אמא על גלגלים

 

אתמול בלילה בסביבות אחת עשרה מתקשרת החברה של הבן שלי ואומרת לי שהבן מודיע שהוא בדרך לבית חולים מאיר (קצת רחוק ממני)… הוא בשטח, אין קליטה.

נו, כמו אמא הולנד (מהבית) / פולניה (השפעה סביבתית) טובה, אחרי כמה נסיונות תפסתי אותו בכניסה לחדר מיון. חום גבוה והרגשה איכסית. אל תבואי, הוא אומר, נראה קודם מה קורה…

אמנם אני אמא כמו שכתבתי כמה שורות מעל, אבל לא יושבת לילד על הוריד, ולא נענית לאינסטנקט הראשוני שלי להכנס לאוטו ולטוס לחדר מיון. מחכה בבית כמו "ילדה טובה" לשמוע מהילד.

ב- 24:00 הוא נשבר. תבואי, לא יודע מה קורה…

מכינה ציוד למקרה חרום… בגדים ושאר ירקות. מתקשרת לכוחותי בשרון להודיע שתיתכן פלישה לזמן בלתי מוגדר ויוצאת לדרך.

 

שלושת רבעי שעה ואני כבר בכניסה לבית חולים, נכנסת לחניה, טלפון. "יש לי דלקת ראות, משחררים אותי הביתה עם 7 גימלים"

מחכה ליד השער שהילד יגיע… מגיע ונשפך לתוך האוטו… עוד שלושת רבעי שעה ואנחנו בבית.

 

מעולם לא נסעתי הלוך חזור לכפר סבא בשעה ושלושת רבעי, כולל המתנה של 20 דקות…

 

אמא על גלגלים ורגל כבדה על הגז.

 

 

 

והילד?

שוכב במיטה עם חום גבוה ומשתעל… אינשאאלה, בעזרת פצצת האנטיביוטיקה נתגבר.