קרקס יום הכיפורים

 

ככל שעוברות השנים, אני נעשית פחות ופחות סובלנית כלפי היום הזה.

.

שקט עכשו, שקט מאד

בבית הורי, השקט הִצְטַוֵּחַ

אמא, שבה לצום בשנות חייה האחרונות

אבא, חָרַק  בשתיקתו את המילים שהנחיל לי

את מצוות הצום קיימתי באושוויץ

שם, הותרתי את אלוהים

שעלה בעשן עם כל האחרים

אני, מַחֲרָה אחריו בנאמנות

ולא צמה

.

. 

ככל שעוברות השנים, אני נעשית פחות ופחות סובלנית כלפי היום הזה.

. 

בקבוצות הם הולכים לבית הכנסת

טליתותיהם על כתפיים

נשותיהם לצידם

והילדים בעקבותם

משחקים את חרדת הקודש.

רק יום אחד לפני 

הם עדין ירו  מילים

עלבו

שיקרו במצח נחושה

תיכמנו את כל מי ומה שרק אפשר

חיזרו ללא לאות אחרי אישה אחרת

.

ועכשו

עטויים פני צדיקים

אל עבר הבמה בתפילת "כל נדרי"

ובוידוי

"אשמנו, בגדנו, גזלנו, דיברנו דופי…"

.

 .

לכשיכלה היום ותימלא ביטנם

ישובו לעטות את מחלצות

הסאוב.

.

ככל שעוברות השנים, אני נעשית פחות ופחות סובלנית כלפי היום הזה.

.

מודעות פרסומת

48 תגובות ל-“קרקס יום הכיפורים

  1. מאחר ומאז ומתמיד היום הזה היה בשבילי יום של קצת שקט מכל רעשי הסביבה, אני ממשיכה להתיחס אליו ככה.

    מה שהאחרים עושים בו, זה עיניינם, אבל כיום אני רואה שיותר ויותר אנשים מודים בגלוי שהיום הזה הוא לא ממש שייך אליהם..כבר לא בושה לאמר- אני לא צמה, ולא מנסה לכפר על עוונותי דוקא היום (אני אישית עושה את זה בשוטף, לא מחכה ליום מיוחד, אבל זו אני…)

    קחי את היום כמשהו טוב של שקט ואולי תירוץ לנוח מהיומיום…

    חיבוק גדול 😆

  2. מחד, החופים מלאים באנשים הממנגלים את היום הזה
    מאידך אחרים ממלאים בתי כנסת ליום אחד בשנה
    אני כתמיד
    נהנית מהזמן שלי עם עצמי
    ביום הכיפורים כמו כמו בימים אחרים.
    עוונות אין לי 😉
    כשאני מרגישה שנהגתי כלפי מישהו לא נכון
    אני מיד מתנצלת, לא מחכה.

    נשיקות

  3. גם הבית שבו גדלתי אני, היה בית שלא שמרו בו על "תרי"ג מצוות". שנות המלחמה למדו אותם לשמור על מצוות ההשרדות ואפשר להגיד שהם הנחילו לי את רוח הדברים. היום הזה הוא בעיקר יום של שקט מכל המהומה שמתערבלת סביבי כל ימות השנה.

    נגע ללבי המשפט שאמר אביך:

    "את מצוות הצום קיימתי באושוויץ
    שם, הותרתי את אלוהים
    שעלה בעשן עם כל האחרים"

    לילה טוב ג'וד יקירתי

  4. יקירתי,

    חייבת לאמר בפה מלא שמעלם לא צמתי, לא צמה ובודאי לא אצום. אולי חלקית אם ארצה לרדת במשקל.
    גדלתי בבית חילוני עם סבא וסבתא גם באותו הבית. סבי היה שומר וסבתי לא. הורי בודאי שלא. ניתנה לנו הבחירה. גם לבתי ניתנה הבחירה. היו שנים שצמה מתוך בחירה ושנים שלא.
    את השעמומון הזה אני תמיד מבלה בצפייה בסרטים או פה באינטרנט.

    היום כסמל מעולם לא דיבר אלי. גם לא הדת. גם הדת כופה את עצמה. ללא חשיבה ללא תהיות.

    קחי לך את היום כחופש סבבי. לאו דווקא כסמל.

    אלינוער

  5. אם אני מרגישה משהוא מבפנים זה רק ביחס לחללי מלחמת יום כיפור ומשפחותיהם.

  6. למרות מה שכתבת למעלה אני עדיין מאמינה שיש ביום הזה איזו הזדמנות להתבוננות. אני מאמינה בטכסים ובמשמעות שיש להם בחיינו וזה אחד מהם

  7. גדלתי בבית אמביוולנטי של ניצולי שואה.
    שמרו בקנאות על הפרדה בין בשר לחלב אך ראו ב'שפק' (בייקון) מזון אלים, מזור לכל החוליים.
    ביום הכיפורים הקפידו לצום. במיוחד זכורה לי חרדת הקודש של תפילת אזכרת נשמות.אנו, הילדים, כיוון שנמנעה מעמנו כניסה לבית העם של המושב, אשר הוסב בחגי תשרי לבית כנסת, ניצלנו את החופש המוחלט – אף מבוגר לא יפריע לנו עכשו – לטיפוס על גגות או לטיולים רחוקים, כמו למשל לחלקת סלעי הבזלת הענקיים בשדה המרוחק.
    היום האפור הזה מהלך עלי קסם עד היום.
    מגיל 16-17 סירבתי לצום, כהתנגדות לאבי שניסה לכפות עלי קיום המצוות הזו, אך כאם, הרגשתי צורך לחזור לכך – שוב, כהתנגדות – הפעם לסביבתי הממנגלת. היה לי חשוב שילדי ידעו שיום הכיפורים אינו יום של פיקניק ומנגל.

    כיום, אני מתלבטת מחדש בכל שנה, וצמה או לא צמה, בהתאם לשיקולים עכשוויים. השנה למשל לא – כי איני יכולה להרשות לעצמי יום חופשי מעבודה על המחקר. בשנה הבאה – אולי כן.
    אני מתגעגעת לשקט, לההרגשה המהורהרת שהצום מביא עמו, ובעיקר – לשבת בחוץ עם הילדים (שיחזרו, אנא, להיות ילדים, לרגע קט זה) בסיום הצום ולחפש שלושה כוכבים…

    וזאת, בלי שום קשר למירוק חטאים ולכפרת עוונות.

  8. גם סבתא שלי ז"ל היתה אומרת משפט דומה לגבי אלהים ואושוויץ.
    וגם אני לא צמה, ושונאת את הצביעות הזו – הזלזול היומיומי בכל הנימוס ובכל הלכות שבין אדם לחברו – ואז התעטפות בלבן פעם בשנה, כדי "לכפר" על חטאים. פחחח.

    התמונות יפות, מתאימות מאד.

    אתמול ירדתי עם הילדים והאופניים, צלמתי את הבת שלי עם חברותיה – ומיד קפצה "נשמה טובה" וגערה בי – מה, גם ביום כיפור את חייבת לצלם? – שאלתי מה זה בכלל עניינה, ולמה זה מפריע לה – אבל היא הלכה ממני בפנים כועסות.

    תתחדשי על העיצוב, מאד יפה!

  9. מילותיו של אביך מצמררות. זו הגרסא שקל לי בהרבה להזדהות עימה לעומת בחירתם של אנשים שהשהות בתופת מובילה אותם דווקא לחזרה בתשובה. מצד שני, אל תדון אדם, עד שתגיע למקומו, וכשמדובר בתופת – אני לגמרי נאלמת דום.

    ולעניין ארצי בהרבה – שמחתי למצוא רשומה שלך ביום הכיפורים עת הכל (או הרוב) שקט ומכונס, ואני מחכה למועד (שמובטח בכניסה כי קרוב יהיה) בו אפשר יהיה לעשות מנוי לבלוגך במשכנו החדש.

    אז שתהיה לך שנה טובה ומתוקה וגמר חתימה טובה.

  10. יום ארור
    לא יודעת מי המציא אותו
    ואחרי כל מה שעברנו
    ממש אין סיבה לחגוג אותו.
    המלחמה עשתה בנו שמות
    ואנשים בוכים על קירות מהמאה ה12 או קודם.
    חושבים שביום אחד מכפרים על כל החטאים.
    צביעות בחסות הכיפה.
    חיבוק אחד גדול
    יערה

  11. הקלפטה הפולניה

    אני אחרי לילה ללא שינה, ולא עקב רגשי אשמה או רעב.
    רק משום המתבגרי השכונה, שחזרו הביתה עם צחוק ושמחה,
    דאגו שנדע זאת. כל חצי שעה פילח את השקט רעש של קורקינט, או "רכב" תוצרת עצמית, עם גלגלים העשויים "קוגרלגרים".
    רק בארבע בבוקר הכל נרגע. אבל אני לא ישנה מרבע לשבע(כרגיל)
    גם אני שמעתי מהורי משפט דומה למשפט שאמר אביך.
    "האקס" שלי,שאין לו עשירית יושר שלי צם ביום כיפור,(ליתר הביטחון)ואני הייתי עובדת כל שנה כאחות, רק בכדי לא לראות את השקר לידי.
    הרקע יפה ודרמטי.
    אני שומעת דרך החלון,את הדרדסים שעלו כבר על האופניים.

  12. רננה יקרה
    מי זו בתמונה?
    ברור שהבתים בהם חיינו מטביע בנו חותם
    את היום הזה, יום כיפורים שהיה מאוס בעיני אבי אני הפנמתי, כמו עוד דברים אחרים שהיו בו. לא לשווא אומרים עלי שאני דומה לאבא, ולאו דווקא דמיון פיזי.

    המשך יום שקט לך רננה }{

  13. אלינוער

    כן, לאחרונה רבים יוצאים מארון הצום ומעזים להגיד בריש גלי שהם לא צמים.
    ואת לרדת במשקל… הצחקת אותי 😆

    אני את היום הזה מבלה מול המחשב ומול הטלויזיה בסבבי בבי 🙂

    תודה

    יהודית

  14. דומינק'ה

    מאוד מבינה את ההקשר של היום הזה למלחמה ההיא של יום הכיפורים.
    זה ההקשר הכי נכון מבחינתי

    חיבוק

  15. קדחת

    אני לא חושבת שאני זקוקה ליום הכיפור כדי להתבונן אל תוך עצמי. אני נוהגת לעשות את זה תדיר ללא כל קשר לטקס, חג או חגיגה.
    לי קשה עם טקסים, לכן אני חושבת שגם עם החגים קשה לי. לא אוהבת את הטקסיות הזו.

    תודה לך

  16. ST דארלינג

    את מזכירה לי את הימי השפק שלנו
    אבי התענג על כל ביס 🙂
    השפק הזה הוא סוג של סמל לתקופה בעיני.

    את יודעת, לא זכורות חוויות ילדות מיוחדות ליום הזה מלבד נסיעה ללא הפרעה באופנים.

    בשנה הבאה, מאחלת לך לצום במקדש בתאילנד, אחרי שתסיימי את המחקר 🙂

    ואם יש בי געגעוע למשהו זה באמת בעיקר לישיבה הזו בחוץ עם הילדים לחפש שלושה כוכבים… ומעניין שעששינו זאת למרות שמעולם לא צמנו.

    והשיר זה של הגבטרון, הוא היפה בשירי החג והוא קשור אצלי קשר ישיר למלחמה ולאו דווקא ליום הזה

    תודה מותק ומקווה שנתראה אחרי החגים

  17. עננת
    אני שמחה שיש עוד כמה אנשים שחשים את מה שאני חשה כלפי החג הזה…

    את התמונות צילמתי בהר הזיתים בשבוע שעבר, בהמשך עוד גיעו רישמי היום ההוא.

    תודה ושאני שמחה שאת אוהבת את העיצוב

    יהודית

  18. גגג יקרה

    התופת שחווה אבי העברה אלי אל תוך הדם של גופי (אני מניחה שז העברה בינדורית פראקסלאנס)
    הרגשתי שאני צריכה לכתוב את הרשומה הזו, דווקא בגלל זה יום כיפורים.

    לגבי ההרשמה, משהו לא מסתדר שם אבל כמו שאמרתי, כל מי שמוי בבלוג בתפוז, יקבל את הודעה על רשומה כאן, כך שאת נשארת מעודכנת תמיד.

    תודה ושתהיה שנה נהדרת

    יהודית

  19. אתי…

    אכן יום ארור
    ואין שום סיבה למסיבה

    תודה על המילים וההזדהות

    יהודית

  20. אין לי שום רגש אליו ליום הזה. מעולם לא צמתי ואין לי כוונה להתחיל לצום.
    השיר שכתבת יפה יפה יפה.
    אהבתי את המילים

  21. אני כבר אמרתי מספיק.ומהנהנת בהסכמה לכל מה שכתבת.והלואי שהייתי מסוגלת לצום כמה שעות,לא רק היום. סתם ככה.

  22. מאחר ואני מגיעה לכאן רק עכשיו אפשר להבין שיש משהו ביום הזה שמצליח להוציא ממך תגובה..
    משתדלת להנות מהשקט המובחר הזה.. כול הלילה לא ישנתיוהמועקה היתה גדולה מתמיד..
    תערובת הלחץ של המשמעות הפנימית..
    יום זיכרון אישי למלחמה ההיא ולמסמל האישי שלי לחלליה..
    אירוח וויכוח עם בת דודתי על משמעות והשלילי שבדת.. והחשיבות גם..
    ריב מתמשך ומעמיק עם השכנה שמעבר לקיר.. עייפות..
    בילבול לתוכניותעתיד..
    מאבק פנימי בין הרצון להנות בלי חשבון ושיקול הדעת..

    מחשבה:
    כשכול כך שקט בחוץ אין איפה ואיך להחביא את המחשבות הפנימיות ..זו הזדמנות דווקא לצלול פנימה ולהעסיק את הידיים .

    הבית נקי .. לא צמה אבל גם לא מחצינה ..
    בגג הכביסה מתיבשת , אפשר להשקות את הצמחים ואת עצמי ולהרגיע…

  23. קלפטה יקרה
    מצטערת שלא ישנת, חשבתי שזה היתרון היחיד של החג – שקט. כנראה אצלכם לא חושבים כך…
    כן רוב הצמים משקרים לעצמם ולאחרים.

    תודה ומקווה שהלילה תשני כמו שצריך

  24. סיוונוש… אני כתבתי שיר?
    אלה מחשבות בשורות מקוטעות

    }{

  25. עלווית

    למה את צריכה לצום?
    מה זה נותן?
    אני לא בעד הרעבה עצמית
    לא בכיפור ולא בכלל.

  26. דורית

    כן יש ביום הזה משהו, משהו מעצבן!

    מה קרה? היה לך ויכוח על האורחת?
    על יום הכיפורים?
    וגם עם זאת שמעבר לקיר?
    אוףףףףףףף

    לפחות הצמחים קיבלו מים
    והכביסה נקיה
    🙂

  27. הר הקסמים

    פעם הייתי מאד עצובה ביום כיפור ובכלל בימים הנוראים, עכשיו אני נהנית מהשקט ומהזמן הפנוי, ומזה שהילדה שלי כבר גדולה:-)

    אהה וגם מהמעדנים שהכנתי 8)

    הבלוג פשוט יפהפה.

  28. תודה הרה

    השקט הוא באמת הדבר הטוב ביותר שאנלנו מקבלים מיום כיפורים הזה. הייתי מוכנה לעוד כמה ימי שקט כאלה בשנה.

    המעדנים שהכנת… מזכירים לי את חגיגות יום הכיפורים של ימי צעירותי. ריחות עטפו את כל הבית וגם את בתי השכנים 😛

    שתהיה שנה נהדרת לכולנו

  29. ואני ראיתי את הפוסט הזה רק במוצאי….
    מה שאני מאוד אוהבת ביום הזה, את השקט!
    אף על פי שהבית היה מלא, יש איזשהו שקט מבחוץ שחודר פנימה.
    ואולי חשוב יום אחד כזה, בלי שום קשר לצום או תפילה.

  30. אני דווקא צם… כי זה "מנהגי החג" אולי פעם אפסיק.
    ואגב יש גם מאמינים אמיתיים…

  31. DSHK

    הלואי והיו כמה ימי שקט כאלה בשנה
    רק בלי הצום והסמליות המיותרת

    לא היה קורה כלום אם היית רואה את הרשומה מחר
    היא לא בורחת 🙂

  32. מוטי יקר

    איש באמונתו יחיה.
    אם טוב לך עם זה למה שתפסיק?
    אני יודעת שיש כמה ענשים אמיתיים במדינה הזו
    אבל הרוב…

    שתהיה שנה נהדרת

  33. פלשי יקרה שלי, היה לי מאד קשה לקרוא את שכתבת למרות הבנת המשקעים , אך מהכרות שלי לפחות את אמי ואחיי אני מרגישה שיש פה הכללה, צר לי על היום הקשה והלא נסבל שעבר עלייך.

  34. אני לא צמה
    אבל האמת שאני מאד אוהבת את תפילת הנעילה.
    מאז שנעה נולדה לא יצא לי להכנס לבית כנסת בכיפור, אני עסוקה עם הילדות, מסיעה ורודפת אחרי אופניים ועושה ספורט אירובי יותר מבכל יום אחר…
    אני אוהבת את המסורת של יום כיפור, אני אוהבת את היום הזה שכולם עוצרים בו את השיגרה, יש בזה משהו נעים.
    וזה לא קשור לאלוהים…
    אבל אני מסכימה מאד עם הטיעון שלך, יום הכיפורים משמש לצמים עלה תאנה לכיסוי על החטאים שלהם מה שלא מפריע להם לחזור לסורם למחרת החג.

    חיבוק

  35. אביטל יקירתי

    לא היה לי קשה ביום הזה
    עשיתי אותו ליום חופשה אצל חברה והיה לנו כייף ביחד
    היום אני חוזרת הביתה.

    יש גם כמה אנשים שיום כיפור הוא אצלם יום של כוונה מלאה,  אך לרוב הוא עלה תאנה כמו שהגדירה את זה אנג'ולי.

    שתהיה לך שנה נהדרת מותק

  36. אנג'י יקרה
    את בטח מה זה עייפה בתום יום הכיפורים
    כי לרדוף אחרי שלוש בנות כל היום ברחובות הריקים זה מה זה מעייף.8O

    שתהיה גם לכם אחלה שנה }{

  37. אני כל כך מזדהה איתך. ממש ממש .
    מתתי לברוח לאיזה אי אבל הבנים לא שיתפו איתי פעולה.
    אני רוצה להיות ליד הים ביום הזה ולעשות חשבון נפש עם עצמי ולא להתעסק עם תחושות של רעב או פנטזיות על אוכל טוב .

    אני מסכימה איתך לגבי הצביעות.
    זה מעורר בי שאט נפש.

    תתחדשי על הבלוג היפיפה.

  38. מצטערת שאת מרגישה כך, יום כיפור תמיד היה בעיני הזדמנות.
    הזדמנות לעשות דברים אחרת, בכל תחום שהוא.
    פחות משנה לי מה אחרים עושים.
    וגם היתה כאן איזו הכללה שמציקה לי קצת.

  39. אופל כחול

    הכתיבה שלך יפה ונוגעת .
    בשילוב הצילומים יחדיו שמתאימים .
    אני מתחברת אלייך מאד בגישתך וגם אני אנטי של יום זה ,הוא קיים אצלי רק בגלל החיילים ,המלחמות והמשפחות השכולות .
    בדיוק היום נשאלתי האם צמתי והאם בנותיי צמות ועניתי כך :
    "אנשים חוטאים כל השנה ובכיפור מכפרים על כך ולמחרת שבים לסורם ,לשחיתות ולצביעות .מי שישר כל השנה אינו זקוק ליום כיפור ולצום " (אלו ששאלו אותי כמובן שבו בתשובה והיו בהלם מהמשוב שלי ).

  40. woman7 ברוכה הבאה לביתי החדש 🙂

    אני ביליתי באילת את היום הזה
    רק היום שבתי
    החופים באילת היו מפוצצים, אין אפשר היה להכניס סיכה…
    הייתי אצל חברה בבית, ביום ראשון טיילנו לאורך החופים ראינו את ההמונים. בשנה האה מקווה להיות בסיני. (למזלי כבר אין לי ילדים שצריך להתחשב בדעתם בעניין הזה)

    ושתהיה לנו שנה נהדרת

  41. לילוש

    גם אם זה נראה קצת הכללה, מספיק לפתוח יום יום את העיתון ולהבין שזוהי הישראליות הנפוצה, עצוב אבל מציאותי לצערי.

  42. אופל
    המילים שלך מדויקות להפליא
    אלה שחוזרים בתשובה, בדרך כלל, חושבים שאצלם נמצאת האמת המוחלטת…

    גם אצלי יום כיפור מחובר רק עם המלחמה של 73 שבה הייתי חיילת.

  43. מאד מובן, גם אני לא צמה ביום הזה (פעם צמתי)
    ונהנית מהשקט, ומהשעות הממושכות באין מפריע
    בקריאת ספרים ומגזינים.
    צימרר אותי דבריו של אביך. ומה הפלא?
    בדיוק בימים אלה אני עוזרת לחמותי-ניצולת שואה,
    לערוך את ספרה על האירועים המזוויעים שעברה בילדותה
    עם משפחתה, בשואה.נורא ואיום.
    מבינה מאד את הלך המחשבות שהיו לאביך.
    הרשי נא לי להתפעל שוב מהבלוג שלך.
    שאפו, שאפו !

  44. תודה אורה 🙂
    אנחנו הילדים שגדלנו להורים ניצולי שואה ספגנו בבית או אפיקורסות גמורה או אמונה מוחלטת. כמעט ואין אמצע. כי זה מאורע שלא יוצאים ממנו שווי נפש. אתה או פה או שם. ככה אני חושבת.

    ושוב תודה תודה על המחמאות

  45. מילותייך של אביך נחרטו ולא יכולתי לנתק מהן את המבט:

    "את מצוות הצום קיימתי באושוויץ
    שם, הותרתי את אלוהים
    שעלה בעשן עם כל האחרים"

    לא יכולה שלא לחשוב על דבריו בלי לתת את הדעת שהחג הזה הוסב ברובו ל"חג האופניים וקורקינטים"..

    ומחר שוב חג,
    אז חג שמח, יקירתי
    🙂

  46. חג שמח יקירתי

    אנחנו נעים מחג לחג
    ועוד מעט זה נגמר
    ובאמצע יש לי גם את הברית של הנכד שלי 😛

    נשיקות

  47. כל אחד עושה את חשבון נפשו בדרכו
    והכל נכון והכל תקף.

  48. אמן ואמן יאיא יקירי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s