"סתם" אישה – אחת מיני רבות שמעולם לא נאנסה

 
אצלי זה התחיל בגיל חמש – שש (סוף גן חובה)
נשלחתי עם חבר לסנדלר שבקצה השכונה לקחת את הנעלים של אבא.
כשהגענו, הוא אמר לחבר לחכות בחוץ ושלף לעברי את איברו המזדקר וביקש אותי לגעת בו.
יצאתי בבהלה מהמקום ורצתי כל עוד רוחי בי להורי לספר להם. לזכותם יאמר שהם מיד הזמינו את המשטרה.
לא אשכח את החוקר המשטרתי, גבר מבוגר, יכול היה להיות הסבא שלי לדעתי, היה לו שיער לבן וזקן מטופח, לא ממש רגיש…  הוא שאל אותי מליון שאלות על גודל האיבר, המקום בו עמדתי, הצבע, מה שאתם רק לא רוצים!
מקווה שהיום הדברים האלה נעשים על ידי נשים וביתר רגישות ואמפטיה.
לאחר המקרה הסנדלר נעלם, הסנדלריה נסגרה, מעולם לא ראיתיו יותר.
שנים רבות מאוד, היה בעיני איבר המין הגברי משהו נורא מאיים וענק
נסו לחוות דבר כזה בעיניים של ילדה בת חמש, ותבינו איך כל הפרופורציות מתעוותות…
 
בגיל יותר מבוגר מעט, השכן, אבא של חברה (אמא לא הבינה למה אני נמנעת מללכת אליהם לבד… כאן לא רצתי לספר, הבנתי, כנראה, שאני הולכת להפיל את כל המשפחה, היינו חברות, לא רציתי לפגוע בה. ידעתי שיקרה לה/להם משהו נורא אם אספר)
 
"המשוגע מצמח" בגיל ההתבגרות, בטיול לרמת הגולן.
 
עשרות גברים מתחככים ומושיטי ידיים באוטובוסים.
אני נמנעת מנסיעה באוטובוסים כבר שנים.
כשהרכב שלי תקוע אני נוסעת במונית, שיעלה יותר, אני יושבת מאחור מוגנת כביכול.
 
בן גרעין שלי שחשב כשהשתכרתי באחד מערבי הקוקטיל בקיבוץ, שזו הזדמנות פז ואני בטח לא אתנגד. התנגדתי, באבוהה התנגדתי! הוא לא הבין מאין זה בא לו!
 
על הסמ"פ הדרוזי של 904 אני לא רוצה להרחיב.
יש עוד ועוד ועוד… 
זה סיפור שלא נגמר אצל נשים, לצערי.
 
זר לא יבין זאת, במיוחד אם הוא גבר
ולו רק בגלל שהוא מעולם לא עמד בסיטואציה כזו, שמישהו ניצמד אליו לפתע מאחור,  עם משהו נוקשה ומעורר חלחלה, מתנשם בכבדות, מסריח.
 
אני לא חושבת שכולם כאלה
אבל זה נורא במיוחד כשזה בא מבית הנשיא
כשזה מגיע מהמקום "הכי" רם מעלה במדינתינו – הכנסת
זה נורא בכלל וזה נורא בפרט.
 
אני שונאת הכללות
אני אוהבת גברים, ורובם לשמחתי לא כאלה, רובם אנשים מדהימים.
הבעיה היא הגישה, לא רק כלפי גברים, לא כולם "מניאקים", אלא במיוחד כלפי נשים.
אנחנו חיים בחברה בה האישה תמיד אשמה, תמיד מפתה, תמיד רוצה. גם אם היא אומרת לא מפורש!
זה עצוב עצוב.
 
לצערי, אני לא רואה שזה הולך ומשתנה.
 
להתראות מחר
שבת, 30 ביוני 2007 , בשעה 19:30 בכיכר רבין
 
 
 
מודעות פרסומת

42 תגובות ל-“"סתם" אישה – אחת מיני רבות שמעולם לא נאנסה

  1. הרשימות האלה מעוררות רגשות עזים.
    פלצות וגם ידיעה והזדהות..

  2. קדחת צהובה

    סיפורים הלקוחים בביוגרפיה
    של כל אישה כמעט.

  3. פתי

  4. מתנצלת, מנפלאות המחשב ותפוז…..!!
    כלל לא שלחתי את ההודעה [כי לא היתה מוכנה להישלח]

  5. אני לצערי לא הגעתי
    ורציתי וחיכיתי כמעט שעה לאיזה מונית בסוף חזרתי לראות את ההפגנה או מה שנשאר ממנה בבית אבל מה שרציתי לספר..

  6. כמעט כל אישה
    חוותה/תחווה הטרדה מינית ברמה זו או אחרת.

  7. אתי אברהמי

    לצערי לא יכולתי להגיע
    בגלל מחלה.

  8. נו באמת..
    לעשות סגור מאחורי דלתיים סגורות… נשמע כמו שוב אונס. מה שנורא שאין הפרדה בין אונס למין.

  9. תודה שהבאת את הפן הגברי
    אחרי שכתבתי את זה חשבתי על כך

  10. וואו… אלוהים
    הבנזונה לא מצא תיזמון "יותר טוב"

  11. נוראה המסכנה הזו שלנו…
    שזו גורלה של כל אחת

  12. אתי
    קודם כל תהיי בריאה

  13. אתי אברהמי

    אני קלטתי ולכן רשמתי מה שרשמתי
    כל הכבוד ליושר והאומץ.

  14. סורר
    אני יכולה להבטיח לך

  15. מסתבר שכולנו באותה קלחת!

  16. אתי אברהמי

    לשמחתי לא הייתי מעורבת אישית
    אבל בעבודתי סייעתי לרבות שחוו.

  17. את מיחידות הסגולה כנראה…
    תודה e

  18. בעניינים הללו לא שייך
    לדון בהתחשב בנתונים סטטיסטים.

  19. שירה
    את יודעת, לא הרבה אנשים יודעים את הדברים האלה עלי

  20. לא ידעתי עד כמה התופעה
    רווחת

  21. הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה
    א` לא לבד

  22. בזמן האחרון
    התפוז הפך למכאני (-:

  23. אני חושבת שמה שקרה פה
    פתח אצל כולנו את תחבת הפנדורה האישית

  24. מצער כל כך
    שכולנו היינו בסרט הזה.

  25. חמדתי…
    פשוט צריך להסתכל סביב

  26. מסתבר יקירתי
    שכולנו היינו שם

  27. וכשאני חושבת על נכדתי
    בת השמונה חודשים

  28. כמו שאמרה חברתי
    מספר המעלילות בטל בשישים מול המטרידים

  29. תלחצי יקירה
    את לא לבד

  30. כולנו מסתבר
    עוברות את אותה "קלחת"

  31. אתי אברהמי

    מילה טובה מעולם לא הזיקה לאיש
    את זה לא רוכשים בכסף(-:

  32. אם היית לידי עכשיו
    הייתי מדביקה ללחייך נשיקה מצלצלת. רשומה שמגיעים לה כל השבחים בעולם, לא רק על האומץ לכתוב ולספר הכל, אלא גם על העובדה שכל הסיטואציות האלה לא הפכו אותך לשונאת-אדם (ובפרט שונאת גברים) אלא השאירו אותך סבלנית, אוהבת ונעימה.

  33. פניניאור

    מדהימה את יקירתי…
    כתיבתך נוגעת במקומות רגישים.

  34. ד ו ר י ת ה

    קראתי כבר אתמול
    ואני מעריצה אותך על הפתיחות. לי אין אומץ. עוד לא.

  35. היי, תודה לך על הפתיחות והכנות
    קראתי כאן את התגובות וקיבלתי שוב הוכחה לכמה התופעה נפוצה. אבל אנשים לא מוכנים לקבל ולעכל את זה. תראי כמה ביטויי פראנויה גברית יש בתקשורת… הם טוענים שכולנו מעלילות ושהרסנו את כל ה"רומנטיקה"… מתי הם יבינו שהם אלו שהרסו את הכל, עם התוקפנות שלהם. אנחנו רק מנסות להגן על כבודינו וגופינו.

  36. ואולי יש גברים שיבינו
    פלשס.

  37. המזג הישראלי
    המשולב בים תיכוני שלא מאפשר לכבוד שלהם להשלים עם לא. פשוט נורא. אוי הרשומה שלך זיעזעה אותי.

  38. אני האחרת שלך

    זה מוזר
    גם אני התכוונתי לכתוב רשומה בדיוק כזו….

  39. לא פשוט
    הבעיה היא כפולה וקשה

  40. הר הקסמים

    ביוגרפיות של נשים
    תמיד נשמעות דומות.

  41. אני יהיה שם יקרה
    בטוח!!!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s