במוצאי שבת האחרונה נפתחה תערוכתה של חברתי – דבי אשל, בגלריה עמליה ארבל בתל אביב
דבי היא אחת מתוך שמונה החברות שלי מבית הספר, איתן אני נפגשת בתדירות קבועה, חברות הילדות שלי.
כולנו גדלנו בקרית גת בשנות ה – 60 – 70, עיירה שהיתה פעם מקום נפלא לגדול בו, חממה עם אקלים מאד יחודי ומחבק.
את דבי הכרתי כשהגענו לתיכון, "תיכון רוגוזין" היחידי באותם ימים (חוץ מתיכון דתי אחד), הגענו אליו מכל בתי הספר בעיר.
עם השנים הפכנו לקבוצה אחת של חברים וחברות, נשארנו בקשרים לאורך כל שנות חיינו.
אגלה לכם סוד שגם דבי, אני מניחה, לא יודעת. כשהיינו בתיכון, קנאתי בדבי נורא. דבי היא ילידת דרום אפריקה והיא שלטה באנגלית ועוד דיברה עם מבטא של "native speaker" ואני, הייתי צריכה לשבור את השיניים וללמוד עם אמא שלי ששלטה בשפה והייתה "עריצה" אמיתית (לא שעזר לה, לא ממש למדתי אז)…
דבי בין תמונותיה וחבריה
לפני זמן לא רב, סיפרה לי דבי שהיא זוכרת את סבתי, ויתרה מזו, היא זוכרת שאימי לא ממש אהבה אותה – סיפורי חמות… 
בהמשך חיינו יצאנו יחד לגרעין נח"ל בניר עוז ואת חלק מהשרות שלנו בילינו בהאחזות "צופר" שבערבה. דבי נישאה אחרי השרות לאבי, גם הוא בן קרית גת והגרעין, הם נשארו בקיבוץ קרוב ל – 20 שנה. אני נשאתי וחזרתי לעיר נעורינו.
בקטלוג של התערוכה מובא ראיון של עמנואל בר קדמא עם דבי, בו הוא כותב כי הבנת ציוריה מותנית בהתוודעות לעולם האמונות המרכיב את חייה… דבי אומרת בראיון כי ציוריה "עוסקים בסוג של התהוות, שהאנרגיה המניעה אותה היא ספירלה או זרימה של אור"
נוצר מתוך צהוב
ללא כותרת
ספירלה
המתבונן הבלתי מודע ייחשף למינעד לא צר של סגנונות, מצבי רוח ו"טיפולים" צבעוניים.
דבי היא יוצרת שיסודות החשיבה שלה נבנים, בין היתר, במדיטציה.
הציור- "מטריה של אנרגיה" בלשונה, הוא חלק מעולם שלם של הגות ועיסוקים. קריסטאלים, מוקדים של אמונה בעוצמות הטמונות בהם, מופיעים בציור. (עמנואל בר קדמא)
מתוך הליבה
אם כל חי
כמו שמשות
דבי משתמשת בציוריה בטכניקות שונות – שמן, אקריליק, גירים. היא מעבירה קורסים לציור חוויתי ובנוסף מטפלת בשיאצו ואנרגיה.
השתבללות
אנרגית הזהב
הצצה אל מעבר לאופק
עצמת הזרימה
תערוכת ציורה של דבי מוצגת בגלריה של עמליה ארבל בתל אביב עד סוף חודש ינואר. אתם מוזמנים ללכת ולהשתתף בחוויה הצבעונית הזו. שווה!!!
מסע בתוך החמישים 