כשפינינו לפני כחמש שנים את הבית של הורי, העברנו לילדים את הציוד הביתי שלהם, מדיח, מכונת כביסה, מייבש …
את המיקרוגל שהיה חדש לגמרי, העברנו לחמותו של אחי.
לפני כחודש היא נפטרה, בימים אלה עוסקת גיסתי בפירוק הבית שלה ובפרידה מאמא דרך חפצים.
אתמול שוחחנו, שאלתי אם המיקרוגל עדין קיים. משהשיבה לי שכן, ביקשתי אותו אלי, מאחר ותכננתי לקנות לי חדש בימים אלו.
"באחרונה, רגעים שבבואות אבי ואמי מתגלות אלי, בבת אחת
יחד, בדממה, בודדים, בלב המלה, לאור יום בין בני אדם
חיים, אני בכלל לא בטוח אם הם רואים אותי (…)
יחד, בדממה, בודדים, בלב המלה, לאור יום בין בני אדם
חיים, אני בכלל לא בטוח אם הם רואים אותי (…)
היום בצהרים הגיע אלי המיקרוגל של הורי, הוא שוכן לו עכשו בביתי. אני מלטפת אותו, כמו היה חיית מחמד, במחשבה שאני, במידה זו או אחרת, נוגעת בטביעות הידיים שלהם. נוגעת בהם שוב.
ואני אומר לעצמי: כמה טוב שבאתם, אבא,
אמא, מכל המתים, רק אתכם באמת אני רוצה עכשו לידי, כי אין
לי אף חי לומר לו: שלום, הייתי רוצה לסיים את חיי בדיוק בפנה
זו, בשקט, אין לי מכתב בכיס, ואני מבטיח לא להאשים אף אחד
(…)
אמא, מכל המתים, רק אתכם באמת אני רוצה עכשו לידי, כי אין
לי אף חי לומר לו: שלום, הייתי רוצה לסיים את חיי בדיוק בפנה
זו, בשקט, אין לי מכתב בכיס, ואני מבטיח לא להאשים אף אחד
(…)
זה עושה לי טוב,
זה משמח אותי, שהנה אחרי שנים שהם כבר לא פה איתנו, יש לי עוד משהו קטן מהם, בין יתר הדברים שאני נושאת איתי, שאני הולכת איתם, שאני נוגעת בהם.
הרי אמרתי: אין לי איפה לשים את
הראש ולומר `אמות בחיק?`, לכן אני מחזיק מעמד, אבל המות
מבודד אותי, אורב לי מעבר לגדר, כמו עובד ממתין למכתב
פטורים"
הראש ולומר `אמות בחיק?`, לכן אני מחזיק מעמד, אבל המות
מבודד אותי, אורב לי מעבר לגדר, כמו עובד ממתין למכתב
פטורים"
"מכתב", עמ` 16
"יעמוד בני"
יצחק לאור. הוצאת הקיבוץ המאוחד
יצחק לאור. הוצאת הקיבוץ המאוחד
מסע בתוך החמישים 
לי לא נשארו זיכרונות
ולא מזכרות מהסבים וסבתות שלי בל אני יכולה להבין את הרגש שיש במשהו מוכר.
משהו מהנשמות נספג בחפצים
לא באמת, אבל יש תחושה כזאת…
ג`וד….ג`וד…
תודה על שגרמת לי לבכי משחרר…..
כן…שהזכרון בוגד בי
אין כמו משהו מוחשי שניתן לאחוז, כמו דרישת שלום מהעבר.
בוקר טוב..הצצתי
מבינה אותך . גם אני איבדתי את הורי – מזמן . ההתרפקות הכרחית , והאבל – גם .
תדעי
שמאחר והכל הוא אנרגיות, את צודקת בתחושה שלך כאשר את נוגעת במיקרוגל הזה.
אני מגלה כל הזמן דברים חדשים
שפעם לא חשבתי שמזיזים לי
אני מקווה שמההורים שלך
ישארו לך המון זכרונות
איזה כייף לדעת שהם ישארו איתך
לעד…
תודה איש…
כן, מבינה אותך
כן, שיהיו זכרונות טובים
תמיד
מה? אין לך מקרוגל בבית??? (-:
נראה לי שאת היחידה בארץ!
כן מבינה אותך
גם ילדי מתרגשים מהדברים שיש להם מהורי
יש משהו בחפצים
יש משהו בזכרונות
יש משהו בהם שמצליח לגעת
וגם אם זו אשליה
((-:
זה של ברדר… חחחח
חיבוק חוזר אליך יקירה
כן, בכי משחרר זה טוב
לי יש בבית חפצים שהיו של סבתי
אותה לא הכרתי
שמחה שהצצת (-:
כן… אבדנים מקשרים אותנו לחפצים…
אני בטוחה שיש
היא חוזרת לבית של ההורים (שבמציאות מתו) וזה מרגש.
חחחחח
יש לי אפילו רשומה על זה
מקווה מאוד לראות את זה בקרוב
לילה טוב
הולכת לקרוא
אני בטוחה שאת כמעט היחידה!
ממש כך…
צריכה לאחוז משהו
לא לא ראיתי
עכשו גרמת לי סקרנות שלא תרגע עד שאראה אותו
כלי
הסוכר של סבא, השידה שהיתה בחדר שלו מאז שאני זוכרת את עצמי
זה כנראה מיקרוגל מפירמה מצויינת
אם הוא עדיין מתפקד ((:
לי יש בבית
שני קופי חרסינה קטנים לפלפל ומלח וכולם יודעים שהם היו של סבתא שלי ושומרים עליהם.
ריגשת אותי
גם לי יש הערכה רבה לחפצים ויש לי מסבי וסבתי ועוד
עם מיקרוגל אני לא מסתדרת
אבל יש לי בבית כמה כלי מטבח שהיו של סבתא שלי
היה פעם סרט
פגי סו מתחתנת שנית (אני לא בטוחה בשם אבל באנגלית קראו לו בטוח: Peggy Sue Got Married) עם ניקולס קייג` וקתלין טרנר. ולמרות שהוא עסק בזוגיות, הרבה ממנו היה על הגעגוע הזה שאת מדברת עליו. געגוע פיזי ממש.
כמה ריגשת אותי,פשוט יש עימי כמה
דברים מאבי וכשאני נוגעת בהם אני יודעת שהוא עדיין איתי ואיני לבד!!שבוע טוב ,שיהיהי לנו רק זכרונות טובים הם המחזקים אותנו,ומעודדים אותנו ברגעים קשים,
אוף
אוף כמה ריגשת אותי
גם אצלי
מסתובבים בבית חפצים של הורי. לפחות חלקם אני יודע שישארו איתי לעד.
אני לא אשה של מזכרות
אני יותר אשה של זכרונות אז לא לגמרי מובן לי אבל אם זה עושה לך טוב אז נפלא:)