קטגוריה: טבע

רגע לפני

 שהכל קמל.

בשבת לפני שבועיים טיילנו בשמורת המסרק

מרבדי הנוריות הפליאו ביופים

מעולם

 לא ראיתי כל כך הרבה נוריות.

מצאתי גם כלנית

אחת ויחידה!

דם המכבים פרחו בהמוניהם

 לצידי השבילים

ודומדומיות

 סוג של טופח או בקיה (עננת?)

 

רקפות הציצו מכל עבר

ואחת בודדה

שחסתה בין שורשיו של עץ עבות

לוטם שעיר הציץ אלינו מסביב

וגם לוטם מרווני

קרדה או דרדרית (עננת?)

מרבדי צבע מכל עבר

*

בהמשכו של השבוע קפצתי לבקר גם בשדה הפרגים הפורח שליד צומת בילו

ממש ליד הבית

שפע של חרציות, קחוונים ופרגים

 אדום מרהיב

מנוקד בצבעיפוקסיה

 אתמול,

נצפו סימני התייבשות ראשונים בדרך בה נסעתי

זה עשה לי עצוב

האביב פה כל כך קצר.

 

מודעות פרסומת

אין דברים כאלה, אין!

ביום שלישי האחרון נפגשנו כהרגלינו, חבורת חברות הילדות שלי

הפעם, עלינו יחד על ג'יפ ושמנו פעמינו לכיוון נחל שקמה

חמש נשים צעירות פלוס פלוס, יוצאות לכבוש את צפון הנגב

ירוק הקיף אותנו מכל עבר

 

מקצה אל קצה עד קו האופק

מרחבי כלניות אין קץ קידמו את פנינו בהמשך הדרך

עצרנו

 

פתחנו שולחן

מזגנו יין

הרמנו לחיים

והתענגנו על ארוחה בשדה כלניות

עלינו לתל נג'ילה

השקפנו אל הנוף

כשלמטה חיכה לנו השולחן עם הקפה  והמאפה

אומרים שלום לכלניות

לעיריות

וממשיכים בדרך

עוצרים ליד שרידי  גשר טורקי

אלה שלא בטלניות עולות אליו

האחרות מטיילות מתחתיו בואדי 

 משפחה חרד"לית על קו השמים

כלנית אחרונה ואנחנו בדרך הביתה.

אז תגידו לי,

איפה עוד אתם מוצאים כאלה נשים גיזעיות?!

 

 

נס לא קרה להם

כהרגלי בקודש, אני מתיישבת לי בערבי החורף האלה מול הטלויזיה מכורבלת בשמיכה, חם ונעים לי.  כשצפיתי שלשום בשטפונות בדרום וראיתי את פעולות החילוץ חשבתי לעצמי, איך כל שנה מחדש, היופי הפראי של הטבע גובה לו קורבנות.

From תל קטרה – פריחה

כשצילצל הטלפון והשם של הבת שלי הופיע על המסך הסלולארי, ממש בסמוך לתמונות שעל מסך הטלויזיה, הדבר האחרון שציפיתי לו היה לשמוע שאני מכירה את האיש הנעדר. תחושה שכל האברים בגוף מתכנסים לאגד במרכז הגוף וכמו נופלים לתהום, היכתה בי.

From תל קטרה – פריחה

תחושה מעוננת של מלנכלויות כבדה מלווה אותי ביומיים האחרונים. אנחנו תמיד מרגישים נורא מול אסונות, אך כשהשמות הופכים למוכרים זה כמו חותך בבשר החי. אני חושבת לעצמי על איך כל הפרופורציות משתנות לפתע… הצורך "להתמסכן", הקיטורים היומיומיים, המחלות, הן אפסיות מול המוות. פורופורציות, כן פרופורציות.

*

כדי לא לתת למלנכוליה למשול בכיפה, אספתי את עצמי ויצאתי לתל קטרה ממש פה ליד הבית…

From תל קטרה – פריחה

קיוותי לפגוש פריחה, אך האשלים השרופים רק חידדו את תחושת האובדן שלי בתוך עצמי.

From תל קטרה – פריחה

ירוק הקיף אותי מכל עבר [מבט אל שפלת יהודה]

From תל קטרה – פריחה

ירוק מרגיע

From תל קטרה – פריחה

פה ושם האירה אלי חרצית כמו שמש מחממת. הייתי כבר בדרך חזרה כשעיני קלטה במדרון

From תל קטרה – פריחה

נקודת צבע אדומה

From תל קטרה – פריחה

כלניות קטנטנות

From תל קטרה – פריחה

ממש בגובה הירק, מנקדות בצבען העז את המדרון

From תל קטרה – פריחה

צעד אחד בלתי זהיר ואני כמעט עולה על איריס

From תל קטרה – פריחה

צהוב עז – איזו הפתעה. חשבתי שהאיריס הארצישראלי לבן, כמו שראיתי אצל עננת

From תל קטרה – פריחה

בקרבת האוטו פגשתי גם בלבנות 

From תל קטרה – פריחה

 העטורות קוים כחלחלים יפיפיים.

כששבתי הביתה העגמומיות עטתה קלילוּת מרופדת בידיעה שמלווה אותי עוד מימי הדובי. הכל תלוי בי ובנקודת המבט שאני מאמצת לעצמי, בזכותם החיים שלי יפים על אף הכאב הנוגע בי יום יום.