פאנטזיה של סיפור

 

עוד אחד מערבי הצ`אט בהם נהגה ליטול חלק.
בעודה מתקשקשת עם אנשים בקלילות, פונה אליה "זאביק השועל ", היא לא מכירה שום זאב ובוודאי לא אחד שמתחפש לשועל.

מפליגה מיד בדמיונה לשנות השישים ולשירי התרנגולים.
השיחה מרתקת וככל שהיא מתקדמת היא מרגישה שהיא מתקרבת לשטח מסוכן. ברור לה שהאיש היושב מול המסך המקביל, גדל בעיר נעוריה, גם לו ברור הדבר. המתח בה ועל המסך עולה.

פותחים קלפים או לא?
הוא החליט להזדהות ומבקש גם ממנה, היא בחצי פה, מסכימה.

זורק שם אויר… היא לא מתרשמת, לא אומר לה כלום.
נדהמת מביטה אל המסך כששם משפחתו מרצד למולה. תֹּהוּ וָבֹהוּ מתחיל אצלה בנשמה, מכירה גם מכירה, ועוד איך מכירה.
למדה עם אחותו בבית הספר, מכירה את הוריו, משפחתו על כל הסתעפויותיה.

מכירה אותו,  הוא החתיך האולטימאטיבי של עיר נעוריה.  איש שאפילו לא העזה לפנטז עליו, היה מחוץ לתחום עבורה, הנערה/אשה של פעם.
היא נרגשת ומבולבלת. מליון תסריטים עוברים לה בראש תוך שניות, והיא לא יודעת מה לעשות… להזדהות, לברוח… לקחת סיכון לספר מי היא והוא יברח… מה עושים????
על המסך מרצד מול עיניה, עכשו תורך.
נסערת.
עונה חצי תשובה ומנסה למשוך זמן, אבל הוא לוחץ על הדוושה ולא מרפה. מתחילה חידון ברמזים, עוברת לקשרים המשפחתיים העקיפים שלו ושלה, מושכת זמן. ברגע מסוים הוא תופס מי זו היושבת מנגד ואומר "את האישה של…. " הוא זיהה אותה.
היא צריכה להחליט אם היא הולכת על "נכון"- ומכאן תמשיך שיחה נחמדה על הימים ההם ועל האנשים שהם מכירים,
או על "כבר מזמן לא נשואה"
כמובן, שבחרה בתשובה השניה. הוא מופתע, לא ידע.


מתחילה שיחה בלתי צפויה.
היא משתוממת לגלות שהבחור יודע עליה דברים שלא העלתה על דעתה. הוא עקב אחריה במהלך אי אילו שנים, הזכיר מקומות בהם נפגשנו, מקומות שכלל לא זכרה. זרק פצצה כשאמר לה, "את נראית לי אישה בלתי ניתנת להשגה, אפילו לא העזתי להתקרב…" נדהמה, המתח כמעט פוצץ את המסך.

הוא, האיש שלא העזה אפילו לפנטז עליו, היה מודע לקיומה, ופחות או יותר חשב עליה כפי שהיא עליו.

השיחה קלחה בעוצמות אדירות, האיש נשוי, סיפר על חייו, היא על חייה וככל שהשיחה התקדמה נגלו בה כל פעם הפתעות חדשות.
המתח היה בשיאו, קבעו להיפגש למחרת.

עברה לילה של שינה טרופה  מלאת מחשבות על יום המחרת.

למחרת תשע בערב, היא עומדת נרגשת בפינת רחוב וממתינה. מולה מופיע איש גבוה, יפה תואר, שהשנים רק היטיבו עימו. היא נבוכה, מחייכת ושומעת ממנו, "וואו, את השתנית לטובה"
נכנסים לבית קפה,מתיישבים ותוך שניות מרגישים כמו אנשים שמכירים איש את רעהו מאז ומתמיד. את המתח בינהם אפשר לחתוך בסכין. הזמן רץ מבלי שהרגישו, השעה ארבע בבוקר, הם עדין בבית הקפה.
אין ברירה, הוא עובד למחרת, חייב לשוב הביתה, נאלצים לעשות הפסקה.

נפרדים, כשהפעם הבאה כבר על הפרק.

חזרה הביתה, לא מצליחה לישון את שארית הלילה. היא מבינה שאלה יהיו יחסים חסרי סיכוי. הוא נשוי, אמנם לא באושר, אך נשוי. את האתמול כבר הפסידה, היא יודעת שהיא לא הולכת לחכות, לא למחר ובוודאי לא למחרתיים.

מחליטה שעל העכשו, היא לא הולכת לוותר.

את המפגש הבא שלהם היא ניווטה בלי היסוס, היה זה לילה בלתי נשכח עבור שניהם.
הם ממשיכים בקשר לא רצוף, המתח המיני שבינהם גואה כל פעם מחדש, כל מפגש הוא הנאה צרופה.

היא ממשיכה את חייה, מאושרת על  שהגשימה פאנטזיה שעליה לא העזה לחלום.

הוא, חי באשליות שלו, שיום אחד יקום ויעזוב את הבית.
דרכיהם, ממשיכות להצטלב מידי פעם.
 

 
5.8.2004
מודעות פרסומת

10 תגובות ל-“פאנטזיה של סיפור

  1. איש מול ים

    גבר אישה
    אישהגבר

  2. ריש עלום השם

    נחמד ומעניין
    שמחתי ללחוץ על כפתור ששחרר אצלך את ההקשר המתאים….

  3. שנים שאני גולשת
    ולא בעילום שם ומעולם לא פגשתי מישהו שאני מכירה, טוב לדעת שזה אפשרי.

  4. אולי זו עוד סיבה מדוע עדיף
    שהפנטזיה תישאר פנטזיה

  5. חייכת אותי… (-:
    דרכיהם כבר מזמן לא נפגשות

  6. נכון יקירתי, כייף של מדיה

  7. מסתבר שזה קורה…
    האמת שזה קרה לי רק פעם אחת

  8. היא לא ממש הסתיימה…
    עכשו אין ביננו קשר

  9. הפאנטזיה הזו
    ישנה נושנה

  10. נקודה עם פסים

    מקסמי המדיה הזו
    כף לקרוא אותך

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s