סאליק ילד של אמא
לאן שהוא הלך היא היתה נכנסת פנימה
באה וקוראת לו באמצע השיעור
באמצע המשחק לוקחת את הכדור
ובחורף כשירד גשם והיה קר
היא היתה אומרת עזוב כבר מאוחר
תישאר היום בבית אל תלך לבית הספר

סאליק היה בורח למקום אחר
אבל מרוב רגשות אשמה תמיד היה חוזר
כשהלך לצבא זו היא שהתגייסה
חיכתה בשער עד שנכנסה
ואז, נו, אכלת? תחזור מוקדם
אל תלך לכאן ואל תלך לשם
תשמור, תזכור, תעצור בעצור
תזהר ואלוהים שישמור
החיים לימדו אותו אחרת
שבלי אבא ועם אמא ששומרת
החרדה בפנים חונקת וסוגרת
בגלל זה הוא בורח מעצמו
ומשלם על טעויות שלא היו שלו
מתחפש ויוצא אל החופש
מרגיש שהוא מוכרח
למצוא את האמת ממנה כל חייו הוא רק ברח
כל בוקר מתעורר ולא מבין מה חסר
ומה זה הדחף הזה שלא מוותר

עכשיו הוא מסתכל על עצמו ורואה קמטים

מדבר אל הכלב מזיז רהיטים
הוא לא מאמין איך עברו השנים
איך הילד שבו הזדקן מבפנים

 

 יהודה פוליקר

מודעות פרסומת

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s