סבתא שלי…

סבתא שלי, אישה מיוחדת במינה היתה.
סבתא? לא ממש סבתא בקשרי דם, אבל הכי סבתא שהכרתי.
לאחר המלחמה כשיצאה מהמחבוא, גילתה אימי שנשארה לבד. כל המשפחה שלה נספתה. (נשארה איזו דודה רחוקה שלא היתה מעוניינת בקשר איתה, אולי גם היא התמודדה עם תוצאות המלחמה, וזו היתה תגובתה… אין טעם לשפטו אותה, בוודאי לא ממרחק הזמן, מה גם שאימי הדחיקה את העניין ומעולם לא דיברה על זה)
הקהילה היהודית בהולנד שלאחר המלחמה, דאגה לאלה שנישארו לבד וקישרו בין משפחות לבודדים. אימי הופנתה לאישה אלמנה בדורדרכט שבמרכז הולנד, ונשארה עם בת צעירה, להיות לה לעזר, מין או-פר שכזאת…
אישה זו שהיתה רק בתשע שנים גדולה מאימי, היתה בשביל אימי דמות האם שאיבדה, שחסרה כל כך, שהתגעגעה אליה. לא רחק היום שאימי התחילה לקרוא לסבתי – מַם, אמא.
מם שלנו, נשארה כאמור אלמנה במלחמה הזו. הבעל שלה היה חבר במחתרת היהודית, נתפס והוצא להורג. הנה הסיפור שלו.
מם לא ויתרה לחיים… היא הכירה איש אלמן עם שני ילדים ונשאה שוב בשנת 50, וכך נולדה משפחה חדשה. לא רחק היום ונולדה בת חדשה במשפחה. למם היו ארבע בנות (שתיים שלה, כל אחת מאבא אחר, בת של הבעל ואמא שלי)
 
 
 
 
מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s