שָׁבוּעוֹת

 

מִתּוֹךְ לָבָן 

צָפִים אַלְפֵי גְּוָנִים

שֶׁל בַּיִת נֶעֱזַב

וּמִתְרַחֵק

 

אִמָּא בַּמִּטְבָּח

רוֹקַחַת תַּבְשִׁילֶיהָ,

מוֹשִׁיטָה יָדִי לָגַעַת

רִיק

 

אַבָּא אֶצְבָּעוֹ מוֹשִׁיט

לַטְּעִימָה, רַק אַחַת

מְחֻיֶּכֶת.

מְנַסָּה לִתְפֹּס עוֹד רֶגַע

מִתְפּוֹגֵג

 

מֻקֶּפֶת יְלָדִים

בִּטְעָמִים שֶׁל בַּיִת

וּמֶרְחָב,

מְלֵא זִכְרוֹנוֹת

 

24.5.07

מודעות פרסומת

18 תגובות ל-“שָׁבוּעוֹת

  1. אוי הדמעות..הדמעות
    עושות בנו שמות !

  2. הר הקסמים

    כמה יפה
    את כותבת…

  3. תמר תמר המקורית

    תמונה מופלאה.

  4. נהדר את כותבת נהדר
    אהבתי את הדימוי של הלבן.

  5. שיתרחק הריק ויתפוגג…..
    שירך יקירה

  6. איש מול ים

    נו, אחרי כולן/ם מה אוסיף אני?
    את עטופה בכזו הערכה ובכזה טוב לב שמרהיב להווכח בהם

  7. פ נ ל ו פ ה

    ובעודך מוקפת בהם
    לעולם לא תהיה נעזבת

  8. נגה כוכבית

    היי, חסרים לי הנכדים במארג המשפחתי
    וחוץ מזה..

  9. אהבתי את הכתיבה יפה
    שבוע טוב לך ולכל הסובב אותך

  10. מה נותר לנו…
    אם לא זכרונות יפים

  11. תודה (-:

  12. כנראה שכך הוא העולם…
    הגעגועים לבית שכבר איננו מלווים אותנו לאורך כל חיינו

  13. הנכדה ישנה כל הערב…
    אבל היתר נהנו, גם נהנו (-:

  14. הילדים…
    תרתי

  15. כל כך נכון…
    אלה זכרונות שעצה מלווה אותם

  16. (-:
    אני כותבת אותי

  17. תודה (-:

  18. תודה לורי שאהבת
    זה מן שיר געגועים שכזה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s