השירים של חיי

 

שבוע שעבר היה שבוע התרבות שלי. ביום רביעי הייתי בערב קסום בצוותא, ערב שהיה מרגש מאוד עבורי. 

ערב שהיה כמו אי, מנותק מהיום יום הבלתי אפשרי שלנו פה. מנותק לחלוטין. ערב שלקח אותי לעולמות הקסומים של השירה ביחד עם נאוה סמל ושירי ארצי (הדודה של שירי והבת של שלמה…)

 

"בעולם מלא בדברים שטוחים ורדודים, שירה היא עומק מופלא, אי של יופי והנאה", אמרה באיזשהו שלב שירי ארצי (כן, הבת של). אני לא בטוח שזהו הציטוט המדויק אבל זה מה שאני לקחתי משם. זה היה בעקבות טקסט של דליה רביקוביץ` שהיא הקריאה, אבל גם בגלל שיממה בלבד אחרי הגמר של "האח הגדול VIP" (Very Ignorant People?) והשבעת הממשלה הנוראית של ביביהו, ובמקביל להיסטריית הכדורגל הכללית שתקפה כרגיל את מדינת ישראל (כאילו לא ברור ששוב, ברגע האמת, נפסיד…), התקיים אתמול בצוותא ערב אחר, ערב קסום, ערב כמעט בלתי אפשרי, ערב שיוחד כולו לשירה.

הנה פתחתי חלון
אל העולם המואר
תקשיב עכשיו איך הוא שר

"יש קהל לשירה עברית בימינו?", שאלנו את עצמנו, אשתי ואני, כשנכנסנו ל"צוותא", מורידים את הגיל הממוצע בכשלושים שנה. "יש קהל לשירה עברית בימינו?", שאלו את עצמן ואותנו שירי ארצי ונאווה סמל, על הבמה, בזמן שהנחו את הערב הזה. ובכן, ענתה נאווה סמל בשיר מלפני כאלפיים שנה, כן ולא. השירה תמיד היתה לא פופולרית, המשוררים היו תמיד קוטרים. ובכל-זאת, השירה תמיד היתה ותמיד תהיה קסם, שמי שמגלה אותה נשבה בקסמיה ובכלל לא מעניינות אותו זוטות כסטטיסטיקות, רייטינג או משחקי כדורגל.

אינני יודע אם אורי לשמן, הרוח החיה מאחורי "השירים של חיי", סדרת המופעים הזו, היה מודע למשחק הכדורגל איתו התמודד אתמול כשקבע את לוח הזמנים להופעות. ייתכן שכן, והוא פשוט הניח שקהל צופי הכדורגל הוא לא קהל חובבי השירה. סביר להניח שלא, וממש כמוני הוא גילה זאת בהפתעה בשבוע האחרון. כך או כך, כשאורי הזמין אותי (הנה נפטרתי מהגילוי הנאות…) למופע הפתיחה של הסדרה, שבה משוררים, סופרים ואנשי רוח מספרים על השירים ששינו את חייהם, לא היה לי ספק שזהו ערב שחובה לבקר בו.

על לשמן ופועלו כתבתי כבר בעקבות "במה להמתיק ימים אם לא בשירים", סדרת המופעים הקודמת שיזם, ובה התארחו משוררים לערב של הוקראו והושרו שירים ממיטב היצירה של המשוררים העבריים. בסדרה החדשה לשמן ביקש להרחיב את קשת האורחים, וכך אתמול אפשר היה ללמוד משירי ונאווה – יוצרות, קרובות-משפחה וחובבות שירה מושבעות – על השירים שהן אוהבות, כשאלו הוקראו על-ידן, כמו גם על-ידי דרור קרן הכל-כך מוכשר, והושרו על-ידי הרכב נפלא של זמרות (אולה שור-סלקטר, מאי ישראלי, עינת ארונשטיין), וכל-זאת עם הרכב נפלא בראשותו של לשמן עצמו, שהנפיק עיבודים מרגשים לקלאסיקות ("ציפור שניה" ו"הנה פתחתי חלון" לנתן זך, "על הדרך עץ עומד" לאיציק מאנגער, "לונדון" לחנוך לוין),  כמו גם ליצירות חדשות שהלחין לשמן.

ראיתי ציפור רבת יופי
הציפור ראתה אותי
ציפור רבת יופי כזאת לא אראה עוד
עד יום מותי

ראוי לייחד מקום למפעל המבורך של לשמן, מלחין ומנצח, שמחבר לחנים נהדרים למיטב היצירה של משוררי ישראל. די להביט ברשימת השירים הענקית באתר שלו כדי להתרשם שלשמן אוהב מאוד שירה ישראלית, והלחנים והעיבודים שהוא מתאים לשירים מוכיחים שהלחנת שירי משוררים עושים באהבה או שלא עושים בכלל. בערב הזה הושרו "אם תקום האישה" של אגי משעול, "בעיות זהות" של יונה וולך (שהלחינו בעבר וירצברג וגלבץ), "משנה לשנה זה" של נתן זך, "מן המקום שבאו אנו צודקים" הנפלא והכל-כך אקטואלי של יהודה עמיחי ו"כשבדידות אינה פחד" של נתן זך שנעל את הערב בצורה כה סמלית וכה יפה. השירים רבי היופי שמעמיד לשמן לבטח מקרבים רבים לשירים ולשירה, ולמי שממילא אוהב שירה עברית הם מספקים עונג מופלא, רטט של שמש ממש.

ארצי וסמל הובילו את הערב באהבה גדולה, ברהיטות ועם זאת בחובבנות מקסימה. ההתרגשות שלהן, כמו גם האהבה הגדולה שלהן לשירה, רק העצימו את ההנאה של הקהל, כנראה גם את שלהן. המעברים החלקים (בדרך-כלל…) בין הקראת שירים (תחביב אהוב של סמל וארצי ממילא) לבין שירים שבוצעו על הבמה נראו טבעיים וזרמו מצוין, ולרגע אפשר היה לשכוח מהמציאות המטורפת מסביב ולדמיין שכאן, בצוותא, פורחת לה התרבות הישראלית המודרנית, עם "חיי המתים" של לוין, טקסטים של קארבר ופנחס שדה, וספרי שירים מתבלים המונחים על השולחן.

רגע השיא ש
ל הערב מבחינתי, כנראה גם מבחינת סמל ולשמן, היה ביצוע חדש ל"סוראבייה ג`וני" של ברכט וקורט וייל, שתרגמה נאווה סמל. אולה שור-סלקטר, ללא ספק התגלית הגדולה של הערב, נתנה נאמבר מדהים לשיר הקברט הויילי הזה, והעיבוד של לשמן, כמו גם הביצוע של הטריו בראשותו, היה רגע שיא בערב שממילא התעלה לגבהים לא שגרתיים.

יופי כזה, שלמשך דקה
מוות ושאפתנות, אפילו אהבה,
לא נכנסים לכאן.

אושר, הוא מגיע
בהפתעה. והוא הרבה מעבר, באמת,
לכל שיחת בוקר אודותיו.

ודווקא בגלל מה שכתבתי בשתי הפסקאות לעיל, אולי בכל הרשימה הזו, על היופי והעומק, על ההנאה והגעגוע, לא יכולתי שלא לחשוב – שוב – על העובדה שקהל צעיר, בני גילי ואפילו צעירים ממני, לא מילאו את צוותא בערב המיוחד הזה. בשיחה שהתנהלה לאחר ההופעה, כי ההופעה הזו ללא ספק משאירה טעם של עוד והרבה דברים לדון בהם, הסכמנו שיש קהל צעיר שאוהב שירה בארץ, יש קהל צעיר שאוהב מוסיקה ישראלית, ואין שום סיבה "להפקיר" את הסדרה הזו רק לבני גיל הזהב (לא שחלילה יש לי משהו נגדם… הבטחתי רשמית לאשתי היקרה שאחרי שנפרוש לפנסיה נעשה מנוי לצוותא).

אינני יודע אם הבעיה היתה נעוצה בחוסר הפרסום (אני שמעתי על הערב הזה רק מההזמנה של אורי) או בתחרות מול משחק הכדורגל. זה גם לא ממש משנה. כי עכשיו אתם יודעים, ועכשיו אין תירוצים. הערב הכי מעניין, תרבותי, אינטליגנטי כנראה בעיר מתרחש בצוותא פעם בחודש בערך, תחת הכותרת "השירים של חיי", וכל זאת בלי לתפוס תחת ובלי לדבר גבוהות. הערב הבא, ב-26.5 (יום הולדתי. תודה, אורי), עם רוני סומק ועוד אורחים נכבדים. תעשו לעצמכם טובה, ותגיעו.

 

נ.ב. דרור קרן הוא הבן-אדם הכי מוכשר במזרח התיכון. אם חשבתי ככה עוד קודם, במופע הזה זה הוכח מעבר לכל ספק. האיש והאגדה.

 

(השירים של חיי, מופע ספרותי-מוזיקלי, עריכה וניהול מוסיקלי: אורי לשמן, צוותא, 1.4)

 

 * קטעי השירים מתוך "הנה פתחתי חלון" ו"ציפור שנייה" לנתן זך, "אושר" לריימונד קארבר (תרגום: עוזי וייל).

 

http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=41853

 

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s