אגדה על נסיכה, קרפד ודובי

 

היה היתה נסיכה שגרה בארמון זכוכית. יום אחד מאסה הנסיכה בארמונה, ועברה לגור במקום אחר עם קירות של ממש כדי שאיש לא יצפה ממנה להתנהגות נסיכית.

 

יום יום טיילה הנסיכה בחצרה, בין הצמחים, העצים, וליד בריכת המים. שם התידדה עם חברים חדשים: חתולים, סנאים, פרפרים, ציפורים  ואפילו צפרדעים, והיתה לחברתם. מדי פעם נשקה לצפרדע, וברגע בו הפך לנסיך, היא שלחה אותו לדרכו חיש, כי בנסיכות , כזכור, מאסה. זה היה מתיש.

 

יום אחד ביקש אותה אחד מחבריה הצפרדעים לנשקו. כדרכה, אמרה לו "טוב", והפלא ופלא, במקום לנסיך הפך הצפרדע לדב.

הנסיכה הופתעה וקצת נבהלה, כי התרגלה לנשק צפרדים שיהיו לנסיכים, ולא שפתאום יהפכו לדובים.

הדב הרגיש והרגיע:  "אל תדאגי נסיכה, אני אהיה הדובי שלך. אחמם אותך בפרוותי בימים הקרים במיוחד".

 

וכך, מאותו יום, חיו להם בנעימים באותה חצר הנסיכה והדובי, וכל שאר החברים, חתולים, סנאים, פרפרים ציפורים וצפרדעים.

 

באחד הימים לחצר הנסיכה הגיע  קרפד. ריקד סביבה,  הושיט לה יד, טייל איתה, והפך לחבר שונה ומיוחד. יום אחד ביקש הקרפד:  "נשקי אותי נסיכה, בפני, ואהיה לך לנסיך פרטי כפי שלא היה לך מעולם לפני…"

היא אמרה: "לי??? אבל כבר יש לי דובי חבר"

והוא, הקרפד, המשיך לכרכר ולקרקר.

לבסוף נעתרה ונישקה, ולמולה התייצב נסיך יפיפה, והיא, איך לא? – התאהבה. אושר רב הציפה, הציפה, עד…שבאחד הימים, נבהל הנסיך הקרפד מגודל האושר שחווה והבין שמקומו לא איתה, עם הנסיכה, אלא – לצד קרפדה אפורה.

 

ביקש הנסיך את הנסיכה לשוב ולנשקו, לקרפדותו האפורה להחזירו. רקעה הנסיכה ברגליה, התרגזה וניסתה לשכנע. הוא סרב ואמר שלביצתו הוא שב. ואז, בלי רצון וכמו שביקש נשקה באחוריו, והנסיך הפך לקרפד אפור כמו אז, וכרכר לדרכו אל הביצה, אל קרפדתו הישנה.

כל אותו זמן עמד לו הדובי שלה עגמומי והשגיח מנגד, ועם בוא הצער אסף אותה אליו, חיבק, ליטף, הרגיע. וזה השפיע, ועוד איך, השפיע.

 

מוסר השכל:

מוטב דובי רך אחד מנסיך שבמהותו הוא קרפד.

 

יוני 2003

גירסא "משוכפצת" – פברואר 2006