשתי במסגרת לימודי במסגרות השונות לאורך חיי ובמיוחד בשנה הזו האחרונה. נגולה אבן מעל ליבי, לפחות משהו פה, בכל זאת, מוכר.

 

פתאום שמעתי צעקות, "דה קאמרון" של בוקאציו עמד לי מאחורי העורף וצעק עלי, "מה את חושבת, זה שראית את הסרט פוטר אותך מלקרוא אותי?" "נוצות" של חיים באר מסתכל עלי בתוכחה, צרויה שלו מציצה אלי מתוך ספרה ואומרת  "את חושבת שחיי האהבה שלך הם משהו מיוחד, חחחחחח" הצעקות עולות ועולות ועולות "בורה ועמת הארץ" "תתבישי לך" "אדם משכיל כאילו…" אני סותמת את האוזניים בידי, אבל הצעקות מתמשכות ומתמשכו ומתמשכ ומתמ ומת ומ…   

עם בוקר, אני מתעוררת בבהלה מתוך סיוט שבו אני קבורה מתחת לערמת הספרים האין סופית של סיון, אין לי אויר, המונים עומדים סביב ומחכים ליחידת החילוץ של צה"ל שתגיע עם ציוד החילוץ המיוחד שלה… כמה שמחתי לראות את כל הספרים עומדים דום ובשקט על המדף כשפקחתי עיני ליום חדש.

 

*

תודה לסיון אהובתי על הארוח. תודה על התוכנה שמכניסה שם לתמונה (אפשר לחשוב שאני איזה צלמת מהוללת…). כל התמונות אותנטיות!

 

מודעות פרסומת

חופשת בנות

 
ביום שישי האחרון אספתי חברה וביחד נשאנו את פנינו ואת המכונית, צפונה לחברה ברמת הגולן.

את פיטפוטי הדרך שלנו ואת הצחוקים אני מניחה ששמעו כל הנוסעים לידינו למרות החלונות הסגורים והמזגן הפועל…

בדרך צפונה עברנו דרך בנימינה וביקרנו את אביטל,  ממנה, קיבלנו מגשי שוקולד להמתקת החופשה…

עלינו לרמה דרך אל חמה, דרך תלולה, יפיפיה ומפותלת שלא הפחידה אותי, נהגת השודים, אלא גרמה לי להנות יותר ויותר. 

התוכנית היתה לעצור בנקודות בדרך ולצלם, אבל החום גרם לנו להעדיף את המזגן ברכב וללא כל עצירה הגענו למושב נאות גולן. במקום הזה גרתי בימי צעירותי הנשכחים (מיד לאחר החתונה). הדבר החיובי היחיד הזכור לי מהמקום הוא מראה הכנרת עוצרת הנשימה ביופיה מחלונות הבית והמרפסת.

גם היום המראה עוצר נשימה, בגלל הראות הגרועה לא צילמתי ולו גם תמונה אחת.

מזג האויר במקום נפלא, ואחרי החום הגדול שבדרך, התיישבנו לנו בחצר עם כוס קפה ו… השוקולדים של אביטל. אני כבר מכירה אותם, אבל אנחות העונג של חברותי נשמעו בכל רחבי הרמה.

לקראת ערב ירדנו לחמת גדר לטבול במים החמימים, שביחד עם קרירות האויר היו שילוב מנצח.

המקום המה אנשים ואורות מרצדים על פני המים  

 

 

מצאנו לנו מקום נוח ליד המפלים

 

 

שהיו מלאים באנשים  וילדים

 אפילו את בודהה מצאנו שם…

בשעה אחת עשרה, עזבנו את המקום, שהיה כבר כמעט ריק 

 

 

 

 נשפכנו למיטה סחוטות ועם תוכניות למכביר ליום הבא…

כמו תמיד, תוכניות הן בסיס לשינויים… כשהתעוררנו, התיישבנו לקפה של בוקר לפני יציאה לטיול בסביבה. לקראת ערב, מצאנו עצמינו, עדין, יושבות, מפטפטות, צוחקות, שותות קפה ואוכלות שוקולדים באויר המדהים של הרמה.

קפה, פטפוטים ושוקולד הם מתכון מנצח לחופשת בנות!

 

*

כל התמונות צולמו בחשכה וללא פלאש

LOVE STORY

                                                                                       
                                                                                           לטו` באב
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
שבוע טוב אנשים
 
צולם ברחוב שינקין
15.8.08

סוּג שֶׁל אַהֲבָה

 
 
 
 
                                                                                   חג האהבה

 

חָרְתוּ יְצָרִים עַל קִיר

אֲהָבוֹת קִצְרוֹת יָמִים

אֶל מִטָּה הֻתְּכוּ

גּוּפִים

נִמְסְכוּ בִּסְדִינִים

נִמְשְׁחוּ בְּזֵעַת הֲנָאָתָם

וְתַמּוּ

קָפֶה  בְּמִשְׁקְעֵי

שָׁחֹר בְּלִי סֻכָּר

 

 

 

 

 

16.8.08

  

בלי מילים

צולם ברחוב החשמונאים בתל-אביב

 

הגיע אלי במייל

איך צילמתי אנשים והשתקפויות

 
בבוקר הכייף שלי בנמל גיליתי שאני נוהגת לפי עצותיה המחכימות של דומי 
 
*
 כאן צילמתי מבלי שהאיש הרגיש
 
 
 
 
כאן עשיתי עצמי מצלמת את ההשתקפות, מה שהיה נכון בחלקו
 
 
 
 
 
 
גם כאן צילמתי את ההשתקפות במראה…
כי ברגע שכיוונתי אליהם האיש נעץ בו מבט זועף
(אם תסתכלו טוב תבינו גם למה… )
 
 
 
 
 מהאיש הזה ביקשתי רשות
 
 
 
נמל תל אביב
 
6.8.08
 
 
האלבום כולו למעוניינים
 

סדנת שוקולד – חגיגה לילדים ולהורים

 
אפשר ללחוץ על כל התמונות ולהגדיל אותן פעמים
 
החופש כבר בעיצומו, והשבוע ביליתי שלושה ימים מופלאים עם הנכד הבכור שלי שיצא לחופש.
את היום הראשון בילינו ברחובות כשהלכנו לצפות ביחד בסרט וול E, סיפור על רובוט ועל איכות הסביבה. הילד משוגע על כל סוגי וסיפורי הרובוטים, יצא מהסרט מחייך ומאושר.
את היום השני בילינו בבריכה שאצלי על המרפסת.
 
ואז, הגיע היום השלישי, שבו נסענו עד לבנימיה לחוות חוויה משגעת של סדנת שוקולד.
מי לא אוהב שוקולד?
מי לא ראה את הסרט "שוקולד"?
ומי לא מכיר את השיר של יונתן גפן  "ריח של שוקולד"?
 
בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד
יש שם בית גבוה גבוה בלי חלונות עם שלוש ארובות
ושלושים מכונות יום ולילה עובדות
ושבעים פועלים עם סינר וכפפות
מכינים שוקולד בכל הצורות

שוקולד קטן ושוקולד גדול
שוקולד יקר ושוקולד בזול
שוקולד אגוזים ושוקולד סתם
לעשירים ולכולם והריח בחינם
וכל האזרחים עוצרים ומריחים…

עוצרים הילדים שרצים בשכונה
עוצר האוטובוס מעבר לפינה
החתולים מפסיקים לברוח מהכלבים
השוטרים עומדים ליד הגנבים
כולם מביטים אל הארובות
ולאט לאט, האף שלהם,
מתמלא בריח של שוקולד

שוקולד קטן ושוקולד גדול…

בסוף רמת גן יש מקום מיוחד
שם אפשר לעמוד ולהריח שוקולד.


 
אנחנו עמדנו בבנימינה והרחנו ונגענו ושיחקנו בהמון המון שוקולד.
 
 
שלט הכניסה עם התמונה של הנכדה של אביטל
 
את פנינו קיבלה אביטל בחיוך ובנשיקה, קולאז מדהים של יופי שנמצא על הקיר בחזית המקום ומנדלות שאביטל מכינה ותלויות על קירות המקום.
 
 
 
המקום המה ילדים והוריהם שחיכו בהתרגשות לתחילת הסדנא. 
אביטל סיפרה לנו על השוקולד, הראתה לנו את אגוז השוקולד ואיך נראים הפולים בתוכו. כן, איזו הפתעה, הם לבנים!
 
 
               
 
 

 
ראינו גוש ענק של מוצקי שוקולד (בצבע השוקולד) וחמאת קקאו (גם היא לבנה…) וטבלת שוקולד ענקית בת חמישה קילוגרמים שממנה מכינים חמישים חבילות שוקולד.
השוקולד של אביטל הוא שוקולד בלגי איכותי, לא כזה שאנחנו קונים בחנות…
שמענוו על השוקולד, על היתרונות שלו – לא הוא לא משמין, הוא בריא! למדנו ששוקולד לבן הוא בכלל לא שוקולד וששוקולד חלב הוא סתם שוקולד "מקולקל".
   
אחרי שלמדנו המון על שוקולד, התחלנו לעבוד. השולחן נראה על כך יפה וצבעוני, והריח הטריף את החושים. במרכז של השולחן עמדה קערה עם שוקולד חם ונוזלי וסביבו כל טוב הארץ!
 
               
 
              
 
   
 
פולי שוקולד גרוסים, פרורי נוגט, שקדים מסוכרים גרוסים, קוקוס קלוי, פניני שוקולד, אגוזי מלך מסוכרים שאביטל מכינה לבד (לא יכולתי להסיר ידי מהם…  ) פרחי שוקולד, עלי שוקולד, פתיתי שוקולד, דובדבנים מסוכרים, צימוקים ברום, מה לא היה שם??? 
 
 
                                   
 
 רום שקע בעבודה בשיא הרצינות והקשיב ומילא הוראות כמו ילד בוגר ולא כמו ילדון בן חמש. הוא הפתיע אותי ביכולת היצירתית שלו. תראו איזה פרחים יפים של שוקולד יצר.
 
 
 
כשסתיימה הסדנא נראה המקום כמו מקום שרוח מתוקה חלפה בו. שאריות, שוקולד שהתקרש על הכפיות ובתוך הקערות, שקיות זילוף של קרם וניל, ריבת חלב, קרם תות וכל, כל טוּב שבו השתמשנו.
 
 
             
 
     
 
רום הסתובב סביב השולחן וטעם מכל השאריות המתוקות… ילד מתוק אמיתי.
 
 

עם סיום הסדנא הסתובבתי במקום והצצתי אל אמבטיות השוקולד, שחלקן כמעט ריקות, ובחלקן הוכנס כבר גוש שוקולד חדש להמסה, בשביל הפעם הבאה. וכדי להכין את הבסיס לפטיפורים של אביטל. פגשתי שם מנג`טים לפני המילוי, כלים מלאים בחומרי גלם והמון המון מתוק.
 
              
 
  
 
 
אחרי שהתמלא בטעימים טעימים של אביטל, התעייף רום ונשכב על הכורסא לנוח.

 יצאנו לדרכנו הביתה בידיים מלאות בכל הטוב שהכנו ואחרי חוויה נהדרת שממנה נהנו שנינו.
 
המון תודות לאביטל שארחה אותנו

עוד על המקום הנפלא הזה תוכלו לקרוא באתר מפה

 

הפרסום בפוסט הזה, לא מוסווה, הוא מכוון ועם כל הלב.