על כתיבה, ניו יורק וצילום

 

הכתיבה נעלמה לה, הלכה ממני לבלי שוב? אולי עוד תשוב, אבל בינתיים אני צריכה ללמוד לחיות בלעדיה. אולי הצילום שנכנס לחיי בכזו עוצמה, לקח ממני את המילים. אולי הן בכלל לא היו, היו אשליה זמנית של יכולת להביע עצמי במילים קצרות, מתומצתות. היו ואינן עוד.

                                                       

 

הייתי בניו יורק בפעם הראשונה בחיי. נפגשתי עם שולה, חברת ילדות שלא פגשתי שנים רבות. היינו יחד שלושה שבועות אינטנסיביים, החוויות שלי היו עוצמתיות, מרגשות. היתה בן חזרה לילדות, חזרה לימים זוהרים הרבה הרבה לפני המבול. לפני שאיבדתי את התמימות, איבדתי אשליות, הרבה לפני שלמדתי את עובדות החיים כהוויתן.

                                                                                                               

 

התקופה שביליתי עם שולה בניו יורק, היתה אחת המרגשות שעברתי, השיא של הביקור ובכל זאת, המילים להביע את שהיה אינן. שנים טיפטפו עלי ברוורס, הילכתי בתוך השנים והן היו כל כך מוחשיות, יכולתי ממש לגעת בן. הן גילו לי המון דברים על עצמי. התקדמתי בעוד כמה צעדים בתהליך הפיוס שלי עם אמא. בתהליך הנגיעה שלי בעצמי. הכל,  בזכות שולה והזמן שביליתי איתה. במובן מסוים לא רציתי שהזמן יגמר, פשוט שלא יגמר. אבל הוא נגמר, כמו כל דבר טוב אחר. נגמר והטביע בי משהו ואני, אפילו לא מצליחה להגיד אותו. ניו יורק העלימה ממני מילים, אולי המילים האלה לא צריכות להאמר, אולי צריך רק להרגיש אותן, אולי.

                                                      

 

והסתו הכל כך יפה שפגשתי שם, בארץ האפשרויות הבלתי נגמרות. הרגשתי את העלים נושרים לתוכי, נבלעים בי בגוונים ערמוניים חצי שקופים, שפרצו מתוכי בצילום אין סופי. לא עייפתי, וצילמתי, עוד ועוד ועוד. אלפי תמונות. היתכן שהן הפכו להיות לי סוג של מילים חדשות?

 

                                         

הוא כל כך ממלא אותי הצילום הזה, המילים החדשות האלה. אז למה אני בכל זאת מרגישה, שאיבדתי משהו, שחסר לי, שריק לי?

"הם בלבד נותרו לי, רק בהם בלבד

לא ינעץ המות סכינו החד.

במפנה הדרך, בערב היום

יקיפוני חרש, ילווני דם.

ברית אמת היא לנו, קשר לא נפרד

רק אשר אבד לי – קנייני לעד".

 

                                                      /רחל

 

* * *

ניבה כתבה:

"ארבעה ימים חלפו. במקום רחוק השופט הכריע לשבט. את החסד הסיר. הקהל הריע למשמע הבשורה. איש לא התעכב בטרם הניף חרבו עת הצטרף אל מסע הנקמה. הדם הוקז. יום נוסף לאחר מכן ראיתי את התמונות. ראיתי את הדמעה.

מילים של ידידות טובה שוות בעיקר אם מדובר במישהו שעל כתפו אפשר בעת הצורך להניח ראש אמיתי, עם שערות ועיניים רטובות. אני נותרתי רחוקה. הרגשתי קטנה וכפוית טובה והמשכתי לחיות. אני מקווה שגם הוא ימשיך לחיות".

מילים שחיפשתי, והיא כתבה בצורה כל כך מדוייקת, שאני מאמצת בכל לב וכוונה. מקווה שהוא ימשיך לחיות, ימשיך לחבק ולחזק במילותיו, כמו שעשה תמיד.

מודעות פרסומת

41 תגובות ל-“על כתיבה, ניו יורק וצילום

  1. ומה זה אם לא מילים?
    מילים וצילום – צילום ומילים , אחד לעזרת השני – מרגש ונוגע והטורקיז של המים מרהיב.

  2. התמונה האחרונה ,,מקסים
    מאוד דומה לאירופה

  3. ליידי סנו המקורית

    איזה יופי של סגירת מעגלים וסליחה
    קרו שם בארה"ב הרחוקה עם שולה ככה אני מרגישה ויש דברים שאפשר רק לחוות ולא לכתוב , תמונות קסומות ליל מנוחה באהבה מכל החבורה

  4. למהלילקחתללב1

    בשביל אחת שניגמרו לה המילים
    הצלחת להתבטא מאוד מרגש ופואטי

  5. אמא של נמש

    שלום…
    אני חדשה פה, הגעתי אליך לפני כמה ימים.

  6. פלש
    זו רק ההרגשה.

  7. קודם כל אין לי ספק שהתמונות
    הן סוג של ביטוי

  8. אני לא חושבת שהן אבדו לך
    אני חושבת שכשתצטרכי אותן הן יבואו ועד אז התמונות הן סוג של יצירה מבטאת רגש צבע וצורה נהדרים.

  9. את יודעת..
    כשאין מצלמה, מציירים את המראות דרך המילים..

  10. אופל כחול

    המילים לא אבדו לך
    מצאת לך דרך נוספת להביע אותן והיא דרך המצלמה .ויש לך כאן סדרת תמונות מרשימה ,מדהימה מכל בחינה ,ההשתקפויות ,הקימפוזים ,מאד אהבתי אותן .

  11. לפעמים
    לשתיקה יש ערך

  12. רוקמת את חיי

    תמונה אחת שווה אלף מילים
    אז תחשבי כמה מילים לא היית צריכה לכתוב

  13. שלא תוותרי על הכתיבה – את שומעת !!
    הצילומים שלך טובים, התמונות יפיפיות

  14. שמואל אייל

    התמונות שלך מצויינות,מביעות הרבה
    מעבר לסתם תמונה. הצלחת למקד יפה את הצורה והעומק.

  15. עמית המכשף

    אז איבדת קצת מילים
    אני אף פעם לא נשרו לי שירים מהמקלדת ועכשיו שאני חוזר בגדול לכתיבה (להבדיל מהקלדה) אני לא חושב על שירים אלא על דברים אחרים שכתבתי.

  16. לי פעם נשרו…
    עכשו נעלמו וזה חסר לי

  17. התמונות יפהפיות

  18. זו כתיבה
    אך זו לא הכתיבה שהייתי רגילה לה

  19. תודה לורי (-:

  20. בהחלט היתה שם גם סגירת מעגלים
    אולי את צודקת שי דברים שאפשר רק לחוש

  21. נכון… יש שם צבעים
    שהסתו הישראלי לא מכיר

  22. חייכת אותי עם הכותרת שלך
    תודה למהלי וברוכה הבאה בצל קורתי הצנועה

  23. ברוכה הבאה (-:
    מילותי די דלות בעת האחרונה

  24. לא יודעת…
    אולי את צודקת יקירתי

  25. תודה e
    כנראה שהצילום כרגע באמת עוצמתי ומאפיל על המילים

  26. או שכן…
    או שלא.

  27. מיקוש…
    התגובה שלך מה זה ריגשה אותי

  28. הלוואי
    שגם אני אהיה בטוחה כמוך שהן לא אבדו

  29. לפעמים…
    e

  30. כמה מילים לא הייתי צריכה לכתוב ((-:
    תודה יקירה

  31. עוד משהו –
    אם כבר – אז האשליה הזמנית זה דווקא בעולם הצילום

  32. אני לא ויתרתי…
    נראה לי שהיא ויתרה עלי

  33. תודה יאיא
    הסתו הזה שיגע אותי

  34. צילום הוא ראי האדם

  35. הבעת יפה 🙂

  36. תודה }{

  37. ככה אומרים… וכל זאת (-:

  38. תודה שמוליק…
    מקווה שזה אכן יהיה זמני אצלי

  39. תמונה שווה אלף מילים
    לא?

  40. סט מקסים
    אהבתי את כולו

  41. את משלבת נפלא בין המילים והצילומים
    הרמוניה מקסימה של צבעים , צבעי שלכת (שאנחנו לא כל כך מכירים צבעוניות שכזו. אצלינו יש הרבה צהוב וחום בתוך צבעי השלכת , וכאן בתמונות יש כל כך הרבה אדום ולבן בנוסף לחום וצהוב…)

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s