על נשים ו"הקזת דם" – סיפורי הפעם הראשונה…

 
בעקבות רשומות של "תנועת בראון"  של "שירה 1973"
שהגו את הרעיון לשתף בסיפורי הפעם הראשונה המחזוריים שלנו, הצטרפתי גם אני…
 
זה קרה אי אז בשלהי שנת 67, הייתי כבת 14. המלחמה ההיא ותרועות הנצחון כבר היו מאחורינו. אחרי שחרשנו בטיולים את ירושלים והגדה המערבית מחברון ועד לשכם, אחרי שטיילנו בעזה וברפיח, שבנו לטייל גם בארצינו המקורית, זו בגבולות שלפני 67.
 
כמדומני, היתה זו אחת מהשבתות של אוקטובר, היה עדין חם אבל לא מאוד, יצאתי עם חברתי והוריה לטיול בנגב… בסופו של יום מתיש, כשאני מלאה באבק המדבר משערות ראשי ועד לתחתוני, עצרנו להפסקה אחרונה בטרם שמנו פעמינו הביתה, בפונדק באזור מצפה רמון… הלכנו לרוות צמעונינו בבקבוק גזוז, ובאותה הזדמנות ניצלתי את השירותים המוזנחים  דאז כמו היום, להטיל את מימי… כמו ילדה מסודרת, יצאתי לטיול הזה עם נייר טואלט מהבית והוא הלך איתי גם לשירותים…
כמו שאני מתיישבת על האסלה, חשכו עיני, כתם חום הציץ אלי מתוך התחתונים המופשלים. לא היו לי שום סימנים מקדימים, לא הרגשתי כלום, ואני רחוקה מהבית במרחק של שעתיים לפחות… אני לבד, באמצע המדבר, לא יודעת מה לעשות, איך לאכול את זה, והבושה כיסתה את פני והאדימה אותם כלהבה בשניות… אנא אני באה? מה אני אני עושה? אשרי נייר הטואלט שאמא הקפידה לשים לי בתיק… גילגלתי לי כמה שכבות של ניר ושמתי בתחתונים, ובזהירות כדי שאף אחד לא ידע וירגיש חזרתי לרכב. לא אמרתי מילה לאיש, חברתי שאלה אותי מה קרה, ואני עניתי כלום! לא נשמתי כמעט כל הדרך בחזרה, חששתי שמישהו ידע וירגיש. כשהגענו הביתה, חיכיתי שכולם יצאו מהרכב, ואני יצאתי אחרונה… הלכתי הביתה בזהירות ובפחד גדול שמישהו עלול לראות משהו.
 
רצתי לשירותים, נוכחתי שהכל יושב במקומו… התקלחתי ולאחר מכן, לקחתי את צמר הגפן שאימי נהגה להשתמש בו לצרכיה היא ושמתי לי. לא אמרתי לה מילה… אחרי יום או יומיים כמדומני, היא שאלה אותי אם קיבלתי, היא בוודאי שמה לב שחבילת הצמר גפן נעלמת לאט לאט, ואני כולי סמוקה מבושה עניתי לה שאכן. אני לא זוכרת שאימי עשתה מזה סיפור גדול. אני כן זוכרת את הנסיונות שלי כנערה, המתנסה בסוגי התחבושות של הימים ההם, שהיו ונראו כמו גוש בטון שתקוע לך בתחתונים, ובסופו של דבר חזרתי אל חבילות הצמר גפן החודשיות…
 
לימים, משקיבלה ביתי את המחזור החודשי, הרגשתי כולי גאוה, קניתי לה שלל תחבושות רכות ונעימות שהיו כבר בשוק (לא כמו התחבושות של זמני…) ונתתי לה לבחור את מה שהכי התאים לה.
 
אני כבר בת 54, ועדין כל חודש כמו שעון, אני מקבלת מחזור. האמת, כבר נמאס לי, בכל זאת 40 שנה זה מכובד, אפשר כבר להגיד שלום ולהפרד יפה. אבל  חברות וגם הגנקולוג אמרו לי שככל שיתארך זמן המחזור, סימני גיל המעבר יהיו קלים יותר… אם זה התנאי, אני מוכנה להמשיך עוד כמה שנים, כי התקפי החום ומצבי הרוח של חברותי, נראים לי יותר נוראים ממחזור של כמה ימים בחודש.
 
ואיתכם הגברים סליחה,
הפעם זו רשומה נשית לחלוטין…
ברשומה הבאה, אחשוב גם עליכם.
 
*
הציור
ילדה מול מראה  מאת נורמן רוקוול
מודעות פרסומת

30 תגובות ל-“על נשים ו"הקזת דם" – סיפורי הפעם הראשונה…

  1. איש מול ים

    הגבריה שותקת

  2. נקודה עם פסים

    למזלי יש לי 3 אחיות גדולות ממני
    כך שכשקיבלתי את הווסת הראשונה הייתי בעננים. שמתי את "גוש הצמרגפן" ורצתי לביה"ס. בדרך ראיתי את אמי שחזרה ממשמרת לילה וסיפרתי לה בגאווה שקיבלתי. מה שמצחיק בעניין שלפני מס` שנים הודתה בפני שלא הבינה מה קיבלתי ולקח לה זמן עד שנפל האסימון

  3. הלבד הזה
    והבושה, והתחושה שחייבים להסתיר… כמה לא פשוט.

  4. מצמר גפן למגן תחתון…. חחח….
    היו זמנים חמודה את,

  5. איש מול ים

    מקומם אותי שעשו וסת דבר שיש להתבייש
    אני לא מבין איך שעד היום כל הארגונים הפמיניסטים שחלקם עשויים נשים מופלצות רודפות פרסום או/ו מתוסכלות כללית או מינית – לא קמו כאחד כדי לצעוק קבל עם ועדה שמחזור הוא לא דבר בזוי שיש להתבייש ממנו. ובמיוחד לצעוק: מדוע זה אירוע שבנות המקבלות בפעם הראשונה- צריכות להתבייש בו.

  6. הר הקסמים

    הבושה, הבושה…
    doram44 לפני סיפקה הסבר מאד הגיוני.

  7. אצלי לא היתה בושה
    אבל גם אף אחד לא הנחה אותי.

  8. ד ו ר י ת ה

    רשפים,
    קוראת את הרשומה שלך ולא מאמינה. השתמשתי באותו ביטוי שלך (גוש בטון) בלי לדעת, כי זו היתה גם תחושתי .

  9. פ נ ל ו פ ה

    אני שמחתי כל כך
    כי כבר חיכיתי נורא

  10. פ נ ל ו פ ה

    אהה…ונהנתי מכל רגע אצלך..:-)

  11. דנווווש D:

    קראי ( :
    אני גאה בך כ`כ ,

  12. הגריה שתקה עד ש… (-:

  13. בטח חשבה שקיבלת איזו חבילה בדואר…
    (-:

  14. אוי… למה אוי?
    כן, היתה לנו בעיה עם העניינים האלה

  15. לכי לכי למדבר…
    לך, לך למדבר

  16. תודה על הקריאה (-:
    כן, מקבלת עלי את הדין

  17. אכן…
    ברוך שעשאני אישה!

  18. תשמע יקירי
    זה שאתה אבא נפלא

  19. זה לא כזה פשוט איש…
    הבושה לא באה בגלל טומאה ..

  20. נכון… אין לי הסבר למה לא סיפרתי

  21. זו ברכה…
    סיון את צעירה

  22. אני מניחה שבנות ה- 40 +
    כולן זוכרות את אותן תחבושות נוראיות שהיו אז בשימוש, שגוש בטון היה תאור מדויק להרגשה שנתנו

  23. אוי….
    זה באמת נורא,

  24. תודה שקראת

  25. נקודה עם פסים

    לאמי היו שתי מילים מאוד שימושיות
    שנאמרו באותה נימה ולקח לי זמן להבין את ההבדל

  26. גמני אמרתי תמיד
    התחרבנתי…

  27. איש מול ים

    תודה גדולה
    את מאד נדיבה במחמאותייך

  28. תנועת בראון

    אני כל כך מזדהה עם התחושה הזו של
    בושה. והסתרה, שלא יידעו. ומזמן לימדתי את הבת שלי שנייר טואלט זה דבר מעולה שיכול להציל אותה מבושות איומות.

  29. אוי וואי..
    איזה חגיגה ניסו לעשות מזה אצלי בבית וכמה שהתביישתי…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s