לילה של יום מפרך

 
It`s been a hard day`s night, and I`d been working like a dog
It`s been a hard day`s night, I should be sleeping like a
log
 
 
הכל, בעצם, התחיל אתמול
הסטודנטית שלי הגעיה לסוף השבוע היסטרית לחלוטין, יש לה ארבע עבודות להגיש השבוע.
אני שקיבלתי ממנה שעורי בית, קריאה והגהה, בשבוע שעבר, שינסתי מותני מיד עם הגיעי מיום כייף עם סיוי בתל אביב והתחלתי להקליד.
בין לבין, בישלתי ארוחת שישי, כי "הבן יקיר לי" הגיע הביתה בהפתעה, ואני אמא שלא ממש מבשלת שלא לצורך (הבת ואנוכי תיכננו לנו מעין פיקניק ביתי שלא התאים למפונק שלי).
 
בין הקלדה לבין מבט אל הסירים, צילצול טלפון. זוגתו של הבן מודיעה לי ש"הילד בן 32 יש לו חום גבוה" ואנגינה קשה והוא מסרב לסוע לבית חולים ואי לכך היא זקוקה לי… אחרי דין ודברים החלטנו לתת לו זמן עד הבוקר ואם לא יהיה שינוי, הוא יסע לבית החולים. אני, אם המצב לא ישתנה, אתייצב בבוקר בזכרון יעקב (שעה וחצי מהבית).
 
אחרי ארוחת ערב כהילכתה, המשכתי בעבודת קודש סטודנטיאלית.
באחת וחצי בלילה כבר לא ראיתי את המסך ונפלתי שדודה למיטה.
 

It`s been a hard day`s night, and I`d been working like a dog
It`s been a hard day`s night, I should be sleeping like a
log
 

 
רבע לשמונה בבוקר, מצלצל הטלפון ומודיע לי – הכיוון רמב"ם.
אני שולפת את עצמי מהמיטה אל עבר המקלחת כדי להתעורר ולהתאושש.
8:30, צילצול נוסף, "אל תבואי עכשו, אני לוקחת את הילדים אל משפחה בסביבה, תגיעי בסביבות שלוש…"
רווח נקי סטודנטיאלי, אני עם כוס קפה וארוחת בוקר, יושבת אל מול המסך, ומקלידה ומקלידה ומקלידה, ושוב עורכת, ועוד קצת מגיהה ושוב מקלידה.
התקשורת עם חדר המיון ברמב"ם שוטפת, באחת אני מאורגנת לצאת לדרך ארוזה לכמה ימים, הלפטופ איתי (ההיסטריה חוגגת) , כדי שאוכל להמשיך בעבודה משם, אני יוצאת לדרך.
אחרי כרבע שעה הסלולארי מצלצל ואני מקבלת את הבשורה כי הם שוחררו עם כמות אנטיביוטיקה מטורפת ובדרך הביתה. אני פטורה מלבוא. אחורה פנה ואני בדרך חזרה הביתה.
הבת שלי כולה אור זורח, אני שוב בבית, נכונה לעבודת "פרך".
 
עד לשעה עשר בלילה סיימתי שלוש עבודות שנסעו עם הבת לבית שלה בקיבוץ. עבודה רביעית, מוכנה כאן לעריכה הגהה והקלדה, והיא הפרויקט שלי למחר, בתקווה שלא אוזעק שוב לבן הגדול (למזלי/מזלה היא צריכה להגיש אותה ביום רביעי).
 
ועכשו אני מקווה ללכת למיטה ולישון ממש כמו שאומרים החיפשיות בשירם   like a log
 

A Hard Day`s Night
(Lennon/McCartney)
1965

לילה טוב ישראל

מודעות פרסומת

38 תגובות ל-“לילה של יום מפרך

  1. אוףףףףףףף
    התעייפתי…:-)

  2. ילדים זו שמחה
    בכל גיל 😉

  3. (e) (((שבוע טוב))) (e)
    שבוע טוב

  4. פניניאור

    "אמא לביאה"….
    זאת האמא שאני מכירה

  5. ילדים….
    מה היינו עושים בלעדיהם(-*

  6. ריש עלום השם

    תגידי, לגבי הציון…
    יש לפחות שמירה על הזכויות

  7. חוץ מהמחלה
    הכל איכשהו נראה לי גם מאד נעים…

  8. הערצה אילמת
    או למה לי לא היה..

  9. מצחיק אותי
    לראות את הטקטיקות האלו מהצד השני

  10. (-:
    אני עייפה, ויש לי עוד עבודה שלימה היום…

  11. זהו…
    שאני כבר לא יודעת אם זו שמחה

  12. באמת מפרך…
    והוא כבר מקטנות חטף תמיד את הדברים הלא נחמדים

  13. שבוע נפלא

  14. כן, אמהות – תפקיד בלתי גמיר (-:

  15. אח, למה לא משעתי בקולך (-:
    עכשו כבר מאוחר…

  16. כוחה של אם לעולם לא נגמר
    כנראה

  17. הכתיבה משחררת (-:
    זו ההפוגה שלי

  18. גמני חשבתי פעם שזהו…
    אבל כשיש ילדים לקויי תמידה

  19. אשרי ההורים שיכולים לעזור…
    יש דברים שבהם ידי קצרה מלהושיע

  20. כשיש לך ילדים לקויי למידה
    את נאלצת לעזור (אם את מסוגלת כמובן) יותר מהרגיל

  21. חחחחח
    תשמע כשהילד בן 32

  22. חמודה…
    היא מקבלת תוספות זמן

  23. אני אמא וזהו!
    כמובן רק במקרה הזה

  24. חחחחח
    תשמעי, אני מקווה שהבת שלך תתגבר על הקשיים שלה

  25. תראו מי מדברת… (-:
    האמא ללא הפסקה!

  26. אופל כחול

    את בהחלט צודקת
    מבינה זאת היטב

  27. תשמעי…
    אני הייתי כולי גאווה שעבודת השורשים של הבן שלי

  28. תנועת בראון

    גם לי נראה נעים
    הייתי מאוד גאה בשנה שעברה כשהמורה של האמצעית הראתה את העבודה שלי כדוגמה לעבודה מצוינת.

  29. ממה-מיה!!!
    אמא סדרתית!!

  30. ד ו ר י ת ה

    לא מאמינה..
    כל הכבוד רושפת!!

  31. אישמול ים

    אישה עבריה מי ידע חייך
    "אישה עבריה מי ידע חייך"

  32. אופל כחול

    ילדים
    אי אפשר בלעדיהם ואי אפשר איתם (חיוך וקריצה)

  33. ואני חשבתי שאחרי היסודי
    אנחנו כבר פטורות מלעזור בשיעורים:)

  34. ילדים זו שימחה
    אצל אחרים…כבר אמרתי לך אל תביאי ילדים :-)))

  35. קדחת צהובה

    אמהות

  36. ממש מפרך!
    הרבה בריאות לבן – נשמע שהוא חטף משהו מאד מאד לא נחמד.

  37. דוריתוס!
    מי שמדברת?!

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s