אדוארד פּרְנְקוֹפּף (בגרמנית: Eduard Pernkopf) (24 בנובמבר 1888 – 17 באפריל 1955) היה דיקן הפקולטה לרפואה באוניברסיטת וינה בתקופת המשטר הנאצי. במהלך עבודתו ערך אטלס אנטומי אשר לצורך הכנתו נעשה שימוש בגופותיהם של קורבנות הגסטאפו בווינה.
אדוארד פרנקופף
|
|
מוצא
אדוארד פרנקופף נולד ב-1888 בכפר הקטן רפוטנשטיין, ליד צווטל (Zwettl) אשר באוסטריה תחתית לאב רופא, וסיים את לימודי הרפואה שלו בווינה בשנת 1912. כסטודנט לרפואה בשנה השלישית הוא החל לעבוד כמתרגל באנטומיה תחת פרדיננד הוכשטטר (Ferdinand Hochstetter), מנהל המחלקה השנייה לאנטומיה באוניברסיטת וינה, ובהמשך הפך לעוזרו.
קריירה אקדמית
ב-14 השנים מאז סיים את לימודי הרפואה, שימש פרנקופף כמורה לאנטומיה באוניברסיטת וינה, והתקדם במהירות בסולם האקדמי. הוא מונה לפרופסור בשנת 1926 באוניברסיטת וינה, והחל לנהל את המחלקה השנייה לאנטומיה שם ב-1933, אז גם החל לעבוד באינטנסיביות על הכנת אטלס אנטומי יחד עם צוות מאיירים. מ-1938 (מספר שבועות לאחר סיפוח אוסטריה לגרמניה הנאצית) הוא שימש כדיקן בית הספר לרפואה, ומאוחר יותר (1943–1945) כנשיא האוניברסיטה.
למחלקה לאנטומיה אשר פרנקופף עמד בראשה, הייתה היסטוריה של אנטישמיות ופעילות פוליטית קיצונית בקרב סטודנטים והצוות האקדמי, עוד לפני סיפוח אוסטריה לרייך הגרמני [1] [2] . לעומת זאת, את המחלקה הראשונה לאנטומיה שבאוניברסיטת וינה ניהלו אמיל צוקרקנדל (Emil Zuckerkandl) ויוליוס טנדלר (Julius Tandler), ועבדו בה סטודנטים יהודים, ליברלים, סוציאליסטים וזרים. במהלך שנות ה-20` וה-30` של המאה ה-20 התרחשו עימותים אלימים בין סטודנטים משתי מחלקות אלה. ב-1938 איחד פרנקופף את שתי המחלקות למוסד לאנטומיה.
פרט לאטלס האנטומי הנושא את שמו, כתב פרנקופף מאמרים באנטומיה כללית, אמבריולוגיה וטרטולוגיה, ואף מאמר בנושא "נציונל סוציאליזם ומדע", שהתפרסם ב-1938.
בתקופת פעילותו, היה ידוע פרנקופף כאובססיבי כלפי עבודתו, מנהל תובעני, אשר נהג לעבוד 18 שעות ביום בתקופה בה התמקד ביצירת האטלס האנטומי. אחד מתלמידיו העיד על אהבתו למוזיקה.
תמיכה ברעיון ובמשטר הנאצי
רופאים גרמנים היו מהראשונים להצטרף לשורות המפלגה הנאצית ול-SS, ונחשבו לתומכים נלהבים ופעילים של המשטר. אותם אנשי רפואה היו אחראים על מתן גושפנקא "מדעית", שנתנה לגיטימציה לפיתוח התוכנית הנאצית של השמדת אדם. תוך פיתוח התוכנית, פעלו אנשי הרפואה לשם השרשת תורת הגזע הנאצית, שדגלה בקיום קבוצות נחותות, שאינן בריאות או "מתאימות" לחברה הגרמנית. זו מצידה קיבלה כאמת ממצאים מדעיים לכאורה, בנוגע לערכם של אנשים מבוגרים, חולי נפש או בעלי מומים גנטיים, ולבסוף גם לגבי תרבויות, דתות ועמים.
תהליך זה הביא כבר בשנות ה-30` להוצאה להורג בגרמניה של אנשים שנחשבו "לא מתאימים", באמצעות גז או תרופות, בפעולות שכונו "סטריליזציה" או "אותנזיה" (המתת חסד). רופאים היו מעורבים בהוצאה לפועל של מעשים אלה. בשלבים מאוחרים יותר רופאים היו אלה שהחליטו במחנות השמדה, כדוגמת אושויץ, מי מבין היהודים שהובאו יחיה ומי יומת, על סמך בדיקה גופנית קצרה. רופאים פיקחו על פעולות ההרג של יהודים, וביצעו ניסויים באנשים שנחשבו ל"לא מתאימים".
אדוארד פרנקופף (שני מימין) בתקופת המשטר הנאצי
התקדמותו האקדמית המהירה של פרנקופף באוניברסיטת וינה, הקבילה למעורבותו הגוברת במשטר הנאצי. באותה שנה בה החל לנהל את המוסד האנטומי (1933) הוא הצטרף למפלגה הנאצית, ושנה מאוחר יותר לפלוגות הסער – SA. יחד עם פרנקופף הצטרפו למפלגה הנאצית רבים מהעוזרים, הטכנאים, והמאיירים אשר עבדו עימו.
כדיקן, פרנקופף התעקש על תעוד המוצא (ארי או אחר) של כל חברי הפקולטה, ודרש מהם שבועת נאמנות להיטלר. הוא העביר לשלטונות את שמות אלה שלא התאימו לדרישותיו אלה, ובמרץ 1938 סולקו כל היהודים, בהם זוכי פרס נובל, מאוניברסיטת
וינה (בסך הכול סולקו 132 מתוך 197 חברי סגל) [1]. חלקם נשלחו למחנות ריכוז כטרזינשטאדט ודכאו, בהם מעטים בלבד שרדו. חברי סגל אחרים התאבדו, וגורלם של השאר אינו ידוע [3] [4].
אדוארד פרנקופף נואם כדיקן באוניברסיטת וינה, 6 באפריל 1938
ארבעה ימים לאחר האנשלוס, נאם פרנקופף מול חברי הסגל של בית הספר לרפואה. בנאומו, העלה פרנקופף על נס את אישיותו של אדולף היטלר, והודה לו על סיפוחה של אוסטריה. כמו כן פרט כיצד תורשה וסביבה קובעים את תכונות הגזע, ותיאר כיצד על הרופא לקדם "היגיינה גזעית" על ידי פיקוח על נישואים של אלה שערכם גבוה יותר מבחינה תורשתית, מניעה של ערבוב גזעי, ו"סטריליזציה" כמו גם השמדה של נחותי הגזע [5]. בנוסף, דרש פרנקופף לכלול בתוכנית הלימודים של בית הספר לרפואה את לימודם של מקצועות כמו פיזיולוגיה, פסיכולוגיה, פתולוגיה וגנטיקה גזעיות.
את הנאום, שנישא תחת תמונתו של היטלר, חתם פרנקופף בקריאת "Sieg Heil" משולשת.
האטלס האנטומי של פרנקופף
בכך שהגדיר אנשים מסוימים כ"תת אדם", איפשר המדע הרפואי הנאצי להתייחס אליהם כ"כלי מחקר" עוד בחייהם, ללא הגנת החוק הגרמני עליהם. ב-18 בפברואר 1939, הוציא המשטר הנאצי צו אשר מורה לשלוח את כל הגופות של אסירים שהוצאו להורג אל מחלקות לאנטומיה באוניברסיטאות הקרובות ביותר, לצורכי מחקר ולימוד. בשנת 1942, קבע החוק הנאצי כי שרידי פולנים ויהודים שהוצאו להורג לא ייקברו בידי קרוביהם, אלא יועברו למוסדות מחקר גרמניים [2]. מוסדות רפואיים יוקרתיים רבים שמרו לצרכי מחקר שרידי אנשים שנרצחו.
[עריכה] מאפייני האטלס האנטומי של פרנקופף
האטלס "אנטומיה טופוגרפית של האדם" (גרמנית: "Topographische Anatomie des Menschen") של פרנקופף הוא ספר אנטומיה נפוץ מאוד בעולם. מאז פרסום המהדורה הראשונה (בשנת 1937, המהדורות הבאות ב-1942, 1952, 1956-1957, 1961, 1963 (מהדורה אמריקאית), 1988) נעשה בו שימוש נרחב על ידי רופאים וסטודנטים לרפואה.
עטיפת האטלס האנטומי של פרנקופף – Topographische Anatomie des Menschen (כרך 2 – בטן, אגן וגפיים תחתונות
האטלס הוגדר ב-1990 על ידי העיתון הרפואי המוביל New England Journal of Medicine כ"עבודה קלאסית בתחום" [6], וידוע גם בזכות הדיוק והפרוט הרב המאפיינים אותו. בספר זה, המאיירים ביטאו בצורה גרפית את אהדתם לנאציזם, והוסיפו סמלי SS או צלבי קרס לחתימותיהם בתחתית האיורים. בנוסף, בחלק מהאיורים נראים אנשים רזים באופן קיצוני, בעלי חזות שמית, צעירים, בעלי תספורת קצוצה כשל אסיר, ואף נימולים.
כמחצית מ-791 האיורים המקוריים באטלס לא נוצרו במהלך שנות המשטר הנאצי, ומתוארכים לפני 1937 או לאחר 1945.
מהדורות מאוחרות יותר של האטלס, שהפסיק לצאת לאור בינתיים על ידי המו"ל המקורי, Urban & Schwarzenberg – U&S, מכילות איורים מהמהדורות המקוריות, אך ברוב המקרים נמחקו הסמלים הנאציים מהאיורים המקוריים [7] [8].
החקירה אודות מקורות האטלס
ב-1988, פורסם מחקר מפורט אודות האטלס של פרנקופף על ידי דייוויד וויליאמס (David J. Williams), פרופ` לאיור רפואי מאוניברסיטת פרדו (Purdue) שבאינדיאנה, ארצות הברית[9][10][11]. במחקר שערך, בו ראיין את פרנץ בטקה (Franz Batke), אחרון מאיירי האטלס שנותר בחיים, גילה כי לא רק פרנקופף אלא גם המאיירים המרכזיים שתרמו לאטלס – אריך לפיאר לודוויג שרוט, קארל אנדטרסר ופרנץ בטקה היו חברים פעילים במפלגה הנאצית [5]. לפיאר הוסיף צלב קרס לחתימותיו במהדורה הראשונה של האטלס לאיורים שייצר בין 1938 ל-1945, ואנדטרסר חתם על ידי סימון SS בשמו (EndtreSSer) בצורה האופיינית לסמל האס אס. אותו לפיאר, שהיה מאייר אנטומי מוערך ביותר, עבד לאחר מלחמת העולם השנייה על האטלס של סובוטה (Sobotta/Becher "atlas der Anatomie des Menschen"). על פי ממצאיו של ויליאמס, לא סביר כי נעשה שימוש בקורבנות מחנות הריכוז לשם הכנת האטלס, אך המוסד לאנטומיה השתמש באופן שוטף בקורבנות שהוצאו להורג.
בהמשך טען חוקר נוסף, אדזרד ארנסט (Edzard Ernst), כי פרנקופף השת
ש לצורך יצירת האטלס בחלקי גופות של ילדים שנרצחו בבית חולים בווינה, ובגופות של אנשים שהוצאו להורג לצורכי לימוד[1].
איור מתוך האטלס של פרנקופף – איור של Erich Lepier על פי דיסקציה של אדם באזור ראש-צואר
במרץ 1995 דרש מוסד "יד ושם" מאוניברסיטאות וינה ואינסברוק לערוך חקירה עצמאית על ידי מומחים חיצוניים לגבי הרקע והמקור של הדמויות באטלס של Pernkopf. הבקשה הראשונה של "יד ושם" נדחתה. עם זאת, בזכות מאבקו של הארגון בשיתוף עם פרופ` וויליאם זיידלמן (William Seidelman, פרופ` מהמחלקה לרפואת משפחה וקהילה וחוקר רפואה ושואה מאוניברסיטת טורונטו) וחבריו, נפתחה בפברואר 1997 חקירה באוניברסיטת וינה. בדו"ח שפורסם בעקבותיה ב-1998 [12][13][14] נחשף כי המוסד לאנטומיה של האוניברסיטה קיבל לפחות 1377 גופות, בהן גופותיהם של ילדים, מתאי ההוצאה להורג של הגסטאפו בבית המשפט האזורי בווינה. אותם אנשים הוצאו להורג בעריפת ראשם על ידי גיליוטינה, או שנורו. לא ניתן היה לקבוע את מספרן המדויק של הגופות, בשל תיעוד לא שלם. רישום הגופות, המקור החשוב ביותר לזיהוי מוצאם של המוצאים להורג – חסר, וייתכן כי נהרס בהפצצה האווירית של ה-7 בפברואר 1945.
לאורך השנים, היה פרנקופף עצמו מעורב באופן פעיל בניסיון למצוא מקורות נוספים לגופות עבור המוסד לאנטומיה, בו היה מחסור בתקופה שלפני המשטר הנאצי. ב-1939 הוא הציע את העברתן של גופות של אנשים שהוצאו להורג מאזורים שמחוץ לווינה, בעיקר פולין, אך רעיון זה לא נדון ככל הנראה מעבר לכך. לעומת זאת, זרם הגופות מההוצאות להורג גבר כל כך בזמן המשטר הנאצי, שחדרי המוסד לאנטומיה היו לעתים מלאים יתר על המידה, והוצאות להורג נאלצו להידחות מסיבה זו. פרנקופף היה מודע לכך וביקש ב-1943 העלאה בתקציב המוסד על בסיס העלייה במספר הגופות אותן היה צריך לאכסן. בגופות אלה נעשה שימוש עבור נתיחות במסגרת קורסים באנטומיה של תלמידי רפואה, הכנת דוגמאות לצורכי לימוד, יצירת דוגמאות לטווח-ארוך עבור אוסף האנטומיה וכמודלים לאטלס של פרנקופף [15].
בעוד שהמוסד לאנטומיה נהרס על ידי פצצה לקראת סוף המלחמה, החוקרים זיהו בערך 200 דוגמאות מתקופת הנאצים ואוספים של אוניברסיטאות אחרות. אוניברסיטת אינסברוק, שבה על פי החשד מצויים שרידים רבים ששימשו ליצירת אטלס פרנקופף המקורי, סירבה לעמוד בחקירה. כמוה, עוד מוסדות רבים בגרמניה ובאוסטריה, לגביהם קיימים חשדות כבדים ועדויות מרשיעות, לא חשפו את הפשעים שהתבצעו בהם בשנות הארבעים של המאה ה-20, כחלק ממה שנקרא אז "מחקר רפואי".
סוגיות באתיקה ורפואה שהעלה האטלס
חשיפת המקורות ששימשו ליצירת האטלס האנטומי של פרנקופף עוררה דילמות וויכוחים בקהילה המדעית והרפואית לגבי ההתייחסות לספרים ולעבודות בעלי רקע דומה. ויכוחים אלה מצאו ביטוי במספר מאמרים [2] [5] [16][17][18][19][20][21] שהתפרסמו בעיתונות המדעית, ועסקו בין השאר בשאלות הבאות:
- האם להתיר שימוש באטלס האנטומי לצורך לימוד והכשרת רופאים ומדענים? על אף שקיימים היום אטלסים אנטומיים רבים, יש הטוענים עד היום כי עבודתו של פרנקופף וחבריו יוצאת דופן באיכותה ובתרומתה.
- באיזו מידה ניתן להפיק תועלת מהמידע שבאטלס, והאם ניתן לשקול אותה מול המחיר המוסרי הכבד שצריך היה לשלם בעבור מידע זה? האם הערך המדעי שקול לכאב ממנו סבלו אנשים בשל מוצאם או דעותיהם? היו שטענו כי המידע עצמו נטול הקשר מוסרי, בלי חשיבות לדרך בה הושג, בעוד אחרים אמרו כי דבר אינו מצדיק שימוש במידע שהושג תוך סבל וכאב של אחרים.
- האם לצנזר את הספרים, שמקורם בפשעים כנגד האנושות, או אף להשמידם? חלק מהחוקרים טוענים, כי בתקופה בה העדים לזוועות השלטון הנאצי הולכים ומתמעטים, ומנגד קולות מכחישי השואה והתנועות הנאו-נאציות הולכים ומתרבים, ניסיון להשמיד או להסתיר ספרים אלה עלול לגרום נזק חינוכי-היסטורי רב. בפקולטה לרפואה של הטכניון בחיפה, בה נחשף מחדש האטלס בשנת 2004 [22][23], ננקטו צעדים שמטרתם חינוך בנושא, והנצחת האטלס והסיפור שמאחוריו.
ב-1996 הודיע דובר מטעם חברת ההוצאה לאור הגרמנית של האטלס, Urban & Schwarzenberg, כי האטלס המשיך לצאת לאור "בשל הערך המדעי שלו והעובדה כי עד היום אין עדות מוצקה המוכיחה כי מקור הגופות בהן עשה פרנקופף שימוש הוא מחנות ריכוז נאציים" למרות חקירתם העצמאית. עוד אמרו כי הם מנסים להפריד את פרנקופף האיש, מעבודתו.
אדוארד פרנקופף (יושב) עם חלק ממאיירי האטלס (קארל אנדטרסר, לודויג שרוט, וונר פלאצר, פרנץ בטקה), בתמונה שצולמה בווינה במרץ 1952, לאחר מלחמת העולם השנייה
פעילות לאחר מלחמת העולם השנייה
לאחר המלחמה פוטר פרנקופף מהאוניברסיטה, ונעצר על ידי הצבא האמריקאי. על אף שלא הואשם מעולם בפשעי מלחמה, הועבד פרנקופף בפרך במחנה אסירים של בעלות הברית לפושעי מלחמה – מחנה מרקוס ו. אור בגלזנבאך (ליד זלצבורג), והוחזק בו במשך שנתיים. אז בוטל מעמדו כ"אדם מופלל" ("Incriminated person") ל"אדם פחות מופלל" ("lesser incriminated"), והוא עבר הליך רשמי של "דה-נאציפיקציה". לאחר מכן בוטלו מינויו האקדמיים, והוא הורשה לחזור לאוניברסיטת וינה.
פרנקופף קיבל בהוראת משרד הדיקן שני חדרים במחלקה לנוירולוגיה, ושם המשיך את עבודתו על האטלס עם שחרורו, ואף הוציא מהדורה שלישית ב-1952. מאמרים פרי עטו המשיכו אף הם להתפרסם. פרנקופף קיבל קיצבת פנסיה מלאה מ-1953 ועד מותו ב-1955.
פרנקופף נפטר בווינה משבץ מוחי במהלך עבודתו על
מהדורה הרביעית של האטלס הנושא את שמו.
מסע בתוך החמישים 
מזכיר לי את הסרט שראינו יחד בסינמטק
עוד עיוות מחריד מבית היוצר
מחריד
יותר מידי פרובוקטיבית, התערוכה
לא מתכוונת לראות
זה ממש מחריד
זוועה ונראה לי שחשוב להבהיר
קראתי
למה את לא כותבת בפרוש?
מחריד!
אמנם באיחור אבל
תודה פיילה, הבאתי קישור לתערוכה
גמני לא.
להנות מהתרוכה הזו
נכון…
צודקת לחלוטין
יש לך פורום בעניין
כן…
גם אני לא מבינה
אוי הצחקת אותי…
נכון, מחריד מאוד!
אני הייתי בניו יורק
דרך אגב עופר
חחח למה לא?
אגב פלאשי
מאוד מסכימה איתך!