מעיר המערות אל "שמש הדמים" או – איך כמעט התייבשתי בעליה לאופליציכה

היום הראשון היה ארוך ארוך ומייגע, אבל היופי המאלף של גאורגיה גרש מאיתנו את העייפות.

מפת גאורגיה בה מודגשים רוב המקומות בהם היינו

מכנסיית הג`ווארי שמנו פעמינו אל עבר העיר גורי ואתר הסקי בורג`ומי, בו לנו את הלילה הראשון שלנו בגאורגיה.

באמצע הדרך, כמעט בשום מקום פגשנו שוק איכרים (גאורגי) ובו טעמנו לראשונה את עסיסיות הפרי בגאורגיה, טבעי, עסיסי, מפיץ ניחוח של פעם כשלא ידענו עדין ריסוס ודשן מהם. והטעם, איזה טעם…

והגודל, וואי וואי איזה גודל, כל תאנה אבטיח!

והצבע, איזה צבע!

בעל דוכן פירות בפוזת החיים הטובים…

למולינו צצים ותלויים מן מקלות ארוכים שלא ראיתי מעולם. צ`וצ`וחלה כך הם נקראים.

אגוזים למיניהם המושחלים על חוט ונטבלים בסירופ של פירות שונים (משמש, שזיפים, אפרסקים ודבש), נתלים ליבוש ונמכרים לכל החפץ בממתק גאורגי משובח.

הנשים יושבות מאחורי הדוכן ומכינות את שרשרות האגוזים.

כאן השלב ראשון בו הן מקלפות את האגוז (לוז במקרה הזה) במרחק עומדת אחת אחרת ומטבילה השרשרות בסיר הסירופ

מספרים שהצ`וצ`וחלה עושה נפלאות לאון הגברי (או יותר נכונות לאינאון ) קניתי שניים לאפולו, לא שהוא זקוק לזה, אבל שיהיה . זה טעים, כמה שזה טעים!

המשכנו אל עבר "מבצר האלהים" שבאופליצ`יכה – Uplistsikh. עיר מערות שישבה על אחד מסעיפיו של דרך המשי, במאה ה- 6 לספירה.

העליה תלולה

סלעים נישאים מעלינו

אתנחתא באמצע העליה (והשמים… אח איזה שמים)

על גדתו הימנית של נהר מטקווארי – Mtkvari מתנשא לו דרגש סלע שמאות מערות נחצבו בו. תרבות פגאנית שמנתה לפי ההערכה 20,000 נפש קיימה כאן טקסים ופולחנים לאל השמש .

פגעי הזמן , פלישת המונגולים ורעידת אדמה קשה שנתרחשה באזור פגעו באתר , אך למרות הכל שרדו כאן 100 מערות, אולמות, בורות מים, במה שעליה נערכו טקסים פולחניים.

מקדש לאל השמש וגם בית סוהר תת – קרקעי, ללמדנו שיצר לב האדם היה רע מנעוריו בכל התקופות. (פה בערך התחלתי להרגיש סחרחורת ואחר כך החלו גם הקאות, מסתבר שלא שתיתי מספיק וכפי הנראה התייבשתי קצת, כל זוית הראיה שלי הטשטשה. בסוף היום גיליתי שהתמונות שלי נשרפו לחלוטין ולכן רוב רובם של צילומי המקדש וסביבתו אינם. את התמונות החסרות אצלי תוכלו לראות אצל סיון [שלה כמו שקראתם, היו בעיות מעודף שתיה…] ואצל עלווית).

המבנה המרשים ביותר הוא אולם חצוב בסלע הידוע כ- Tamaris Darbazi שתקרתו נתמכת על ידי עמודים מסוגננים. מהאולם המרכזי נכנסים לחדרים שפתחיהם מקושתים . התקרה מעוטרת בחריצי אורך שסותתו בסלע, הם מעניקים למתבונן תחושה שמדובר בתקרה המקורה בעצים . בתקרה קרוע חור, דרכו יוצא עשן ונכנס אוויר.

בפיסגת האתר לנוכח המקדש הפגאני שפתחו פונה אל השמש, צופה על נהר מטקווארי והכפר הקסום שלידו, קוואקווארלי – Kvakhvreli, נצבת לה בגאון כנסייה נוצרית (המאה ה-9 ) "ככה , בכאילו" ,כדי להראות מי כאן בעל הביית האמיתי .

היציאה מהאתר דהיום והכניסה אליו בעת העתיקה הם דרך תעלה חצובה בסלע . עובדות בשטח מוכיחות שהיא נחצבה מתחת למפלס מי נהר מטקווארי , כדי להקשות על האויבים את הכניסה לאתר.

אם לרגע חשבתם שכאן סיימנו את היום הארוך הזה, טעות בידיכם. במרחק של עשר דקות נסיעה נכנסנו בשערי העיר גורי – Gori.

אל מול בניין העירייה המצהיב, ניצב פסלו של מי שכונה "שמש העמים" או יותר נכון "שמש הדמים". הרודן שהיה אחראי למותם של למעלה מ -20 מליון בני אנוש נולד כאן (1879), וכאן המקום היחידי שעדין עושים לו כבוד.