הרהורים על סרטן

 

סרטן בן תיפלצת, סרטן בדמות תמנון שולח זרועות,
קוצצים אחת מופיעות שתיים, קוצצים שתיים חוזרות עשר.

 

לו יכולתי, הייתי שמה ידי סביב צוואר ולוחצת,
עד יצאו עיניים מחוריהן, יתנפחו, עוד ועוד ועוד
יתפוצצו כמו בלון עֹודֵף הליום 

יתפזרו לכל עבר, רסיסים של דם והלם, עלי וסביב.

אתנער כמו כלב לאחר טבילה,

ועם סכין קצבים, אקצץ את שנותר, דק דק דק,  סלט ערבי.
בשתי ידי הנוטפות, אזרוק לאסלה, אדיח

אזקוף גו ואחזור לעמל יומי. לו יכולתי.
 
 
15.9.06
מודעות פרסומת

4 תגובות ל-“הרהורים על סרטן

  1. תודה יקירה
    שום דבר לא יעצור את האהבה

  2. תודה נומי
    מבינה בדיוק על מה את מדברת

  3. תני לכעס לצאת אחותי..
    שלא ידגור, שלא ישמור,

  4. מאוד מתחברת…
    אני מלווה אדם יקר בשלבים האלה, ויודעת ומכירה את התחושה…

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s