השבוע הלכה לעולמה האמא של גיסתי, תם פרק הסבתות במשפחה שלנו. הילדים שלי ושל אחי איבדו את הסבתא האחרונה שנותרה להם, כן, גם לילדי היא היתה כסבתא.
הנה תמונה המקפלת בתוכה חיים שלימים,
פרק שלם מחיי שתם ונעלם.
דור שהיה ואיננו עוד
נישואים שאינם
בית שאיננו.
אמי ישובה על הכורסה, לידה האמא של גיסתי שרק אתמול ליווינו אותה בדרכה האחרונה ואחרונה חמותי לשעבר.
קיבוץ גלויות ישראלי.
אימי ההולנדית היתה הראשונה ללכת, האמא שלי שהיתה במידה מסוימת פלא ואגדה, קצה בחייה בגלל מחלת הסרטן, הרימה ידים ולא נלחמה על חייה. חייה נדמו אחרי שהחלימה מהסרטן!… עדין קצת כועסת עליה.
חמותי הקיבוצניקית הפולניה, נפטרה באותה שנה בה נפטר אבי (שני סבים עזבו אותנו בזמן די קצר), אחרי צינטור לא מוצלח בגיל 82, מתה בריאה בסך הכל.
הסבתא האחרונה שלנו, הרומניה, נפטרה שלשום בביתה, במיטתה, בשיבה טובה כשהיא בת 84. זכות גדולה למות בצורה כזו.
לפני כשבועיים עוד ביקרתי אותה…
מאחורי אימי תלויות שתי תמונות שתלויות עכשו בביתי, הארונית שעל הקיר מצד שמאל, מלאה בקריסטלים, תלויה עכשו בבית אצלי, עם הקריסטלים שלה ויעברו בבוא היום לבתי – בבת עינה של אימי, התמונה שלה נמצאת שם בקטן, מאחורי אימי, קרובה אליה תמיד…
אם תשימו לב לפרטים, על השולחן גרביים חדשות, מצידה השמאלי של אימי, בצד הכסא, שקית מלאה בניירות, שעטפו מתנות. הגרביים ניתנו כמתנת חנוכה לאמה של גיסתי, גם חמותי לא יצאה בידיים ריקות… היה זה החנוכה האחרון, לדעתי, שחגגנו כולנו יחד את החג הישראלי וההולנדי. כולנו יצאנו בידיים מלאות מתנות, במיוחד הנכדים. חמותי מעולם לא נתנה מתנות, מלבד סכום סימלי כדמי חנוכה לילדים, אך מאוד נהנתה להשתתף בחגיגה ולחזור הביתה עם מתנות 
… במבט לאחור זה די משעשע אותי, פעם זה די הרגיז… צעירה הייתי וממהרת "להדלק" מכל דבר… חלק מנישואי שהיו ואינם.
… במבט לאחור זה די משעשע אותי, פעם זה די הרגיז… צעירה הייתי וממהרת "להדלק" מכל דבר… חלק מנישואי שהיו ואינם.זכרונות מעולם שלא קיים יותר, לחלוטין, בשום צורה.
היה ואיננו עוד.
סופשבוע עצוב… שבעה במשפחה, עולם שהיום הוא רק זכרונות.
מסע בתוך החמישים 
העולם הזה תמיד יהיה קיים
בתוכך, ולא רק.
יהי זכרן ברוך
|נר| יהי זיכרן ברוך
לפחותה ספק לבקר. ככה גם נפרדת.
באמת עצוב
עולם הולך ונעלם.
בהחלט תם פרק
זה רגע מאד עצוב כשאין סבים וסבתות יותר, זוכרת היטב את הרגע הזה במשפחתי.
דור
הולך ונאלם.
תנחומי יהי זכרן ברוך
תנחומי
עצוב
כשכתבת עליה על הפגישה האחרונה – היתה תחושה שאת מרגישה מידה מסויימת של סוף.
דור הולך ונעלם
רשומה עצובה מאד
ואת… האישה הכי
דתייה שאני מכירה, אוספת לך בחשאי חסדים קטנים גדולים שמעטים זוכים לקיים . היופי הוא, שהם באים לך מבפנים ואת לא זקוקה לשום תיווך ציווי או איום כדי לעשותם. את פשוט עושה – וזו זכות ענקית לך ולאנשים שנקרו בדרכך האוהבת.
איש ללא שם שמעליך (נהנית?) הוא אני
וכן, זה פרק חיים חולף שכולנו צפויים לו.
שעון שמתקתק
אבא שלי יהיה בן 85 בפסח.. הוא מדרדר . לא מקבל לא מאמין כועס מדוכא …
עצוב…
לראותן ולדעת שאינן…
(e) ( בהחלט עצוב) (e)
תנחומיי
הן ימשיכו לחיות בך ובילדייך, ובמובן הזה הן לא מתו.
יהי זכרן ברוך
תנחומי רושפת שלי.
תנחומיי פלאשס,
העצב אין לו סוף…
רשפים
והלואי שלא תדעו עוד צער ,
מצד אחד קיים
מצד שני איננו
תודה מטר
חחחח ברור שאת לא אובייקטיבית
וברור שאמא שלי הכי
…
כן יקירתי
כן, שמחה שהספקתי
זה ממש עושה לי טוב
ממש כך…
גם אותנו לא יזכרו בעוד דור או שנים
תודה ליידי
תודה בלו יקירי
לא יודעת…
אולי יותר קשה לי עם זה הפעם, להבדיל מדור הסבתות שלי
המנגינה לעולם לא פוסקת
כאלה הם החיים
כן, הרגשתי וראיתי את הדעיכה
את ניצוך החיים לוטה בערפילים…
זה דרכו של עולם…
אך זה לא לא מקהה את הכאב
אכן…
תוחלת החיים המתארכת
קניתי
את ההגדרה שלך לדתיות שלי (-:
ברור שנהניתי (-:
ככה את מסתתר מאחרי שמות נסתרים?!
כן… לא לעולם חוסן
זה גיל מופלג וכל יום הוא בבחינת זכות
דור הולך ודור בא
וכל פרידה היא עצובה…
תודה לורי
תודה יקירה…
לגבי אמא שלי אני לא אוייקטיבית (-:
כנראה…
לטוב ורע
תודה יקירתי }{
דרכו של עולם…
תודה יקירה
תודה יעל
תודה הגר… }{
נכון… גמני חושבת כך
הלוואי עלינו
זה בדיוק ככה
רק גוף ללא נשמה:(
מדהים איך
חשבתי אתמול על החילופים האלה של הדורות ואחר כך קראתי אותך.
}{
אני מניחה שאף אחד מאיתנו לא נמלט
מהמחשבות האלה
שלא תדעו עוד צער.
למות במיטה בשיבה טובה…נשמע כמו אגדה.
דרכו של עולם דור הולך ודור בא,
שלאתדעו עוד צער
מצד אחד
עצוב על חיים שתמו.. זה תמיד הכי עצוב.
פעם גם אני הייתי נדלקת מכל דבר
היום מסתכלת על הכל בחיוך:)
יש מי שאין לו אפילו זיכרונות
לי מההעדר זה נראה המון .
מצער, וחבל על עולמות נעלמים
אבל כשזה הולך עם איזה סדר הגיוני