הפרינססה (שלאפשטונדה – העברה בינדורית)

 
סיוי כתבה על השלאפשטונדה שלה, שהוא כל כך רך, ביתי, משפחתי וממכר.
 

Eniko Muha Marton – סייסטה II

 
גם אני אלופה של שנת הצהרים
הגיע אלי מאִמי בגנים…
היום אני יכולה להרשות לעצמי לתפוס לי שנת צהרים מתי שמתחשק לי. אוהבת את המיטה שלי, להשתרע עליה תחת שמיכת פוך בחורף ותחת לסדין דק בקיץ ומזגן.
ותמיד, קיץ – חורף, ללא בגדים.
לפעמים אני נזכרת בצהרים המיוחדים ששכב לידי האיש שאַהֲבְתִי,
נזכרת ומחייכת .
 
כשהילדים היו צעירים, שישי בצהרים היה "מוסד מקודש". שיחקו בשקט, לעולם לא הפריעו לי את "שנת הקודש" הזאת, שהיתה בה נינוחות מתוקה של סופשבוע.
 
בין חמש לשש הייתי קמה, נכנסת למטבח ובשעה שמונה בערב כמו שעון, היתה המשפחה מתיישבת לארוחת שבת חגיגית.
 
 
 
נורה הייסן – סייסטה
 
 
אמא שלי הייתה פרינססה.
גדלתי על המיתוס הזה, השואתי מצד אחד וה"פרינססי" מצד שני.
מיום שאני זוכרת עצמי, הלכה לנוח אחרי ארוחת הצהרים, שנת הצהרים היתה המוסד הכי מקודש בבית.
ואוי אם מישהו מאיתנו הפריע לה,
אימי הנסיכה!

מלבד, פעמים בשבוע בהם היה מגיע אלינו החבר – מאהב (?) שלה. רק לו היה מותר להכנס לחדרה בצהרים. הוא היה מנהל בנק לאומי, היה מגיע בהפסקת הצהרים שלו אלינו הביתה. לעולם לא נכנסנו, לעולם לא הפרענו (אחי ואני). אני זוכרת רק פעם אחת שנכנסתי לחדר, כנראה היא קראה לי, היא שכבה במיטה, הוא ישב לידה על קצה המיטה, זקוף כזה… היום זה ברור לי שהיתה זו ישיבת "הצגה" מסודרת כזו, מעונבת ומחולפת…
עד היום אני לא מבינה איך קיבלנו את זה כמובן מאליו, איך מעולם לא שאלתי שום שאלה!

אימי הפרינססה!

 

*

תודה לסיון על התמונות.

הראשונה היא כל כך אני, השניה, ממש אמא שלי!

 
מודעות פרסומת

29 תגובות ל-“הפרינססה (שלאפשטונדה – העברה בינדורית)

  1. קדחת צהובה

    כתבת ביד אומן
    רגע מהחיים

  2. אופל כחול

    כנראה
    שבחושייך הילדותיים שהיו חכמים ,וגם אחיך ,הבנתם שלא להפריע .

  3. תענוג לקרוא
    כנראה כשעושים דברים בפשטות כמובן מאליו גם הילדים מקבלים זאת כך.

  4. אהבתיייייייייייייי
    קשה לעבוד על אתר חדש וגם להגיב לכולם,,,,,,,אבל בכל זאת באה להגיד כמה מילים

  5. המילה
    שלפשטונדה עושה נעים בגוף כמו עונג שבת.

  6. מש צצש לא יודעת…
    הכי מעניין שהאיש הזה היה חבר שלנו

  7. בטח נדלקת על התמונה הראשונה
    היא ממש אני ((-:

  8. הפרספקטיבה של החיים
    בסך הכל אני חושבת שדי כל הכבוד לה איך העזה

  9. אמא שלי שפוט חשבה
    שהכל מגיע לה

  10. תפרגני לעצמך את מנוחת הצהרים הזו
    לפחות החד שבועית

  11. כנראה שזה כך

  12. תודה לורי, שבוע טוב לך

  13. תודה יקרה
    אני אוהבת את עצמי

  14. לא אין כאן טרוניה
    יש כאן איזה חיוך הבנה של ימים ושנים

  15. ממש כך…
    גם אני מופתעת מעצמי (-:

  16. אני דווקא קולטת
    את אדם טוב את הבנת שבשביל השקט הנפשי של אמא אסור להפריע!

  17. יעל כרמי גבאי

    בהצלחה.

  18. ריש עלום השם

    יש מקום לילד טוב ירושלים?…
    או שצפוף שם…

  19. לא חושבת שיש לי מה לכעוס
    אמא שלי אהבה גברים

  20. אני
    מעולם לא הייתי עם האיש שלי כשהבן היה בבית

  21. ממש הדהמת אותי בסיפור על אמך
    מעניין מה ילדיי יאמרו עלי. אני שפנויה וחופשיה לעשות ככל העולה על רוחי, מקבל טלפון ביום שישי בערב: מתי את חוזרת. חינכתי אותם רע:-)

  22. איזה זיכרון מעניין מאמא שלך
    מצטיירת לי כנסיכה אמיתית בדיוק כמו בתמונה

  23. יעל כרמי גבאי

    לאקל לדעת שמגיע מאהב לאמא,
    והיא הפרינססה לא מרשה לאף אחד לבוא אליה בשעה זו…

  24. שתי נסיכות
    ראשונה מחוברת לעצמה עד העצם 🙂

  25. איש מול ים נהנה מאד

    יופי! יופי וצערי על סיווי
    איזה סיפור יפה

  26. איך
    אני מקנאה בכן ..

  27. זה כל כך משעשע
    הסיפור הזה שלך את הורסת אותי. בואי נניח שהמאהב שלי היה בא בשעות הצהרים, את חושבת שהפיראטים הקטנים שלי היו יושבים בשקט? פחחחח רק עם נבוט היה אפשר להרגיע אותם :-)))

  28. תמיד יש מקום לעוד ילד לשולחן (-:
    לא יודעת, אבל לא נראה לי משונה כשהייתי ילדה

  29. חחחח
    ברור שאני היתה ילדה טובה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s