מותה של פנטזיה – מכתב

 

חה, חה, חיים כפולים – אתה אומר? על איזה חיים כפולים אתה מדבר? מה יש ביננו עכשיו?

בינינו היתה פנטזיה נהדרת, יותר מכל דבר אחר. אדם שלא מרשה לעצמו לפנטז, מוותר על אחד הטעמים המתוקים שהחיים מזמנים, קצפת.

כשאני חושבת על זה עכשיו, אתה בעצם חי-מת. שלושים שנה אתה חי שקר. כל יום בשבוע, כל דקה מחייך. אתה חי שקר, שומע? אתה, למעשה, מת באמת, לפחות רגשית.

מעולם לא שבת לחיות לאחר נסיון ההתאבדות ההוא לפני 30 שנה.

אני רוצה אדם חי. המתים שלי במקום הנכון, בבית הקברות.                           

גבר שלא אוהב את עצמו הוא לא בשבילי, גבר שלא נלחם על חייו הוא לא בשבילי.

עצוב לי בגללך, בשבילך. תמיד היה.

הפכת להיות אסיר הדימוי העצמי שלך שהוא כל כך נורא בעיניך, עד כי אתה מאמין, שאין לך זכות חנינה.

לרגע קט, חזרת לחיות לפני כשלוש שנים, רק לרגע קט. אִפשרת לעצמך שוב לטעום קצת מהקצפת לפני מספר חודשים, ושוב קטעת, בשנאה עצמית כל כך גדולה. אין לכך שום הסבר אחר!

מה קרה שם פעם, לפני המון המון שנים, שאיבדת את להט החיים? שהחלטת למות?

בבתי אבלים שמים כיסוי על המראות והתמונות, כדי שהחיים, לא ישתקפו בן. כך אתה נוהג עם עצמך.

פינטזתי שאתה מפנטז – טעיתי. נותרת קליפה יבשה.

 

מודעות פרסומת

4 תגובות ל-“מותה של פנטזיה – מכתב

  1. תודה (-:
    יש דברים שלוקח להם זמן עד שהם באים,

  2. ממי, אני לא מכאיבה לעצמי…
    מזמן כבר לא.

  3. שמחה שאת כבר לא….
    שמחה שבחרת לחיות את החיים במלואם.

  4. נקודה עם פסים

    כשהמציאות
    נוגעת בפנטזיה התוצאה היא תיסכול נוראי.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s