חלב הצער

 

 

אני מציצה בתוכניה של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ומול עיני מזדקר הסרט הפותח את הפסטיבל – חלב הצער.

חלב הצער, השם מתגלגל על לשוני שוב ושוב ואני מתרגשת, כל כך מתרגשת. אין לי מושג על מה מדובר בסרט, אבל אני יודעת שאני חייבת לראות אותו. "חלב הצער" שם שמוציא כל כך הרבה אמוציות ממני, אין מצב שהסרט לא יחרט בליבי.

"אולי יום אחד/ את תביני/… אישה זו נחמסה, נאנסה באותו לילה/… לא היה אכפת להם מבתי שעדיין לא נולדה/ הם אנסו אותי באיבר המין שלהם ובידיהם/ ללא כל רחמים על בתי/ המתבוננת בהם מבפנים/ וכשלא באו על סיפוקם/ הכריחו אותי לבלוע/ את איבר המין המת של בעלי ג`וזפו/… אני צרחתי:/ עדיף שתהרגו אותי/ ותקברו אותי עם ג`וזפו".

עם מילות השיר הזה, ששרה אם על ערש דווי לבִּתה נפתח הסרט. זה מה שנקרא לקבל אותה "בבום לפנים" ישר על ההתחלה.

בהמשכו של הסרט נלמד כי פאוסטה, גיבורת הסרט, לקתה במחלה המכונה "חלב הצער", מחלה שינקה מחלב אמה.

בין השנים 1980 ל-2000 כ-70,000 איש נרצחו או "נעלמו" בפרו על ידי טרוריסטים מאואיסטים מתנועת "הנתיב הזוהר" ועל ידי השלטון. אף שבסרט אין כל אזכור של זהות המחוללים, שירת האם מתייחסת לתקופת שיא האלימות: בשנים 1983–1984 הטילה "הנתיב הזוהר" את חיתתה בעיקר על איאצ`וקו בדרום-מרכז האנדים, אחד האזורים העניים ביותר בפרו (שהוא גם מקום הולדתה של סולייר, השחקנית הראשית). הטרוריסטים רצחו את האיכרים שלא היו מוכנים להפוך לקומוניסטים, והתעללו בנשותיהם. שלושה רבעים מהקרבנות היו ילידים דוברי קצ`ואה, הסקטור העני והמנוצל ביותר בחברה הפרואנית.

 "חלב הצער" הוא כינוי לאמונה שלפיה תחושת פחד תמידית עוברת בחלב האם, אל ילדיה, במיוחד לבנות, ה"יורשות" את הפחד העמוק הזה. 

הסרט כולו, לכל אורכו מדבר בהעברה הבינדורית של אמהות לבנותיהן (הורים לילדיהם), את טראומות העבר הקשות שלהם והחיים בצילם ואיתם, של הדור השני. אתה יונק את הפחד הזה מרגע לידתך, בחלב האם, בחיבוק, באחיזה, במילה.

פאוסטה, גיבורת הסרט, ירשה הרבה מאוד פחד ועם הבעת הפחד הזאת התמודדה הצלמת. בראייר: "זה האתגר של הסרט. סרט על פחד. ופחד לא היה בדיאלוג. פחד של הדמות להיפתח לעולם. מגאלי סולייר, השחקנית, עשתה עבודה מעולה. הצליחה לבטא את הפחד העמוק, לשמור אותו בבטן. ניסינו לחפש זוויות צילום שימחישו את התחושות שלה, ולצלם את הפתיחות ההדרגתית שלה לסביבה".

הפחד הזה, נמצא לכל אורכו של הסרט, העינים המדממות, הגוף הסגור, הידיים הננעלות במרכז הגוף, שומרות, חוסמות. פאוסטה שבסרט, היא אישה פסל, אישה מפוסלת בברונזה, כמעט ללא הבעה, אך עם כל כך הרבה הבעה. ממש כמו חיה פצועה.

כשפאוסטה סובלת מכאבים ומדימומים ומובהלת לבית חולים, מסביר דודה לרופא כי פאוסטה סובלת ממחלת "חלב הצער". אך הרופא מבהיר כי על פי הבדיקה שערך מקור המחלה הוא תפוח אדמה שפאוסטה מסרבת להוציא מהווגינה שלה.

טלטלה אוחזת בצופה (בי, בי, בי), הבנת המעשה של פטוסטה נמסכת אל התודעה, אך עדין לא נקלטת במלוא עצמתה, עד שהסרט מגיע לסצנה מצמררת במיוחד, בו אנו מתבוננים בפאוסטה הגוזמת את קנוקנות תפוח האדמה הבולטות מגופה לבל יגדלו פרא. על הריצפה, בין רגליה, נחות קנוקנות שעד לפני רגע צמחו בתוכה. הנשימה נעצרת, אתה מבין שהטראומה של האם, ממשיכה וצומחת לממדי מפלצת בתוך גופה של פאוסטה. אתה מבין אך מסרב להבין, כי האלימות של הזכרון נעוצה וחבויה עמוק בגופו של הדור השני, מכאיבה עד כלות הכאב. הזכרון החושי של העבר לא פג וכנראה לעולם לא ממש יפוג.

הסרט שוזר בתוך הקדרות גם הרבה צבעוניות. האזרחים במקומות בהם סבלו וסובלים ממלחמות, חוגגים את החיים  עם מעט הכסף שיש להם, ממש כמו  שחוויתי לאחרונה גם בגאוריגה.

 

כבת הדור השני לשואה, החזיר אותי הסרט אל הפחד שלי להיות במקומות הומי אדם. זמן רב מאוד דחיתי מעלי את הרעיון שהתחושות הלא נעימות שהגוף משדר לי בזמן שאני נמצאת בעצרת בככר רבין, קשורות באיזו ירושה שקיבלתי מהורי (אבי לא הלך להפגנות שכאלה, גם אימי לא, הספיק לו להיות דחוק בתוך המון ללא זהות, אז "שם"…). אחרי הסרט הזה, אני מתחילה לקבל את הרעיון, שזה מאוד יתכן. הגוף שלי חש את הפחד ההוא, ולא טוב לו עם זה, לא טוב לי. הפסקתי ללכת לעצרות הללו, למרות שאני לפעמים מאוד רוצה ללכת. כשאני מחליטה ללכת (כמו בהפגנת הנשים נגד קצב), תמיד אני מוצאת עצמי עומדת בקצה, רחוקה מכל ההתרחשות, יושבת באחד מבתי הקפה הסובבים את הכיכר. נמצאת ולא נמצאת. 

בסכומו של סרט, "חלב הצער" מספר לנו על שרשרת אירועים לא צפויים המשנים את חייה של פאוסטה באורח דרמטי לאחר מות אמה. על ההתמודדות שלה עם פחדיה האיומים ועל מסע השחרור הלא קל שלה. למרות הקושי בסרט אתה יוצא עם תחושה אופטימית. הסרט נשאר חקוק בי. הפנים של פאוסטאה נשארו חקוקות בי. אל תשאלו את עצמכם אם ללכת, פשוט לכו ברגע שהוא יגיע לבתי הקולנוע!

***  

  במאית: קלאודיה יוסה
  תסריט: קלאודיה יוסה
  משחק: מגאלי סולייר, מרינו באלון, סוזי סנצ`ז
  צילום: נטשה בראייר
  עריכה: פרנק גוטיירז
  הפקה: אנטוניו שוואריס, חוזה מריה מוראלס, קלאודיה יוסה
  זוכה פרס "אריה הזהב" לסרט הטוב – פסטיבל ברלין

 *

ממליצה בחום לקרוא את המאמר של רעיה מורג על "חלב הצער" – אימהות, בנות והעברה בין-דורית של טראומה

http://www.iwff.net/He/Articles.asp?Yid=2009&Id=79

ואת ראיון עם הבימאית

http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000494509&fid=3317

 

*

סרט נוסף שראיתי בפסטיבל וגם הוא מומלץ: טנג`רין

http://www.mouse.co.il/CM.articles_item,1050,209,39831,.aspx

 

מודעות פרסומת

24 תגובות ל-“חלב הצער

  1. נשמע כואב…

  2. מוטי
    אני לא יודעת אם כואב הוא המילה המתאימה
    אבל חזק, חזק מאוד
    זה בהחלט החושם שהסרט מותיר על הצופה

  3. נשמע סרט מרתק. חשבתי עלייך כנציגת הדור השני עוד לפני שהזכרת את זה. כתבת נפלא! תודה לך

    ולעניין אחר לגמרי – גילית כבר איך עושים מנוי אלייך לבלוג החדש?

    שיהיה לך המשך יום מוצלח!

  4. תודה ג' יקירה

    אני מקווה שהיום או מחר אדע את סוד המנוי

    מבטיחה שאספר לחברה כשזה יקרה 😛

  5. הקלפטה הפולניה

    הרקע שלך מתאים לתחושה שמקבלים רק מקריאה על הסרט.
    נשמע מזעזע. סרטים כאלה משאירים חומר למחשבה.

    הצלחה עם הבלוג.
    גמר חתימה טובה.

  6. תודה קלפטה
    וברוכה הבאה בצל קורתי 🙂

    כן, זה סרט לא פשוט אבל הוא נחרט בנשמה

    גמ"ח

  7. פלשניקית , מקווה שהסדר מהקשה אל הקל ולא אל היותר קשה ומזעזע. גמר חתימה טובה לך מותק.

  8. אביטלוש

    אמנם זה לא סרט קל
    אבל הוא שווה בהחלט ומשאיר חותם

    הסרט השני שראינו – טנג'רין, הוא על אישה ועבדותה לגורם הכספי
    ועל חברות
    הנופים של מרוקו בסרט מדהימים

    יאללה מותק שתהיה לנו שנה טובה

  9. השארת אותי רק עם המלה: מצמרר!!! 😡

  10. מזכיר לי את הסרט הנעדר על צילה בכלל יש המון מדינות שזה קורה אצלהם הטירור הזה והאוכלוסיות חיות בפחד מתמיד.
    תודה יקירתי

  11. כן…
    מצמרר זו הגדרה קולעת

  12. סיוונוש…
    אני חושבת שזה אחד הסרטים החזקים לראיתי
    על אחת מארצות העולם השלישי

    }{

  13. נראה שצריך להכנס לסרט עם נשימה עמוקה….
    התמונות חזקות.

  14. דומינקה
    זה סרט שננעץ בתוך הנשמה
    אני לא ידעתי בדיוק לקראת מה אני הולכת ונדמה לי שכמעט לא נשמתי כל הסרט
    מה גם שבגלל הפסטיבל הוא הוקרן ללא הפסקה
    כך שסוף הסרט הייתי צריכה להחזיר לעצמי אויר מלוא הראות

    אבל חייבת להוסיף שכל הסרט הזה נעשה בצורה כל כךמעודנת ולא ברוטאלית שאתה צולח אותו בלי זעזועים מיותרים.

  15. אכן מצמרר
    ומעורר מחשבות
    וכל נושא תפוח האדמה מחריד אותי… 😡

    תודה על ההמלצה

  16. תודה על ההמלצה המעניינת. אחכה לסרט בסינמטק.
    שנה טובה ותתחדשי על הבלוג החדש.

  17. עננת
    סרט שמשאיר חותם
    אין ספק!

    תודה

  18. woman7 ברוכה הבאה 🙂

    כן, אני מניחה שהסרט יגיע בקרוב גם אליכם
    ואני בטוחה שתהני ממנו.
    הוא מאלף, למרות שבטוח יש אנשים שלא יאהבו אותו.

  19. פלאשי,
    קודם כל, יצאה הנשמה עד שהצלחתי להיכנס לבלוגך.
    ולעניין הסרט: השם מאד מתאים ומבטא את הנושא וכל מה שדיווחת לנו כאן.
    ממש שם חזק וכנראה גם הסרט.
    אני אוהבת סרטים כאלה, אבל לא שמעתי על הסרט ולא ידעתי על האירועים
    הקשים שהתרחשו שם. למדתי משהו.
    ועוד:
    גם אני לא אוהבת לבוא בתוך קהל רב והומה אנשים, למרות שאיני באה ממשפחת
    ניצולי שואה ואני מאד מאד אוהבת אנשים.
    בהצלחה עם הבלוג החדש.

  20. העיקר שהגעת אורה 🙂
    יש כל יום בשעות הצהרים איזה שעה של באג בכניסה,אולי זה בתור הזדהות עם תפוז שכל הזמן נתקע.. 😆

    הסרט חזק, כן, חזק מאוד
    אני חושבת שבקרוב הוא יצא לבתי הקולנוע

    ולגבי ההעברה הבינדורית, אולי גם העברם של הוריך יש משהו עם להדחק בין קהל רב, מי יודע?
    בכל אופן, אולי זה קשור אצלי ואלי לא… ממש לא בטוחה

    ותודה

  21. אופל כחול

    עצוב לקרוא ,
    ישנם מספר עמים -מדינות שחוו זאת בדרכים שונות וחותמם נותר על אזרחי המדינה .
    למקרא התרשמותך ,אם יוקרן בבתי הקולנוע ,בהחלט ארצה לראות זאת .סרט חזק מאד .
    תודה שחלקת איתנו .
    גמר חתימה טובה לך ושבת נהדרת

  22. מצמרר…

  23. אופל
    תודה לך וגמר חתימה טובה

    מקווה שיצא לך לראות את הסרט
    יש שם תמונות נהדרות שמי שמצלם מיד מתרגם לתמות סטילס

  24. אכן הסרט הזה מצמרר בקטעים רבים שלו

    גמח"ט יאיא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s