סיפור חיים – סיפור אהבה

 

זה היה בערב שבת, באחד מימיה הראשונים בצ`ט, "גם אני" הוא אמר.

היא לא הבינה, את סימני השאלה הבהיר, וכבש אותה באישיותו.

 

מהרגע הראשון לא הסתיר ממנה את תחלואיו, את נישואיו, את עצמו. חיבור מפתיע, ואולי לא כל כך,  של שני אנשים זרים שמצאו המון דברים משותפים.

הייתה זו התחלה של ידידות נפלאה, חברות שהפכה בהמשך גם לחברות אינטימית.

לא היה דבר שלא שיתפו בו אחד את השני, מחיי היומיום עד להתלבטויות אישיות ביותר.

 

הייתה זו התקופה הראשונה שלה לבד. התמודדות שלה עם פרידה וגירושין, התמודדות עם קשיי ההסתגלות של ילדיה, הדימוי העצמי שלה שנזקק לשיקום, אישה לבדה שמתחילה מחדש מתחתית הבור.

הוא היה שם עבורה. הושיט יד וביחד  איתו צעדה את צעדיה הראשונים בעולם חדש עבורה.

 

היא הייתה איתו.

בהתלבטויות העסקיות שלו,

כשעמד מול מבחנים ממבחנים שונים.

בהתמודדות עם ילדיו – לימודים, צבא, חברים ופצעי בגרות.

בבעיות האישיות שלו, שלה, שלהם.

 

החיים מפתיעים אותנו תמיד, כל פעם מחדש. 

ביום בהיר אחד, מצאה  עצמה מושבת לחלוטין לאחר תאונה דרכים, הוא היה שם איתה ובשבילה,

הוא ליווה אותה בשיקום, הוא ליווה אותה בהחלמה הארוכה. היה לה כאח, כרע, כחומת מגן עליה יכולה הייתה להישען. הוא היה איתה לאורך כל הדרך.

 

והחיים, ממשיכים להפתיע… 

בוקר אחד הגיע הטלפון  כהרגלו, ובמקום שיחת בוקר רגילה, הגיע הבשורה "גילו אצלי סרטן"

את אשתו לא שיתף בתחילה. היא  הייתה  האוזן הקשבת שלו, איתה התחלק בחששות, בפחדים, בהתלבטויות.

כשאושפז,  הייתה האחרונה לדבר איתו טרם נכנס לחדר הניתוח

הייתה הראשונה לדבר איתו כשהתעורר ויצא מחדר התאוששות .

היא לא התקרבה לשם, לבית החולים, אך הייתה שם כל הזמן.

כשנתגלה סיבוך בניתוח, הייתה הראשונה לדעת ושוב האחרונה לשוחח איתו בטרם הוכנס שוב לחדר הניתוחים.

החלה התקופה הקשה בחייה.

הוא לא התעורר מהניתוח, והסיבוך המשיך להסתבך והיא הייתה רחוקה ממנו, לא היה לה מידע, חשבה שהיא יוצאת מדעתה. להתקרב למקום לא יכלה, לא הייתה מוכנה לסכן אותו בשעה שהוא חסר אונים.

בדרך לא דרך הצליחה לצור קשר עם מישהי בתוך הצוות הרפואי, שיתפה אותה בסיפור שלהם, וזכתה לדיווח יומיומי לגבי מצבו.

מעל חודש הוא שכב חסר הכרה.

חייה לא היו חיים, לא העזה להתקרב  לבית החולים,  מי היא? המאהבת? מי ירשה לה להיכנס לחדר טיפול נמרץ, מי ידבר איתה בכלל?

אשתו המשיכה את חייה "כרגיל" ובאה לבקר אותו פעם פעמיים בשבוע. 

והיא, חישבה להשתגע כל יום, כל רגע מחדש.

רצתה להיות שם לידו,  לא חיה כמעט. חיה מטלפון לטלפון. הייתה בטוחה שהיא לא תיזכה לראותו שנית. בעידודה של "המשת"פית" שלה הלכה לבקרו בטיפול נמרץ, נזהרה כל כך, בדקה אלפי פעמים את שטח להבטיח שאין
איש ממכריו שם,  רצתה לראותו, לפחות עוד פעם אחת. 

יום לאחר שהייתה שם, הוא התעורר. לאחר ימים מעטים הוא חזר למחלקה. פחדה להתקשר אליו, חששה כל כך שהוא לא יזהה אותה. למרות שלא יכול היה לדבר זיהה אותה… רווח לה.

 

בקצב איטי הוא החלים, היא הייתי מגיעה בלילות לבית החולים לבקרו.

 

לאחר יותר מחודשיים הוא חזר לביתו, הוא היה לא יותר האיש שהיה לפני הניתוח.

חצי שנה הוא התמודד עם טיפולים כימותראפיים, והיא הייתה שם כל הזמן איתו  מרחוק ולפעמים גם יותר מקרוב.

הוא חזר לעבודה, והוא חזר לעצמו, עם צלקות פיזיות קשות ועם צלקות נפשיות לא פחות קשות. היא קיבלה אותו בחזרה ואמרה כל יום תודה.

 

כשהוא היה בשלבי החלמה, לא היה לו ברור כלל שהיא תרצה להמשיך את הקשר. ההפך, היה לו ברור שפה ייפרדו דרכיהם. אשתו הייתה ועודנה שם מחובה. היא לא, היא לא חייבת.

אך היא הייתה שם, היא הייתה שם מאהבה. הוא לא קלט את זה.

כשהגוף והנפש מצולקים, הכל נראה אחרת.  כשהגיע בפעם הראשונה שוב אליה לביתה, למיטתה… לא ראתה את הגוף המצולק, הפגוע, רק ראתה את האיש שלה. יכלה שוב לאחוז אותו בין זרועותיה, להרגיע, ללטף, לנשק. הוא היה שוב איתה, ודבר לא היה חשוב מעבר לכך.

היא יודעת כי נתנה לו את הכוח לחיות, כי נתנה לו את הכוח להיות.

 

הוא חזר לחיים, והחיים כבר לא אותם חיים. הוא איש חזק ולוחם ואופטימי ללא תקנה. הוא מתגבר על הקשיים, למרות שהם לא קלים, לא פשוטים. הוא כבר לא אותו איש, אבל הוא האיש שלה.

 

בתוך כל זה, גם היא עוברת עוד ניתוחים.  הוא איתה והיא איתו, והוא בו זמנית גם עם משפחתו.

 

לאורך כל הדרך הוא מעודד אותה לקשור קשרים עם גברים אחרים. חשוב לו שתימצא  בן זוג, וכשחשבה שמצאה  את האיש שתירצה לחיות איתו, הוא היה שם ועודד אותה, היה שותף להתלבטויות שלה, שותף לאהבתה. ומאוחר יותר, שותף גם לאכזבה, לכאב, לשברון הלב.

הוא יודע על כל מחזריה, יודע תמיד להיות שם, מהצד. לשמוע, לייעץ, להגיד את דעתו.

לראות את הטעויות שלה, להזהיר כשצריך, אך לא למנוע ממנה לעשותן אם היא בוחרת. לנגב לה את דמעות  אחרי.

 

הוא שוב מקבל מכה, הוא מפוטר מהעבודה. שוב היא זאת הראשונה לשמוע על כך.

הוא בשבילה, היא בשבילו. הם החברים הכי טובים שיש. היא לעולם לא שואלת למה הוא עם אשתו, הוא איתה, נקודה. הוא ישאר איתה עד אחרית ימיו, זה בכלל לא נושא במערכת היחסים שלהם.

זו חברות נפש, חברות שעמדה ועומדת יום יום במבחנים לא קלים, זו אהבה שלא תלויה בדבר.

הוא האיש המשמעותי ביותר בחייה. הוא אהבת חייה, אך לא האיש של חייה.

אותו, תצטרך להמשיך לחפש.

 

והסיפור עדין לא תם.

 

30.8.2004

מודעות פרסומת

9 תגובות ל-“סיפור חיים – סיפור אהבה

  1. !!!!…. !!!!!
    כבר 20 דקות יושבת מול המסך ואינני יודעת כיצד להגיב. מהיכן להתחיל להגיב ?

  2. חיבוק ואהבה ממני

  3. פשוט וואוו!!

  4. "והסיפור עוד לא נגמר"
    יהודית יקרה יקרה כמה ריגשת אותי בא לי לבכות ……

  5. קראתי ובכיתי….

  6. תודה

  7. תודה יקרה
    אני אזדקק לזה מאוד בתקופה הקרובה

  8. חמודה…
    לא, הסיפור עדין לא תם,

  9. תודה יקירתי
    כן, את הרי יודעת שהסיפור עוד לא ניגמר…

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s