קטגוריה: שירה

וביום הזה אֶדֹּם

תצלומו הראשון של היטלר / ויסלבה שימבורסקה
תרגום: רפי וייכרט

ומיהו התינוקון הזה שבמתניה?
זהו אדולפיק הקטן, בנה של משפחת היטלר!
אולי יהיה דוקטור למשפטים כשיגדל?
או טנור באופרה של וינה?
של מי היד הקטנטנה הזאת, של מי האוזן, העין, האף הזעירים?
של מי הבטן הקטנטנה המלאה חלב, עדין לא ידוע:
של דפס, רופא, סוחר, כומר?
לאן יגיעו הרגלים הקטנטנות, המצחיקות הללו, לאן?
לגנון, לבית הספר, למשרד, לחתונה
אולי עם בתו של ראש העיר?

עולל, מלאכון, פתיתון, קרן אור,
כשבא לעולם אשתקד,
לא חסרו אותות בשמים ובארץ:
שמש אביבית, צמחי גרניום בחלונות,
בחצר מוזיקה של תיבת נגינה,
ניבוי מוצלח בעטיפת ניר ורודה,
ממש לפני הלידה חלומה הנבואי של האם:
לראות בחלום יונה – בשורה משמחת,
ללכוד אותה – יגיע אורח מיוחל זה מכבר.
טוק טוק, מי שם, זה ליבו של אדולפיק פועם.

מוצץ, חיתול, סינרון, רעשן,
הבחורון בריא, תודה לאל,
דומה להוריו, לחתלתול שבסל,
לילדים מכל האלבומים המשפחתיים האחרים.
נו, הרי לא נתחיל לבכות עכשיו,
אדון צלם יעשה קליק מתחת לשרוול השחור.

פוטו – קלינגר, גרבנשטרסה בראונאו,
ובראונאו היא עירה קטנה אך מכובדת,
חברות סולידיות, שכנים טובים וישרים,
ניחוח עוגת שמרים וסבון אפרורי.
יבבת הכלבים ופעמי הגורל אינם נשמעים.
המורה להיסטוריה מרופף את צווארונו
ומפהק מעל למחברות.

 

השיר מופיע בספרה "שלהי המאה", הוצאת קשב לשירה

שנה טובה

.

From החולה

"ויש אדם אוהב אדם אחר

באהבה צומחת בלילות

אשר לא תִּפָּגֵם לא תחסר

גם בעבור ימים אחר לילות"

.

"יש לב נמשך אל לב קָרֵב

באהבה של רוח וּלְבוּשָה של גוף

בה כל אשר אבד מכבר מלב

דומה נמצא לפתע בָּאהוב"

                            / נתן זך

From החולה

"כשהלכת ממני הלכו ממך

פניך בחפזון סוער של פרידה…

.

…ובבוקר לא הצלחתי להסיר אותן

מזכרוני לקלף אותן מעל פני

                             / אשר רייך

From החולה

.

תאהבו הרבה השנה


יהודית

בערב סוכות

אֲפוּפָה מִילִים

צְלִילִים

,וַהֲבָרוֹת שְׂפַת נֵכָר

כְּשֶׁכְּאֵב נִמְהַל  בְּזִכְרוֹנוֹת

הֵרַמְתִּי רֹאשִׁי לַמָּרוֹם

וּמִסֻּכָּה שֶׁל מַטָּה

בֵּינוֹת לַסְּכָךְ

הֵצַצְתִּי אֶל סֻכַּת שָׁמַיִם

בָּהּ יְשׁוּבִים הוֹרַי

מֻכַּת גַּעְגּוּעִים.

DSC_4722

 

נכתב ב- 2004    

 

חג שמח

יקירי שלי

תהינה עוד הרבה עליות.

 

תעלה על האוטו ותיסע אלי

תעלה במדרגות ותגיע

תעלה על מיטתי

ותשכב לידי

ועלי

 

אני אוהבת אותך

יחד נעשה שזה לא יהיה הסתיו האחרון

גם לא החורף ולא האביב

ובוודאי שלא הקיץ האחרון שלך איתי.

אותו

נשאיר 

לאלה

שאינם

שפויים

זמנית

 

הנה אני כמו פֵיָה

מפזרת עליך אבקת אהבה

 

שתחלים.

 

29.9.05

 

***

בהשראת ד. ובהקדשה לו

מוסיפה את השיר של שפיות זמנית

 

הקיץ האחרון

 

 זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
דמעותי יזרמו במורד הרחובות
כמו עלה נושר ותקוות רחוקות

אני איש של חורף בין אלפי אנשי ים
אך בחורף הזה כבר לא אהיה קיים
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחתם לא לבכות
כי השמיים גדולים והדמעות קטנות
תעצמו את העיניים כל גשם ראשון
ותחשבו עלי

אני רוצה לטפס על ההרים כי הם שם
ולבקר במדינות מעבר לים
לדעת אם יש צורות חיים אחרות
ואם המתים ממשיכים לחיות

כי זה הקיץ האחרון שלי אתכם
עם הגשם הראשון אני אעלם
לאט לאט השכבות נמסות
בין רוצים לא רוצים ותפילות אחרונות

אז תזכרו שהבטחם…

השיר הראשון שלי – השביל לתוך חיי

  
הַשְּׁבִיל לְתוֹךְ חַיַּי
זָרוּעַ בְּאֲבָנִים הָיָה

פִּנִּיתִי אֶבֶן  אֶבֶן
פָּצַעְתִּי אֶת  יָדַי

שָׁבַרְתִּי אֶת גַּבִּי,
הַשְּׁבִיל כִּמְעַט נָקִי.

הַשְּׁבִיל לְתוֹךְ חַיַּי
הוֹבִיל אוֹתִי אֵלֶיךָ.

 

2001/1

 

ככה פתאום בהפתעה יצא שיר,

שמוקדש כולו לאיש הכי מדהים שנכנס אל חיי,

והמעיין, לשמחתי, ממשיך לנבוע.